כָּל הַמִּתְגּוֹרֵר אֵינוֹ יוֹדֵעַ שֶׁהַבַּיִת הוּא
בּוּעָה; הָרָהִיטִים סְמוּכִים לַקִּיר שֶׁבְּדִמְיוֹנֵנוּ,
וְדֶרֶךְ הַחֲרִיצִים מִשְׁתַּעֲשֵׁעַ בָּנוּ הַמֶּרְחָב.
אֲפִלּוּ הַגֶּשֶׁם פּוֹגֵעַ הַיְשֵׁר בִּמְעִיל הַמַּחְשָׁבָה.
בְּרָצוֹן לְאִינְטִימִיּוּת מַפְצִירִים בָּנוּ הַנַּעַל, הַגֶּרֶב, הַצַּוָּארוֹן.
דֶּרֶךְ הָאָנָלִיזָה, הַאִם יִתְוַדֵּעַ הַמְּדֻמְיָן לִמְצוּקָתוֹ?
רַק הַמָּוֶת בְּדַרְכּוֹ הָעִקְבִית
יַחְמִיר אֶת הַשָּׁקוּף לִהְיוֹת.
בקומה העליונה
הַמַּלְאָכִים, הַאִם הָיוּ קוֹנְפֶטִי בִּלְבַד
לְהַפְזִיר קִשּׁוּט אֶל תּוֹךְ הֶחָלָל?
נִרְאֶה כְּמוֹ הַדִּינוֹזָאוּרִים תָּשְׁשׁוּ מִקָּרוּת הָעוֹלָם,
וּכְשֶׁהַיְּקוּם קָרַס אֶל תּוֹךְ עַצְמוֹ
הוֹתִירוּ אֶת הַתִּינוֹקוֹת פּוֹעִים עַל הַחוֹף.
מוּל עֵינֵיהֶם הִפְלִיגָה רַכֶּבֶת הָעוֹנוֹת הָלְאָה
מַעֲלָה אֶת הַגֵּאוּת עַל הַגַּב הַמָּתוֹק,
וְהַמַּלְאָכִים הַטַּהֲרָנִים לֹא כְלוּם.
מָה שֶׁיָּכְלָה עַלְמָה בַּסּוּף
נִבְצָר מֵהֶם, נְגוּעֵי מַעְלָה.
