על הרציף בנמל אילת שמענו בדיחה ישנה של פועלי נמל. עמדנו בדיוק מתחת לשורה של מנופי מטען כללי ורוח צפונית ערה הרעידה כבל שנקש שוב ושוב על גדר ברזל. זה היה הצליל היחיד. נקישת הכבל והרוח. חוץ מזה דממה. לפי אותה בדיחה ישנם רק שני מקומות בעולם כולו שלא חודלים מעבודה ולו ליום אחד, לא משנה מה: בתי קברות ונמלי ים. גדעון גולבר, מי שסיפר לנו את הבדיחה הזו, לא חייך. בתור המנכ"ל של הנמל הדרומי, המוצא היחיד שיש למדינת ישראל לים האדום וממנו למזרח אפריקה, אסיה ואוקיאניה, אין לו כרגע שום סיבה להסתובב מרוצה. מנהל כללי של נמל ים אוהב לראות אוניות סוחר קשורות לרציפים; את המנופים פורקים מהן מכולות או מטענים בתפזורת; משאיות יוצאות ונכנסות משטחי ההעמסה והפריקה; פועלים שמסתובבים עם מגיני אוזניים בגלל הרעש הבלתי נסבל; טורים של רכבים שנפרקים מאוניות ה־RO-RO, שמובילות רכבים בשיטת הרול־און–רול־אוף. זה חניון צף עצום בגודלו של כמה קומות המוביל אלפי מכוניות. ואת המכוניות האלו פורקים בימים כתיקונם 25 עובדים במשמרת של שבע וחצי שעות סביב השעון במשך כיומיים וחצי בשיטה של סרט נע. "זה משהו שאתם חייבים לראות בעיניים", אומר המנכ"ל גולבר, כשכל מה שאנחנו רואים זו הדממה. נמל ימי שבעשר בבוקר של אמצע שבוע אין בו תנועה משום סוג, חוץ מזו שלנו ושל צוות האבטחה שמסייר בנמל באופן שוטף.
"אין מילה יותר מתאימה מלבד בושה", אומר גולבר בתסכול על הרציף הריק, "פעמיים מצרים חסמה לנו את המעבר בים סוף. בפעם הראשונה זה היה בשנת 55', כאשר חסמו את מצרי טיראן למעבר אוניות למפרץ אילת. על זה ישראל יצאה למלחמת סיני שנה אחר כך. בפעם השנייה במאי 67'. נשיא מצרים דאז, גמאל עבד א־נאצר, חסם לנו שוב את המְּצָרִים, ופחות מחודש אחר כך יצאנו למלחמת ששת הימים נגד שלוש מדינות ערביות. ואז לא היינו מעצמה אזורית, פשוט נלחמנו על המקום שלנו במרחב הזה.
"ומה שאתם רואים פה עכשיו, השקט הזה בנמל, זה אירוע אסטרטגי ברמת הביטחון הלאומי. חבורה בג'לביות מתימן ראתה איך המחבלים של חמאס נכנסו אלינו בסנדלים ואופנועים ישנים, רצחו וחטפו ילדים, זקנים ונשים, עשו זוועות שקשה לתאר ולדמיין, והחבורה הזו מבינה שמדינת ישראל היא מדינה חלשה, מדינה שאין מה לפחד ממנה. שאפשר להטיל עלינו מצור ימי מדרום כי מי אנחנו. ומה ישראל עושה בתגובה? מחכה שארצות־הברית ומדינות המערב יצילו אותה מהמצב.
"ישראל כמדינה הייתה צריכה להגיב על ההתחלה, לפעול מיידית, לא לחכות לעזרה של אף אחד. לפני חודשיים הנמל הזה עבד נון־סטופ. עד סוף ספטמבר לא היה לנו יום אחד ללא פריקת מכוניות, יום אחד! ותראו עכשיו: אין כלום, שום דבר, העובדים בבית. זו בושה ברמה הלאומית".
גוררת על הליפט
יש פה בנמל אילת מעגן גוררות. לכו לנמלים באשדוד ובחיפה, שם מרבית הגוררות בחוץ, בעבודה, מוציאות ומכניסות אוניות מהנמל. פה שממה. כשבאנו בשלישי בבוקר השבוע, שתי גוררות התנדנדו בנחת קשורות למזח והשלישית הייתה על הליפט במספנה לצורך עבודות תחזוקה. אתה עומד פה ומביט מזרחה אל המפרץ, ורואה רק מי טורקיז. גם בצד השני, הירדני, אין כמעט תנועת אוניות.
נמל אילת הוא הנמל הקטן ביותר של ישראל. רק ארבעה־חמישה אחוזים מכלל הסחורות הנכנסות לישראל מגיעים דרכו. מהנמל הזה מיוצאים בכל שנה כשני מיליון טונות אשלג לכל רחבי העולם. לכאן מגיעות אוניות עם עגלים מאוסטרליה. אבל עיקר פעילות הנמל היא בתחום הרכב: 45 עד 50 אחוז מכלל הרכבים שנוסעים בכבישי ישראל מגיעים מאסיה לנמל אילת. 165 אלף כלי רכב נפרקו מאוניות בנמל אילת בשנת 2022, פעילות שהכניסה לקופת הנמל עשרות מיליוני שקלים. אבל שלא תהיה טעות: הסיפור הזה הרבה־הרבה יותר גדול מנמל אילת. הוא רחב ובעל משמעויות אסטרטגיות למשק הישראלי ולביטחון הלאומי שלנו.
קודם כל, צריך להבין מול מי אנחנו עומדים. אנחנו יכולים להסתלבט כמה שאנחנו רוצים על "הג'חנונים החות'ים" מתימן (אפשר למצוא עליהם אינספור בדיחות ברשת, כולל מערכונים ב"ארץ נהדרת"), אבל המציאות מראה שדווקא הם אלו שצוחקים אחרונים. מדובר בפלג שיעי־זיידי מצפון־מערב תימן המהווה כ־30 אחוז מהאוכלוסייה במדינה שיושבת בשפיץ הדרומי של חצי האי ערב. ארגון הטרור שהקימו נקרא אנצאר אללה והוא נתמך במאה אחוז על ידי איראן בכסף ובנשק. את ההדרכה הצבאית ואת האימונים מעבירים להם אנשי חיזבאללה מלבנון. זה אולי מסביר את ההצלחות שלהם בשדה הקרב.
בשנת 2011 הכריזו החות'ים מלחמה על הממשלה המרכזית בצנעא, שנתמכת על ידי השכנה ערב־הסעודית ורוב מדינות ערב. מלחמת האזרחים גבתה את חייהם של מאות אלפי תימנים ולמעשה פירקה את תימן מתשתיות מדינתיות. כיום תימן היא אחת המדינות העניות בעולם, עם תמ"ג לנפש של 615 דולר לשנה. רק לשם השוואה: בישראל התמ"ג לנפש עמד בשנה שעברה על 52,170 דולר.
4 צפייה בגלריה
טיל ששיגרו החות'ים. 20 ספינות הותקפו | צילום: מתוך הרשתות החברתיות וצילום מסך מיוטיוב
עם התמ"ג הלא־ייאמן הזה החות'ים עושים בית ספר לשכניהם העשירים במפרץ. במארס 2015, אחרי שהשתלטו על חלקים נרחבים מתימן ועל נמל חודיידה שלחוף הים האדום, החליטה ערב־הסעודית על מבצע שנועד להביס את החות'ים ולהחזיר את השליטה במדינה לממשלה הנתמכת על ידי בית המלוכה הסעודי. כמעט כל מדינות ערב והמפרץ חברו לסעודים במלחמה נגד החות'ים: כווית, בחריין, איחוד האמירויות, קטאר, מצרים, ירדן, מרוקו וסודן. הקואליציה הערבית יצאה למבצע "סופה נחרצת", אחריו הגיע מבצע "השבת התקווה" וכשגם הוא לא סיים את האירוע הגיעו מבצעים נוספים. הכוחות החות'ים הפרוסים בכל תימן, מדינה ענקית בשטח של כ־530 אלף קמ"ר עם קו חוף של כ־2,000 ק"מ שמתחיל בים הערבי, יורד למפרץ עדן ועולה לים האדום, נכתשו מהאוויר בנשק הכי מתקדם והכי חדיש שהמערב יודע להציע.
זה לא גירד להם אפילו את הפח. בסוף ערב־הסעודית הסכימה לשבת לדבר איתם. להגיע להבנות. בין סבבי הדיבורים המשיכו הצדדים להתכתש. באחד הסבבים האלו, במארס 2022, שיגרו החות'ים עשרות טילי שיוט וכטב"מים לעבר מתקני חברת "ארמקו" הסעודית, חברת הפקת הנפט של הממלכה ששווייה נאמד ב־3.1 טריליון דולר. זו הייתה תצוגת תכלית מדויקת וקטלנית של תעשיית הנשק האיראנית. במתקפה המשולבת, שנמשכה פחות משעה, הושמדו כל מתקני הפקת הנפט בעיר ג'דה. מחירי הנפט בעולם זינקו. הסעודים חזרו לשולחן המשא ומתן.
מכה גם לכלכלה המצרית
13 יום לאחר מתקפת הפתע של חמאס ב־7 באוקטובר יירטה אוניית מלחמה של הצי האמריקאי שלושה טילים בים האדום. הם התעופפו מדרום לצפון והיעד על פי החשד היה ישראל. החות'ים לא קיבלו על עצמם אחריות, אבל היה ברור מי אחראי לירי. שבוע אחר כך היה עוד שיגור, ועליו הם כבר קיבלו אחריות. אחריו היו עוד מספר שיגורים אבל זה היה רק הקדימון למכה האמיתית.
מירי טילים בליסטיים וכטב"מים לעבר ישראל עברו החות'ים לאיים על ספינות סוחר בבעלות ישראלית לבל יעברו במצר באב אל־מנדב, כל עוד ישראל ממשיכה להילחם בחמאס בעזה. מדובר במצר שרוחבו כ־28 ק"מ המקשר בין מפרץ עדן שבאוקיינוס ההודי לים האדום. כל אוניית סוחר שיוצאת מסין, הפיליפינים, וייטנאם, הודו, סרי־לנקה וכו' בדרכה לאירופה עוברת בבאב אל־מנדב, וממנו היא עולה בים האדום עד תעלת סואץ שמתחברת לים התיכון. עשירית מכלל הנפט בעולם עובר במצר. שווי הסחורות שעוברות שם מהווה 12־14 אחוז מכלל הסחר הימי העולמי. מדובר בטריליון דולר בשנה שמשונעים שם באוניות.
מאוניות בבעלות ישראלית או בזיקה של אנשי עסקים ישראלים עברו החות'ים לאיים על אוניות העושות את דרכן לישראל או שעל סיפונן סחורה המיועדת לישראל, וכעבור כמה ימים החמירו את האיום על כל חברות הספנות שאוניותיהן ממשיכות לפקוד את נמלי ישראל. כל עוד נמשכת המלחמה בעזה, המסר של החות'ים פשוט מאוד: העולם כולו ישלם את המחיר.
קשה לאמוד את הנזק, לא רק הכלכלי. רשימת החברות שהודיעו כי הן מפסיקות לפקוד את נמלי ישראל הולכת ומתארכת. מדובר בחברות הכי גדולות בעולם. מרבית החברות הודיעו כי הן משנות את נתיב השיט, ובמקום לחצות את באב אל־מנדב ודרך תעלת סואץ לצאת לים התיכון, הן יקיפו את אפריקה וייכנסו לים התיכון דרך מצר גיברלטר. עבור מצרים מדובר במכת מחץ כלכלית: תשעה וחצי מיליארד דולר הכניסה התעלה לקופת מצרים המדולדלת בשנה שעברה. מדובר במרכיב מרכזי בכלכלת המדינה.
מברזים ועד מכוניות
יו"ר דירקטוריון נמל אשדוד, שאול שניידר, אומר שהחות'ים יצרו משבר שפוגע ויפגע בכלכלה העולמית, לא רק הישראלית או המצרית, אבל הוא מבקש להסתכל על המשבר ברמה האסטרטגית. שניידר עומד בראשות נמל עצום בגודלו עם 11 רציפי פריקה, 24 מנופי זרוע, 20 מנופי גשר ו־34 מנופי שער. מדובר בנמל הימי הגדול בישראל שממנו נכנסות לארץ 38 אחוזים מהסחורות, חלקן אסטרטגי בהקשר הביטחוני החיוני לכשירות המבצעית של צה"ל. נמל אשדוד לא יכול לעצור את העבודה לרגע, אפילו לא לשעה. "כלכלית זה אכן משבר, אבל בעיניי לא דרמטי. 28 אחוזים מהסחורות לישראל מגיעים מהנתיב הזה שנחסם עכשיו, מטקסטיל ואלקטרוניקה ועד רכבים. המשמעות היא שהיבואנים יצטרכו לאלתר פתרונות יצירתיים. למשל פריקה של המטענים שלהם שמגיעים מאסיה באחד מנמלי הים התיכון הקרובים לישראל ואת הלסט־מייל אלינו תעשה חברה אחרת. מן הסתם זו תהיה אונייה של 'צים' שהופרטה אמנם, אבל היא מחויבת חוזית לישראל מכיוון שלמדינה יש בה מניית זהב".
נמל אשדוד נפגע עד כה מהאיום החות'י?
"כן. קודם כל, נוצר עיכוב של כשלושה שבועות. האוניות שהיו בדרכן אלינו מהמזרח נאלצות לרדת ולהקיף את אפריקה. אבל שוב, כדאי שלא נסתכל על זה רק דרך הפריזמה של אילו חברות מפסיקות לפקוד את נמלי ישראל ואילו חברות ממשיכות להגיע. הדימוי של ישראל נפגע פה. אחד ממרכיבי העוצמה של המדינה זו היכולת לקבל סחורות באופן שוטף ותקין מהעולם, להיות חלק מהסחר העולמי גם בעיתות חירום ומשבר. האירוע הזה לא מסתכם רק בחישובי עלות, בכמה יעלו מחירי ההובלה ותעריפי הביטוח. זו פגיעה אסטרטגית רצינית ביותר".
99.5 אחוזים מכלל הסחורות מגיעות לישראל דרך הים. יוני איזקוב, מנכ"ל חברת קוראל שירותי ים וחבר בוועד לשכת הספנות הישראלית, אומר שמי שחושב שאפשר לעבור לשינוע אווירי לא יודע על מה הוא מדבר. "מכולה סטנדרטית שוקלת 30 טונות בערך. ג'מבו יכול לשאת תכולה של שתי מכולות בערך. אבל לארץ מגיעות כארבעה מיליון מכולות בשנה, כך שההיתכנות לשינוע אווירי לא קיים. 30 אחוזים מהמכולות מגיעות מהמזרח דרך ים סוף ותעלת סואץ. רוב מוצרי החשמל והאלקטרוניקה, טקסטיל, בגדים, ריהוט, כלי עבודה, אין־סוף מוצרים. תסתכל ימינה ושמאלה, רוב מה שאתה רואה במרחב הביתי שלך, בסלון, בחדר השינה, במשרד בעבודה, הברזים, ראשי הדוש, הנעליים שלנו, אין לזה סוף, הכל מגיע מהמזרח. היבואנים מתאמים את האונייה לפי לוחות הזמנים שלהם. לכל אונייה יש קו ותחנות קבועות. יבואן שמביא מכולות מסינגפור מחפש את הקו עם המחיר הטוב ביותר בתאריך שהכי מתאים לו. אונייה כזו מעמיסה ופורקת מטענים לכל המדינות שבהן היא עוצרת. כך שלא רק ישראל נפגעת; כל מדינה שהאוניות אליה חוצות את באב אל־מנדב ואת תעלת סואץ נפגעות. רק שמבחינת ישראל, אונייה שלא תחצה את התעלה אלא תיכנס לים התיכון בגיברלטר כבר לא תגיע לישראל. היא תוריד את המטען לישראל נניח בקפריסין או ביוון. זה יקרה או בגלל חוסר כדאיות כלכלית לחצות את הים התיכון כולו ממערב למזרח אחרי שהקפת את אפריקה וגם בגלל החשש שהחות'ים ישימו את חברת הספנות על הכוונת".
מנכ"ל של אחת החברות הגדולות בארץ ליבוא ושיווק מוצרים לענף הבנייה אומר שההשפעה של המשבר בים האדום תפגע ביבואנים, שיתקשו לספוג לבדם את העלויות. "זו מכה מטורפת. המנהל הלוגיסטי של החברה אמר לי הבוקר (יום רביעי) שזה ייקר לנו את העלות למכולה מ־2,400 דולר ל־6,700 דולר. ואין מספיק אוניות כי הרבה פחות חברות מוכנות להגיע עכשיו לנמלי ישראל. אני מתרשם שהממשלה, והציבור כולו, לא מבינים את גודל הבעיה. תחשוב רק על המשמעות הפיננסית של הארכת זמני האספקה בשלושה שבועות בגלל הסיבוב שהאוניות עושות סביב לאפריקה ושהן יפרקו את הסחורה בנמל באזור, משם נצטרך לדאוג שחברה אחרת תביא אותה לכאן. זה מייקר את עלויות המימון. רוב היבואנים לוקחים אשראי מהבנק כדי לממן סחורה שעוד לא הגיעה. כל יום עיכוב הוא עוד יום של תשלום ריבית. אנחנו לא מתעסקים בכסף קטן, הסכומים הם גדולים. קח למשל מיליון שקל ותוסיף עליו עוד 21 ימים שלא היו מתוכננים, ועליהם אתה משלם ריבית. זו תוספת שיכולה להגיע לעשרות אלפי שקלים. מי יספוג את זה? נראה לך שרק אנחנו, היבואנים? לא תהיה לנו ברירה. נצטרך לגלגל את זה הלאה ללקוחות שלנו, והם כבר יגלגלו את זה אליכם, הצרכנים, הציבור הרחב".
פניית פרסה בקרן אפריקה
כ־20 ספינות הותקפו עד כה על ידי החות'ים בטילי חוף־ים בליסטיים. הטילים האלה פותחו כדי לפגוע במטרות נייחות גדולות, לא בספינות שנמצאות בתנועה, כך שמדובר ביכולת מתקדמת מאוד. היכולת הזו, לשגר טיל בליסטי שיוצא מהאטמוספרה וחוזר אליה כדי לפגוע בספינה, קיימת רק בידי קומץ של מדינות בעולם. מדובר בטילים מבוססי מערכת ניווט לוויינית עם יכולת זיהוי מטרה וניהוג מהיבשה, הגרסה האיראנית לדגם הסיני. ועד כמה שזה נשמע מופרך – ואולי לא, בהתחשב בהישגים שכבר רשמו – החות'ים הם הראשונים בעולם לבצע ירי מבצעי מוצלח, כלומר לפגוע במטרה. לישראל ברור כי האמצעים והיכולות שבידי החות'ים קיימים גם בידי חיזבאללה, ואלה חדשות רעות מאוד.
פגיעות הטילים החות'ים בספינות מעוררות חשש גדול. נכון ליום רביעי בבוקר, כ־100 אוניות סוחר כבר עשו פרסה ופנו לעבר כף התקווה הטובה כדי להקיף את אפריקה, במקום לעלות לים האדום דרך באב אל־מנדב, הלוא הוא "שער הדמעות".
ישראל מעלה בינתיים כוננות באזור, אבל לא נוקטת צעדים התקפיים. חיל הים שלח שלוש ספינות טילים למרחב הים האדום והן נמצאות במוכנות להגיע לכל מקום שאליו יידרש כדי לגבות מחיר מהחות'ים. ספינות הטילים, הקורבטות, מדגמי סער 5 וסער 6, נושאות מערכות גילוי ויירוט טילים מתקדמות ויש להן יכולות אש אדירות לטווחים ארוכים. זו זירה שספינות החיל מכירות היטב. חיל הים הישראלי מבצע בה פעילות מבצעית בהשתתפות כל סוגי הכלים שיש בחיל, כולל הקומנדו הימי ושייטת הצוללות. בנובמבר 2021 הוא השתתף בתרגיל ימי יחד עם הצי האמריקאי וכלי שיט מאיחוד האמירויות ובחריין. הכוחות הימיים תירגלו במהלכו התמודדות עם ירי טילים ושיגור כטב"מים לעבר כלי שיט.
בינתיים המסר שיוצא מישראל הוא שהבעיה היא עולמית, לא רק שלה. בראשית השבוע הודיעה ארצות־הברית על הקמת כוח רב־לאומי ימי שיפעל בים האדום כדי להתמודד עם מתקפות החות'ים. מבצע ההגנה נקרא Operation Prosperity Guardian (מבצע שומר השגשוג) ומשתתפות בו ארה"ב, קנדה, בריטניה, צרפת, איטליה, נורווגיה, ספרד, הולנד, איי סיישל ובחריין. עוד תשע מדינות שמשתתפות במבצע העדיפו ששמן לא יפורסם מחשש לנקמה של החות'ים או האיראנים.
את גולבר מנמל אילת זה לא מרגיע או מעודד. "הם גרמו לנו נזקים אדירים", הוא אומר. "אנחנו מסוף נובמבר בלי אוניות. אני מקווה מאוד שמדינות הקואליציה יפתחו לנו את נתיב השיט. אנחנו אמנם נמל פרטי (שייך לאחים נקש – ע"ש), אבל כל ממשלות ישראל הצהירו שנמל אילת מהווה נכס אסטרטגי לאומי שיש לשמר את הפעילות דרכו. היינו צריכים להתקיף בתימן מיד. לעשות שם תקיפה נרחבת כדי להראות לאיראנים למה אנחנו מסוגלים. האויבים שלנו וגם החברים שלנו באזור מסתכלים עלינו כל אחד מהפוזיציה שלו. האמירויות והנסיכויות במפרץ שחתמו איתנו על הסכמי אברהם לא מבינות איך עושים לנו דבר כזה ואנחנו לא מגיבים. כנ"ל ערב־הסעודית, שרוצה לנרמל איתנו את היחסים. הם רוצים אותנו בגלל שאנחנו נתפסים, או לפחות נתפסנו עד 7 באוקטובר, כמעצמה אזורית. עכשיו הם כבר לא בטוחים שאנחנו כזו מעצמה.
"אותו דבר האויב שלנו מצפון, חיזבאללה. תחשבו מה קורה אם פורצת עכשיו מלחמה עם חיזבאללה, ותיפתח מלחמה כזו במוקדם או במאוחר. יש להם את היכולת לעשות לנו את מה שהחות'ים עשו לנו בים האדום. הם יירו על ספינות שיעשו את דרכן לחיפה ולאשדוד ובפועל יטילו עלינו מצור ימי מלא. זה באמת יהיה אסון".
זה נשמע קצת מרחיק לכת.
"הלו, תתעורר! אנחנו עומדים באמצע רציף ריק בנמל ישראלי שמושבת בעקבות סגר ימי שארגון טרור תימני הטיל עלינו. זה כשלעצמו לא נשמע לך מרחיק לכת?"
