אבו־מאזן בן ה־88 ניצב בראש הרשות הפלסטינית כבר כ־19 שנים. מי שהחליף את יאסר ערפאת לא הצליח – אולי כי לא רצה – להביא להתקרבות לישראל ולסיום הסכסוך. פרט לקשר בנושא הביטחוני, מול האויב המשותף חמאס, הקדנציה הארוכה שלו התאפיינה במתיחות מול ירושלים. כעת, כשארה"ב כבר מסמנת לראיס את הדרך החוצה, הפלסטינים נערכים ליום שאחרי ושורת מועמדים עשויה לרשת אותו.
ממשל ביידן, שכבר החל לעצב את האזור אחרי מיטוט חמאס, לא בונה על אבו־מאזן החלש כמי שישלוט ביהודה ושומרון, ואולי על רצועת עזה אחרי רפורמה שתעביר הרשות הפלסטינית. בחודש שעבר קרא נשיא ארה"ב להקמת "רשות פלסטינית מתחדשת" וליישום פתרון שתי המדינות.
פתח היא המפלגה הגדולה בגדה המערבית. הדור הבא של המנהיגות כבר פועל להשיג תמיכה ציבורית בקרב הפלסטינים. לא מדובר לרוב בפנים חדשות אלא בדמויות שמוכרות לישראלים כבר שנים רבות.
נאסר אל־קודווה, בן 70, אחיינו של ערפאת, שימש בעבר כנציג הרשות הפלסטינית באו"ם וכשר החוץ הפלסטיני. ברזומה שלו גם תפקיד סגן הנציג המיוחד של מזכ"ל האו"ם במשלחת הסיוע לאפגניסטן, והשליח המיוחד לסוריה כאחראי על המגעים עם קבוצות המורדים.
ב־2021 הודיע אל־קודווה על ריצה עצמאית בבחירות לרשות המחוקקת הפלסטינית. הוא עמד בראש רשימה משותפת עם מרואן ברגותי תחת השם "התקווה", כאשר במקום השני ניצבה פדואה ברגותי, אשתו של האסיר. בעקבות הריצה העצמאית הודח אל־קודווה מן הוועד המרכזי של הפתח. עם זאת, הוא עדיין נחשב בעל מעמד שם.
מרואן ברגותי (64), שנמצא בכלא הישראלי שנים רבות, נחשב דמות מובילה בהוויה הפלסטינית וכמי שמסוגל לשנות את פניה, אם ישוחרר במסגרת עסקאות והסכמים עתידיים בנוגע לעזה ולרשות. בסקר האחרון שנערך בגדה המערבית הוא נחשב מועמד מועדף להחליף את אבו־מאזן.
ברגותי, שמכונה ביהודה ושומרון "מנדלה הפלסטיני", נידון לחמישה מאסרי עולם מצטברים ו־40 שנות מאסר בגין פיגועים שבהם נרצחו ונפגעו ישראלים. במהלך המלחמה פורסם שחמאס דורש לשחררו במסגרת עסקת שבויים עם ישראל.
חוסיין א־שייח', בן 63, מכהן כמזכ"ל הוועד הפועל של אש"ף מאז 2022. מבחינת מנהיגות נחשב ליורשו הפוטנציאלי של אבו־מאזן, אולם הוא לא זוכה לתמיכה רחבה ברחוב, בין היתר משום שנקשר בפרשות מין ושחיתות.
א־שייח', שנידון בגיל 18 למאסר בישראל בגין פעילות חבלנית, מונה ב־2007 לראש הרשות הכללית לעניינים אזרחיים, במעמד שר, וכן לראש ועדת התיאום האזרחית העליונה.
מוחמד דחלאן (62), מראשי הפתח, הוגלה לאיחוד האמירויות לאחר שאבו־מאזן גילה כי פעל להדחתו. דחלאן הוא יליד חאן־יונס ושימש בעבר כראש מנגנוני הביטחון המסכל ברצועת עזה. ב־2020 מונה ליועצו המיוחד של יורש העצר של אבו־דאבי, מוחמד בן זאיד. דחלאן זוכה לפופולריות בגדה המערבית וגם ברצועת עזה, מקום הולדתו. על פי פרסומים שונים, הוא היה מעורב בחתימת הסכמי אברהם, שכללו את חזרתו העתידית לרשות הפלסטינית. דחלאן זוכה גם לתמיכה במדינות ערביות מתונות נוספות.
סאמר סינג'לאווי, פעיל פתח, אומר שדחלאן הוא המתאים ביותר לרשת את אבו־מאזן: "ישראל צריכה לשקול לשלב אותו בתהליך ביום שאחרי חמאס. הוא נחשב אמין גם בישראל וגם אצל הפלסטינים ומאמין בדו־קיום".
ג'יבריל רג'וב בן ה־70 הוא היום חבר פתח ויו"ר התאחדות הכדורגל הפלסטינית. כזכור, שימש בעבר כראש הביטחון המסכל ביהודה ושומרון. נחשב לאיש החזק באזור חברון וידוע כבעל עמדות פרגמטיות ביחסו לחמאס, למרות שפעל נגדו בעבר. לאחרונה הצדיק את טבח 7 באוקטובר ואמר שמדובר ב"חלק ממלחמת ההגנה שלנו".
הדור הבא, שכבר אינו צעיר, לא קיבל הזדמנות להתמודד על ההנהגה הפלסטינית בין היתר משום שלא נערכו בחירות כבר שנים. עם זאת, רוב חבריו מכירים את המערכות בישראל, מולן אולי יעבדו בעתיד הלא־רחוק.
