גם עכשיו, כמעט שלושה חודשים אחרי השבת השחורה, יובל נשיא ממשיכה להזדהות כאשתו של רב־סרן אריאל בן משה ז"ל, שאת טבעת הנישואים שלו היא עונדת לצווארה. "זה לא מפני שעדיין לא עיכלתי", היא מבהירה ומפשילה את שרוול חולצתה כדי להראות לי את הקעקוע החדש שלה – "אני אוהב אותך" בכתב ידו של אריאל (27) צרוב במרפקה.
אז למה?
"מפני שהמילה 'אלמנה' מתאימה לאישה, לא לילדה בת 27 שאיבדה את בעלה".
במשך תשע שנים הם היו הזוג המושלם. "הרגשתי שאני חיה באגדה של דיסני ונהניתי מכל דקה בדמות הנסיכה", מספרת יובל מקריית־ביאליק, שקלטה את אריאל, חניך הפנימייה הצבאית, בתיכון הריאלי בחיפה. "כל התיכון לא החלפנו בינינו אף מילה, אבל תמיד ידעתי שנועדנו זה לזה ושמתישהו נהיה ביחד. שנה לפני שהתחלנו לצאת הלכתי למסיבה, העיניים שלי נפלו עליו, איך לא, חתיך הורס, ואמרתי לחברה שלי 'אני לא יכולה למות בלי להתחתן עם אריאל בן משה'. היא הזכירה לי את הקטע הזה אחרי שהוא הציע לי נישואים".
השאלה איך התחילו לצאת גורמת לה לגחך. "אלוהים מסתלבט עליי חופשי, מריץ עליי צחוקים, הוא סידר שאריאל ואני ניפגש בדיוק באותה נקודה שבה נאלצנו להיפרד".
מה?
"ארז שגיא ז"ל היה החבר הכי טוב של אריאל וידיד טוב שלי. בתיכון הוא ניסה מאוד להפגיש בינינו, דיבר עם כל אחד מאיתנו, ולמרות ששנינו הסכמנו לשידוך, זה לא יצא. ארז נהרג בצוק איתן, וביום הזיכרון שאחריו כל בית הספר עלה לקבר של ארז. הייתי בת 18, באתי עם המדים הלבנים של חיל הים, יום קודם הצרתי את המכנסיים, ורק כשלבשתי אותם גיליתי שהם צרים מדי. התקדמתי בצעדים זהירים, עם כל בקבוקי המים שהבאתי למשפחה, וראיתי שאריאל יושב מול הקבר, אבל לא ראיתי שהרגליים שלו היו ישרות ופשוט נפלתי עליהן. עכשיו, מעל הקבר של אריאל, אמרתי שהפגישה שארז לא הצליח לארגן בחייו מתגשמת במותו. אריאל נקבר בסמוך לארז, בבית הקברות הצבאי בחיפה, בדיוק בנקודה שבה הוא ישב עם רגליים ישרות שגרמו לי ליפול. הזיזו קצת הספסל שאריאל ישב עליו ועשו קבר. עבורו".
אחרי שנפלה עליו, אריאל שלח לה הודעה בפייסבוק. "הוא ניסה להתחיל איתי, אבל הוא לא היה מוצלח בזה, אז התעלמתי. רק אחרי שבועיים חזרתי אליו עם 'שכחת אותי?' אריאל כתב 'אמרה זו שלא הביעה שום התעניינות' ואני כתבתי 'אמר זה שעדיין לא ביקש את המספר שלי'. אהבה ענקית. אני מטר חמישים ושתיים ואריאל מטר שמונים ושבע, כשהתנשקנו בעמידה נשבר לו הצוואר. אבל פשוט זה לא היה. אני הייתי בקריות, בחיל הים, מפקדת של קורס בק"שיות, בקריות שליטה, כמו תצפיתניות, רק של חיל הים. העיניים של המדינה".
ובמעבר חד היא נזרקת למציאות. "אני לא כל כך מעורה בפרטים של דיווחי התצפיתניות לפני השבת השחורה. אריאל שלי, מפקד פלוגה בסיירת מטכ"ל, נהרג במוצאי שבת של 7 באוקטובר, בקיבוץ רעים, אחרי שטיהר בית־בית והגיע לבית האחרון שעדיין לא טוהר. המחבלים החזיקו בו בן ערובה, ולכן הוא נכנס אליו רגלית. רק אחרי שבועיים קלטתי שלצד האסון הפרטי שלי יש אסון של כל המדינה".
המורכבות של הקשר ביניהם נבעה מהמדים. "אריאל עשה 12־2 ואני עשיתי 12־2, ועשינו גם 12־2 הפוך, זה אומר שנפגשנו פעם בשבועיים, כשהוא יצא מבה"ד 1, אבל המרחק רק קירב בינינו. לפני שנה, כשאריאל עבר לסיירת, הוא נכנס להייטק של הצבא. פחות מדים, עבודה אחרת, אוכלוסייה אחרת, זה ראש שונה לחלוטין. זה לא גדוד עם פקודים, זה להתעסק בדברים הכי־הכי, ואריאל עשה אותם עם אש בעיניים, לא כדי לסמן וי. הוא היה ציוני של פעם, הוא האמין בארץ ישראל היפה, באנשים שחיים בה ובצבא. מהר מאוד גיליתי עד כמה זה מידבק. החיים לצידו גרמו לי להיות בנאדם מוצלח יותר. הדמות של אריאל טבועה בי, הוא קיים בתוכי כל הזמן. הנה, הוא כאן", היא מצביעה על הספסל.
3 צפייה בגלריה
יובל בקמפיין ל"קאלם איט". "חשבתי מה אריאל היה אומר על ההצעה, והסכמתי" | צילום: ערן לוי
"היה צריך להיות רמטכ"ל"
עיני החתול שלה מוצפות בדמעות כשהיא נסחפת לעבר. "אני הזוגיות הראשונה והאחרונה של אריאל. חברים שלו תמיד אמרו שהוא יתחתן עם הבחורה הראשונה שיביא הביתה, לאמא, מפני שהוא מדויק. הוא לא יבזבז הקצאה. אחרי שבועיים או שלושה הוא הביא אותי למעלות, לאמא שלו, גלית ולדמן, שמגדלת שישה בנים לתפארת המדינה וצה"ל. כולם בפנימייה צבאית. אחיו הקטן, הדר, סיפר שאריאל נתן לו משימות שבועיות, סיכום על מלחמת המפרץ או על בן־גוריון, וחרש איתו את כל המור"קים כדי להכין אותו לקריירה צבאית".
לרגע היא מגביהה את סנטרה. "לא ידעתי שאריאל היה מספר 4 בסיירת, המפקד שלו אמר לי את זה בשבעה. הוא היה צריך להיות הרמטכ"ל שלנו. זה נשמע יומרני, אבל מי שלא הכיר אותו הפסיד ברמות־על. אנשים בדרגות הכי גבוהות לקחו אותו תחת חסותם וטיפחו אותו. מעבר לאבדה האישית שלי זו אבדה לאומית".
זה מנחם?
"במצבי הנוכחי, כל דבר מנחם. אפילו מחשבות שבעבר פסלתי כמו 'בגיל 27 קיבלתי את הכאפה של החיים כי אני מספיק חזקה ומסוגלת להתמודד איתה'. אני מתנדנדת בין 'צרת רבים – נחמת יחיד' לבין 'צרת רבים – נחמה לטיפשים', ולפעמים זה שניהם ביחד. לא מנחם אותי שעוד אנשים סובלים, אבל יש משהו בידיעה שאני לא לבד בזה, אני לא היחידה שעולמה התמוטט, אני לא היחידה שדפקו בדלת ביתה ב־3:00 לפנות בוקר. יש לי אחיות ואחים לכאב בקרב משפחות החטופים והמשפחות השכולות והאיחוד הזה, שמעניק תחושה של כוח, לפעמים מצליח לחזק".
את כועסת?
"אוי ואבוי אם אכניס כעס לראש שלי, שעד עכשיו הצלחתי לשמור אותו בריא. אריאל נשבע לצה"ל ולמדינה הרבה לפני שהוא נשבע לי. אני בטוחה שברגעיו האחרונים אריאל לא חשב עליי, אלא על המשימה. אני אולי היחידה שיכולה לכעוס מפני שאריאל, גיבור ישראל, והוא אהבת חיי והחבר הכי טוב שלי בעולם, אבל למה הוא פיקד על הכוח שטיהר את רעים? מפני שהוא ראה זכות בהגנה על המדינה. בגלל המסירות הטוטלית לתפקיד הוא לא לקח אף יום חופש, אפילו לא ביום שבו התחתנו, והתרגלתי לזה, כמו שהתרגלתי להקפצות שהיוו חלק מהשגרה שלנו.
"לא ספרתי כמה פעמים קבענו משהו בערב והוא הוקפץ. חשבתי שאני רגילה ללבד. עכשיו זה לבד מסוג אחר. אחד הדברים הקשים ביותר בשכול הוא שינוי ההרגלים. במשך תשע שנים התעוררתי, מדי יום, לברכת בוקר טוב מושקעת. איך אני אמורה להתרגל לשינוי הזה? למה לי להתעורר? בשביל מה לצאת מהמיטה?"
התמונה הכי יפה
יובל הופתעה כשבעלה בישר לה שביום חמישי, 5 באוקטובר, הוא חותם חופש. "חזרתי מהעבודה מוקדם מהרגיל, בדיוק כשאריאל נעל את סנדלי השורש ואמר 'יאללה, יובי, סגרתי לנו מקום במצפה רמון, עצרים בחמישה מקומות בדרך'. אריאל עשה אהבה עם ארץ ישראל, הוא ליטף אותה ברגליו והוא חיבק את השכול, בכל מקום הוא הזכיר את מי שנהרג בו. בשישי בבוקר הצעתי לו להמשיך את החופשה והוא אמר 'בסדר, אבל בעין זיוון'. נסענו כל היום עד לרמת הגולן. רק עכשיו אני קולטת שבסוף השבוע האחרון של חייו אריאל עשה את כל ארץ ישראל. יכול להיות שהייתה לו תחושה מוקדמת של המוות?"
בשבת, ב־6:40 בבוקר, הסלולרי שלו העיר אותם. ב־6:45 הם כבר ישבו במכונית הצבאית שלו. "עשיתי סלפי שלנו, כתבתי 'הוקפצנו', העליתי לאינסטגרם, בעיניי זו התמונה הכי יפה שלנו, ומיד יצאנו לדרך. אני נהגתי ואריאל נצמד לסלולרי, עד שהגענו לרעים הוא הזעיק כ־300 לוחמים. נהגתי בטירוף, 200 קמ"ש ולרגע לא אמרתי לעצמי 'איזה באסה, שוב הרסו לנו את החופש'. להפך, גם אני הרגשתי מחויבת. משהו קורה, אריאל חייב להיות שם ואני חייבת לעזור לו להגיע לשם כמה שיותר מהר. לרגע גם לא עבר לי בראש שאנחנו נפרדים. אריאל אמר 'אני מתקתק את זה וחוזר בערב'. אז נסעתי הביתה ופרקתי את הציוד והפעלתי את מכונת הכביסה. וחיכיתי".
ביוני שנה שעברה, כשעמדו מתחת לחופה, החליטה יובל לשמור את שם משפחתה. "אנחנו שלוש בנות", היא מנמקת, "אחותי הגדולה, עדי, היא רופאה. לעומר, אחותי הקטנה, יש צרכים מיוחדים. בזכותה יש לי תואר ראשון בחינוך מיוחד ממכללת אורנים. ידעתי שלא אעסוק במקצוע הזה, רק רציתי להבין אותה טוב יותר. ברור ששאלתי את אריאל אם יפריע לו שלא אחליף לבן משה, וברור שהוא ענה 'מה אכפת לי? אני מתחתן איתך, לא עם השם שלך'. השם שלי הוא חלק מהעסק".
יובל נשיא היא מורה ליוגה – עולם מופלא שאליו התוודעה לפני שבע שנים, באחד מטיולי השחרור שלה ("אני אוהבת לטייל, עשיתי כמה") במקסיקו. "ראיתי מודעה לשיעור זריחה, נרשמתי. המורה היה אינדיאני מבוגר שנתן לי הוראות בסנסקריט, שפת היוגה שאותה לא הכרתי, ולמרות הכל הרגשתי שיש בה משהו מיסטי שמסקרן אותי. המזרן זה אהבה, הוא הפסיכולוג שלי, זמן קדוש. מהר מאוד גם אריאל למד שיובל מתרגלת יוגה פעמיים בשבוע ולא מזיזה את השיעור בסנטימטר או בדקה. כשאני עושה יוגה הגוף הוא רק כלי, אני עובדת עם כל מה שנמצא בפנים. היוגה העניקה לי גמישות גופנית, אבל הגמישות המחשבתית שסיגלתי בזכותה היא זו שעוזרת לי להתחיל את החיים החדשים, בלעדיו".
היא מלמדת בסטודיו שנמצא בבית הוריה, מרחק שתי דקות הליכה מהדירה השכורה שבה גרו בני הזוג בשנה האחרונה. בסוף נובמבר היה עליה לפנותה. "רציתי ולא רציתי לעזוב אותה", היא מתמסרת לדמעות, "ביקשתי מאמא ומשלוש חברות טובות לבוא איתי. לקח לי 40 דקות להגיע מהכניסה לבניין עד לדלת שלנו. עצב מטורף. 56 ימים אחרי שקברתי את אריאל הדירה נשארה בדיוק אותו הדבר, הבגדים שיצאו מהכביסה היו תלויים על מתקן הייבוש, כאילו שהחיים ממשיכים, אבל שום דבר לא הרגיש לי אותו הדבר. אפילו לאפטר שייב של אריאל היה ריח שונה כשהוא לא עלה מהעור שלו. פתחתי לו בירה, מזגתי לי יין לבן, ובמשך שעות דיברנו עליו בצחוק ובאהבה. סוג של מסיבת פרידה".
זמן למחשבה
בעקבות הופעתה ב"עובדה" קיבלה יובל הצעה שלא ציפתה לה – להפוך לפרזנטורית של "קאלם איט", תוסף תזונה המטפל בלחץ, סטרס, באופן טבעי. "הייתי בטוחה שעובדים עליי. מה פתאום 'נבחרתי'? לקחתי זמן למחשבה, ניסיתי לנחש מה אריאל היה אומר, וכשהתחלתי לנטות לעבר ה'כן' ביקשתי למחוק את התואר המוגזם, 'כוהנת היוגה', שהדביקו לי. התנסיתי במוצר וגיליתי שהפורמולה של קאלם מכילה רכיב פטנטי ומהפכני של מיצוי זעפרן שהוא נוגד הדיכאון העוצמתי ביותר בטבע. בנוסף חלק מהכנסות הקמפיין נתרמות לארגון אלמנות ויתומי צה"ל וזו מטרה מקודשת בעיני, אני גם חולקת המון ערכים עם החברה ופשוט הסכמתי להצעה"
איך את שורדת את היומיום?
"בחרתי בחיים מפני שאני אוהבת לחיות, וגם בזה היוגה עוזרת לי מאוד. מה ההבדל בין יוגה לפסיכולוגיה? שניהם חשובים, אבל פסיכולוגיה מחזירה אותך לכאב העבר ואילו יוגה אומרת 'זה מה שקרה, וזה נורא, אבל גם בחושך הזה אפשר לחפש את המתג ולהדליק את האור'. יש שיקראו לזה 'הישרדות', אני מפרשת את זה ככניעה. נכנעתי. הבנתי שלא משנה כמה ארקע ברגליים וכמה אצעק ואבכה, זה לא יחזיר את אריאל. המורה שלי ליוגה אומרת שהרבה יותר קל לעצור את הרוח מאשר את המחשבה. כלומר, איתני הטבע חלשים מהראש, שבו מתבצעת העבודה".
