פסיקת בית המשפט בנוגע לסופר־ליג גרמה לכדורגל העולמי להיכנס ללחץ. קבוצות התחרו זו בזו מי תהיה הראשונה שתביע נאמנות לאופ"א ופיפ"א, שמפחדות מאוד שיזיזו להן את הגבינה. כמה מזהירים אותנו מפני הסופר־ליג, מאיימים שזה יהרוס את הכדורגל. מה יהרוס? ישמיד את הכדורגל העולמי. אוי ואבוי אם מישהו יעז לקחת את הניהול מפיפ"א.
שלב הבתים של ליגת האלופות אמנם סיפק כמה הפתעות, אבל אפשר להיות בטוחים לחלוטין שנראה את אותם השמות בשלבים המאוחרים. אופ"א לא ייצרה תחרות באירופה. להפך, היא העמיקה את חוסר השוויון. רק כסף מהמפרץ או מציאת זהב יעזרו לקבוצות קטנות לפרוץ את תקרת הזכוכית. אפשר לדבר כמה שרוצים על ניהול נכון, בסופו של דבר הקבוצות עם הכסף הגדול תמיד מנצחות. קבוצות כמו בנפיקה ופורטו ימשיכו לייצר את כוכבי העתיד לנצח, אבל הסיכוי שלהן להגיע שוב לגמר ליגת האלופות אפסי. הן צריכות ממש נס כדי שזה יקרה, הסיכויים נגדן, והשיטה עוד יותר נגדן.
אופ"א מתפארת בכל מיני תקנות פייר־פליי פיננסי, אבל לא אוכפת אותן באמת. לא באמת אכפת לה אם פ.ס.ז' ומנצ'סטר סיטי חורגות מהתקציב שלהן, ויכולות לספסל שחקנים שמשתכרים כמו סגל שלם באחת מהליגות הגדולות. חוסר הצדק זועק לשמיים, אבל כשאיום הסופר־ליג מגיע פתאום אופ"א חוזרת להיות הצדיקה הגדולה, רק היא יכולה לנהל את הכדורגל האירופי.
הכדורגל האירופי זקוק למשהו שיטלטל אותו כדי להחזיר קצת את התחרותיות. הרעיון של הסופר־ליג אינו מושלם, אבל לפחות הוא צעד לכיוון חדש. מבנה הליגות של הסופר־ליג נותן הזדמנות אמיתית, לפחות על הנייר, לקבוצות קטנות יותר. הן יוכלו להתפתח, לעלות ליגות, להרוויח כמו הגדולות ובסופו של דבר גם להתחרות באמת על התואר האירופי. אולי הסופר־ליג לא תקום בסופו של דבר, אבל צריך להודות שבזכות האיום שלה אופ"א שינתה את מבנה ליגת האלופות החל מהעונה הבאה (אם זה טוב או רע? עוד נראה). הכדורגל האירופי חייב להשתנות, אי־אפשר להמשיך בצורה הזו לאורך זמן. הצופים יברחו, הקבוצות שאין להן בעל בית שמזרים אינסוף כסף יימחקו לחלוטין, חלקן כבר הפכו למעשה לאקדמיות של הקבוצות הגדולות. הגיע הזמן לשינוי דרמטי, ולא בטוח שהסופר־ליג זה רעיון כל כך גרוע.
