לפני כמאה שנה הגיע לאנגליה ד"ר חיים ויצמן, אז יו"ר ההסתדרות הציונית, להרצאה על עבודתו ככימאי. במסגרת ביקורו, נפגש ויצמן עם סר אלפרד מונד (שנודע גם כלורד מלצ’ט), תעשיין ופוליטיקאי יהודי, והם הפכו לידידים. ויצמן סיפר למונד שיהודים רבים במזרח אירופה רוצים לעלות לארץ ישראל, אך אין תשתית לקליטתם.
ב־1921 סייר מונד בשרון בליווי מומחי חקלאות שטענו שהוא טוב להדרים. "זה יהיה הבסיס הכלכלי שלו זקוקים החלוצים", קבע הלורד, ובעזרת יהושע חנקין רכש יותר מ־2,000 דונם והקים את חברת "מטעי ארץ ישראל בע"מ" לטובת המתיישבים. הרעיון היה פשוט: השטח יחולק לחלקות של עשרה־15 דונם, ובעל החלקה יקים בה בית ויתפרנס מהפרדסים שייטע.
מכל רחבי הארץ הגיעו חלוצים שחלמו להיות פרדסנים. בתחילה, הוקם עבורם מחנה מצריפים בני קומה אחת, ולצידם מבנה דו־קומתי ל"מטעי ארץ ישראל בע"מ". בסוף שנות ה־20 הוחל בהקמת שבעה בתי קבע: אחד עבור הלורד ומשפחתו והאחרים למנהלי העבודה. אלה היו שבעת הבתים הראשונים של היישוב שנקרא לכבוד הלורד - תל מונד.
מונד נפטר ב־1930, לפני השלמת הבית, וילדיו הודיעו שיסייעו בפיתוח ההתיישבות והחקלאות באזור ברוח אביהם. בקשתם היתה להקים בתל מונד אנדרטה לזכרו. מי שגויסה למשימה היתה הפסלת בתיה לישנסקי, שעברה להתגורר באזור ובמשך שנתיים עמלה על הקמת אובליסק בגובה תשעה מטרים, הניצב לא הרחק מבית הלורד.
ב־1930 הוקמו בסמוך לתל מונד המושבים כפר הס, חרות ועין ורד, שגם תושביהם גידלו פרדסים. בהמשך הוקמו בסביבה גם כפר יעבץ, בני דרור, משמרת, עין שריד, פורת ועזריאל.
“בית הלורד” לא נמסר למגורים, ובמשך יותר מ־30 שנה תוחזק בידי תושבת מתל מונד. באמצע שנות ה־50, לאחר סגירת חברת "מטעי ארץ ישראל בע"מ", נמסר הבית למועצה האזורית הדר השרון (כיום: לב השרון), שישבה בו עד 1988. לאחר שהמועצה עברה למשכן חדש וביוזמתה של מנהלת בית הספר המקומי רות גרסטן, נמסר הבית לאגודה להיסטוריה של גוש תל מונד.
הבית שופץ בסיוע המועצה לשימור אתרים, והוא אחד מ־200 האתרים בארגון הגג שלה. במקום פועל מרכז תיעוד לתולדות גוש תל מונד, וניתן להתרשם מתערוכות קבע על אודות הלורד מלצ'ט וראשית ההתיישבות באזור.
בית הלורד, הדקל 44, תל מונד. 09-7961973. מומלץ לתאם מראש
