כל אתמול התנהל מו"מ להחזרת התוף שכמה מאוהדי בני־יהודה לקחו בכוח לאוהדי מכבי יפו בסיום המשחק שלשום. בלילה, אחרי המשחק, הם פירסמו תמונה של אוהדים בשחור שפניהם מוסווים, עם התוף, והודעה שמעכשיו הוא בשכונת התקווה.
זה היה המשחק הראשון עם קהל של שתי הקבוצות מאז המלחמה. ביאס שככה זה התגלגל. גם כי היה מרגש לחזור ולראות את החברים ליציע, ולשאוף קצת שפיות בתוך ימים בלי נשימה. וגם כי ציפינו שזה ייראה אחרת.
האירוע הזה הצטרף לעוד תקריות אלימות בספורט, לא כמו אלו שהורגלנו אליהן לפני 7 באוקטובר, אבל כאלה שמבעבעות. מעלינו כאילו מרחף שעון חול. שעון חול לניצול רוח הערבות וההדדיות המסוימת בעם, כדי להביא לשינוי היחסים בין אוהדים בספורט. כדי שיותר ויותר יתנהגו אחרת במגרשים.
בתאל גרבי, מנכ"לית העמותה לערכים בספורט, שאיתה נפגשתי לאחרונה, אומרת שחלון ההזדמנויות שלנו לא גדול במיוחד, ושחייבים למהר לנצל אותו כדי להיכנס עם תוכניות סדורות. גם מצד הקבוצות וגם מצד ארגוני האוהדים. סוג של "ביחד ננצח", רק לטובת הספורט והמועדונים.
היא מפרטת כמה רעיונות: שיח בין המועדונים לבין ארגוני האוהדים שלהם על חבירה ופעולה משותפת; מפגשים ושיתוף בין נציגי אוהדים של קבוצות שונות, שבימי המשבר מצאו עצמם פועלים יחד. למשל קבוצת הווטסאפ "אוהדים למען הדגל", שבה מאות אוהדים וכדורגלני עבר משלל קבוצות פועלים יחד למען חיילי צה"ל ותושבי העוטף. למה לא למנף את זה למען הספורט? שינוי גישה מצד המועדונים – אלו שנאבקו לאחרונה כדי כמה שיותר אוהדים יחזרו למגרשים. הבנה בסיסית מצידם שהאוהדים באחריותם, והבנה שראוי וחייבים לתת יותר כבוד לבאי המגרשים: תנאים טובים באצטדיונים, קפיטריות ברמה גבוהה יותר, מחירים הוגנים. בקיצור, שינוי בסטנדרט שאמור להוביל לשינוי גם מצד האוהדים, ויישום האמירה שבלי האוהדים זה לא אותו משחק.
כל אלה ואחרים חייבים להתחיל לקרות היום, עכשיו, כדי שמשהו פה ישתנה; ובהכוונה של ההתאחדויות, המינהלות, אלו שאמונים על הספורט בארץ. לא תהיה הזדמנות אחרת. הזמן בשעון החול שלנו, כמו בקצב דפיקות התוף הגנוב של יפו, הולך ואוזל. יאללה, להתעורר.
