בערבו של יום חמישי, 5 באוקטובר, ישב אלוף משנה רועי לוי ז"ל במסעדה במרכז הארץ עם חבריו ליחידה הרב־ממדית, עליה פיקד בארבעת החודשים שקדמו לפרוץ המלחמה. זו הייתה ארוחת ערב רגילה, הפוגה קלה בין אימון לתרגיל. לקראת סופה סיפר רועי לחבריו שמשהו בו אומר לו שהולכת לפרוץ מלחמה. תחושת בטן עמומה של קצין ותיק, שועל קרבות בעל אינטואיציה חזקה.
3 צפייה בגלריה
("אפשרויות ההפעלה של האמל"ח שלנו זה דבר שאפילו ביחידה לא דמיינו", לוחמי היחידה | צילום: יואב זיתון)
אותה בטן מצולקת היטב מעזה הארורה. במבצע "צוק איתן", בשיאו של התמרון של חטיבת גולני בשג'עייה נגד מנהרות חמאס, רועי נפצע באורח אנוש כמפקד גדוד הסיור החטיבתי. עוד קודם לכן, במבצע "עופרת יצוקה", הוא נפצע וחזר להילחם, מבלי לוותר לעצמו לרגע. למרות הפציעה האנושה והסיכויים הנמוכים שהותירו לו הרופאים בחודשי הניתוחים והטיפולים הקשים של סתיו 2014, רועי השתקם - וחזר לצבא, כלוחם וכקצין. הוא קיבל את הפיקוד על היחידה המובחרת אגוז, השיא משואה ביום העצמאות ונשבע בריאיון מיוחד שקיימתי עימו: אני הראשון שאחזור להילחם בעזה במלחמה הבאה.
בחודשים האחרונים, כמפקד יחידת "רפאים", שמה הנוסף של היחידה הרב־ממדית, משהו בו לא הרפה בו, והוא הכין את לוחמיו לרגע האמת. "הוא אמר לנו שלצד כל הגאדג'טים והפיתוחים שאנו עושים כל יום, אנחנו קודם כל יחידה לוחמת, מובחרת, שחייבת להיות מוכנה ודרוכה למלחמה", סיפר קצין ביחידה שישב איתו באותה ארוחת ערב, "והוא באמת היה ראשון לזנק למלחמה: תוך כדי שדהר לעוטף באותו בוקר של שבת, הוא הקפיץ את היחידה כולה. בדרך לקיבוץ רעים הוא הספיק להקליט לנו הודעה שזה הרגע שלנו, שזו מלחמה ואנחנו יוצאים אליה. מקיבוץ רעים הוא לא חזר, אחרי שנתקל במחבלים בקיבוץ וחיסל כמה מהם. המשכנו להילחם בלעדיו, ברוח שלו".
“לכל מפקדי היחידה חג שמח, שימו לב, הוכרז מצב כוננות מלחמה”, כך פתח רועי את אותה הקלטה בשבעה באוקטובר, “כולם מגיעים ליחידה, ברגל, במטוס, מגיעים ליחידה. עולים על נשקים, אפודים, ממתינים לפקודות. יש אנשים שנלחמים על הבית עכשיו, יש חוליות שחדרו לארץ, ליישובי הדרום, ואנחנו במהירות האפשרית מגיעים כדי לעזור”.
יעל לוי, אלמנתו, מספרת עליו: “רועי היה איש של אנשים, הייתה לו יכולת להתחבר ולחבר במבט מילה וחיוך. רבים נשבו בקסמיו וידעו שאף פעם לא משעמם לידו. הוא לא ויתר לאיש, דרש מכולם להוציא את המיטב מעצמם. כבן זוג העניק רוגע, עוצמה וביטחון, היה אבא חם ועוטף אך גם דורש ומחנך. השליחות ואהבת הארץ היו עבורו דרך חיים - בקשר עם פקודיו ועם המשפחות השכולות של חייליו”.
היחידה הרב־ממדית הוקמה שנת 2019 על ידי הרמטכ"ל הקודם אביב כוכבי, במטרה לפתח טכניקות קרב חדישות, שיטות לחימה ואמצעים חדישים שמתאימים לשדה הקרב המודרני והעתידי – ולאחר מכן להוציא אותם החוצה, לכלל החטיבות באוגדות. בהתאם לייעודה, היחידה הוקמה מערב רב של לוחמים, מכלל היחידות: מגולני ושריון, דרך גדודי ההנדסה ויהל"ם ועד ליחידות מובחרות כשלדג וסיירות.
בצבא היו כאלה שטענו אז וגם כיום בדיעבד, שהשקעה כה גדולה ביחידה ניסיונית שכזו, היא מיותרת, ואת עשרות מיליוני השקלים שמושקעים בה צריך להשקיע בתרגילים, אימונים והצטיידות ביחידות קרביות מהותיות, כמו גדודים במילואים ששוועו לעוד אמצעים ויכולות. אבל כוכבי התעקש, והיחידה קיבלה צ'ק כמעט פתוח להתנסות באמצעי לחימה כיד הדמיון: מרחפנים קטלניים וזעירים שמטיילים בין חדרים או במנהרות והורגים אויב בעצמם, דרך רובוטים עם מקלעים עליהם ועד מכ"מים מיוחדים לכוחות המתמרנים לגילוי אויב נסתר.
מיחידת רפאים הוקמו "צוותי הסופה" הראשוניים, ששוכפלו לאחר מכן לגדודים ולסיירות: כוח קטן, לרוב לצד מפקד הפלוגה או הגדוד, שעוסק בכל הקשור להכוונות אש אווירית, לצד ניהול של "להקות רחפנים" עם תפקידים שונים – חשיפת האויב, איתורו ותקיפתו.
לפחות 100 מחבלים חוסלו כך על ידי לוחמי היחידה רק בחלק הראשון של התמרון, בצפון הרצועה – עם או בסיוע אותן להקות רחפנים שקטות שהפתיעו את האויב. "זו דרך חדה לפגוע במחבלים, להגיע בפעולה קרקעית בלבד, עם עצמאות מלאה לכוח בשטח, לדקור חלון בתוך בניין או להתאבד על חוליה שבתנועה", מספר רס"ן במיל' י', מפקד הלחימה של היחידה במלחמה, "יצרנו נקודת שבירה לאויב כי הוא יודע שהוא יגיח לזמן קצר ובזמן הזה הצלחנו לאחוז בו, להפליל אותו ולחסלו. מצד שני, הוא גם לומד אותנו, משתפר ואנחנו לא מזלזלים בו לרגע. ראינו את זה הרבה אחרי הפסקת האש שאפשרה לו להפיק לקחים. חמאס מפיץ את הידע שהוא צובר בקרב מוחות מולנו".
אנחנו מצטרפים לפעילות היחידה בגבול רצועת עזה. פטריות עשן מיתמרות כל העת מולנו, וצרורות ירי מלמדים שהקרבות לא נגמרים גם בחודש השלישי של העימות הקרקעי הגדול ביותר שהרצועה ידעה אי פעם. לוחמי יחידת "רפאים" התמקמו בצד הנסתר של הגבעה, זה שפונה לכיוון ישראל. "תזיז את הג'יפ, עלית בציר שחשוף לנ"ט", אומר הקצין במקום לגורם הצבאי שהוביל אותנו הנה. שגרת חייהם פה היא בהסוואה מלאה, גם כאשר הם משגרים את הרחפנים הצבאיים שפותחו עבורם באלביט, לעוד מסע של ציד משמי הרצועה. היחידה פוזרה מקצה לקצה במהלך התמרון, צוותיה מלווים יחידות מובחרות וצוותי קרב גדודיים ככוח מובחר ואחרים פועלים גם באופן עצמאי יותר, ישירות תחת האוגדות.
על היחידה מפקד כיום אלוף משנה דביר חבר, שהיה חבר קרוב של רועי ז"ל. "אפשרויות ההפעלה של האמל"ח שלנו זה דבר שאפילו ביחידה לא דמיינו", הוא מנסה לתאר, "זה מגע קרוב וגם מנגד עם מחבלים, לצד 'אולד סקול' כמו שימוש ברימונים, במטולים, בצלפים. יש תהליכים מסובכים של הטמעת אמצעי לחימה, כאלו שלוקחים שנה ושנתיים, שסיימנו בתוך חודש וחצי של לחימה, ומיד החוצה לכל הצבא. זה לא רק טכנולוגיות ואמצעים, אלא גם שיטות לאתר אמצעי לחימה בשטח אויב, למצוא מחבלים, לחשוף מנהרות נסתרות, לירות ולפגוע ברחפני אויב, וגם לפגוע במחבלים ולמצוא אותם מטווח של קילומטרים. אף לוחם לא שואל מתי מסיימים ויוצאים, אין שחיקה ובטח אחרי המכה שספגנו ב־7 באוקטובר והחברים שאיבדנו מהיחידה, לצד רועי, שאותו הכרתי באוטובוס ללשכת הגיוס בירושלים כבני 18, ומאז אנחנו ביחד בגולני, בקורס קצינים, ב’חומת מגן’ ואפילו ב’עופרת יצוקה’ כאשר נפצע אז לידי".
אל"מ דביר מסכים עם פקודיו של רועי לגבי יכולתו המיוחדת כמעט לראות את המגיע: "היה ברועי משהו נבואי בחודשים האחרונים. החיילים מספרים שהוא ממש טימטם אותם להתכונן למלחמה, ירד איתם לפרטים, אמר להם עזבו טכנולוגיות וגאדג'טים, אתם קודם לוחמים”.
