הם קפצו מהבית באותה השבת שחורה של 7 באוקטובר, נלחמו מול מחבלי חמאס שפשטו על חלקים רבים בעוטף עזה, ולאחר מכן סייעו באיסוף ופינוי גופות של נרצחים מאזור מסיבת "נובה" סמוך לקיבוץ רעים.
"יש דברים שלא אשכח מאותן שעות", אומר סא"ל רועי סיבוני, ראש ענף תקשוב במרכז הלאומי לאימוני יבשה (מל"י). "ראינו שם מראות קשים. מצאנו גופות בתוך חדר השירותים, מתחת לבמה ואפילו בתוך מכולת הזבל. אנשים ניסו להציל את עצמם בכל דרך ונרצחו מטווח קצר".
סא"ל סיבוני (43), נשוי ואב לשלושה, מתגורר בראש־העין. באותו סוף שבוע של שמחת תורה הוא היה בביתו עם המשפחה. "לקראת השעה רבע לשבע, התקשרה בת משפחה ששאלה לשלומנו, וסיפרה כי היה ירי טילים לדרום וגם למרכז", מתאר סא"ל סיבוני. "פתחנו חדשות, ראינו באנרים כתומים של צבע אדום. כשאשתי אמרה לי שהיא רואה שיש כלי רכב באופקים ובשדרות, הבנתי שזה לא צבע אדום רגיל והכנתי מיד תיק".
סיבוני נפרד מאשתו וילדיו מעט לאחר השעה שמונה והחל בנסיעה לכיוון בסיס צאלים הסמוך לאוגדת עזה. בצומת גילת הם נפגשו עם קצינים נוספים, נסעו לבסיס להתחמש ויצאו לסייע לחיילים ולאזרחים ביישובים. "משם עשינו פרסה ונסענו לכיוון אופקים. בצומת אורים פנינו ימינה לאופקים, אלא שכעבור כשלושה ק"מ עצרה אותנו ניידת משטרה, והשוטרים ביקשו שניכנס למחנה אורים מאחר ויש חיילים שמדווחים משם על הימצאות מחבלים".
הם היו ארבעה קצינים שלושה בדרגת סא"ל, אחד אל"מ ואחד תא"ל. "הגענו לבסיס אורים דרך הכניסה האחורית, לאחר שראינו את הש"ג פרוץ. היו שם שישה אופנועים ושמענו הרבה יריות", משחזר סא"ל סיבוני. "הצלחנו ליצור קשר עם קצינה שהייתה בפנים וקיבלנו הערכה לגבי מספר המחבלים. החלטנו להיכנס פנימה. ראינו תיקים מול העיניים והבנו שזה כנראה מטען. דילגנו לאחור לתפוס מחסה, ירינו על התיקים והמטענים התפוצצו. בבסיס פגשנו את מפקדת הפלוגה שספגה כדור ברגל ואמרתי לה שנעזור לה להשתלט על האירוע".
סא"ל סיבוני וסא"ל גיא, סגן מפקד המרכז לאימונים טקטיים, קראו לסיוע של שני חיילים נוספים, הם פינו באלונקה את מפקדת הפלוגה אל פתח אותו פתחו בגדר הבסיס. "השכבנו אותה במושב האחורי של רכב וביקשנו מאיש קבע שייקח אותה לבית חולים. חזרנו פנימה. היו כל הזמן יריות. התחלנו לטהר את הבסיס. 10 לוחמים ומפקדים – עברנו משרד משרד, עלינו על הגגות ווידאנו שאין מחבלים".
הכוח הבין שבחמ"ל הבסיס המצב מורכב בהרבה, ופנה לשם. "הבנו שיש שם עוד מחבל. זרקנו לשם רימון שהרג את המחבל. נכנסנו פנימה כדי לטהר חדר חדר. הוצאנו מהחמ"ל חיילת פצועה קל וקצינה פצועה קשה ודאגנו לפינוי שלהן. המראה היה קשה. ראינו הרבה חיילים וחיילות שנהרגו מאש המחבל. הוא היה איתם בפנים, ירה בהם ווידא הריגה. הקצינה שנפגעה קשה ספגה 12 כדורים בגוף".
לאחר חיסול המחבלים ופינוי הפצועים, נשמעה קריאה בקבוצת המפקדים להגיע לסייע באזור מסיבת הטבע ברעים. "לקחתי איתי שני אנשים שלי ונסענו לכיוון המקום שבו הייתה המסיבה. ראינו בדרך מראות קשים שלא אשכח. הייתי כבר באירועים קשים אבל במראות כאלו לא נתקלתי מעולם. המון גופות שרופות, גופות מתחת לרכבים, גופות שהיו מוטלות אחד על השני. דם בכל מקום. ריח חזק של שריפה. הרבה רכבים שרופים".
מי שניהל את האירוע של איסוף הגופות, היה מפקד מרכז אימונים לוגיסטיים, בדרגת אל"מ. "הוא קיבל עליו את המשימה הזו", מתאר סא"ל סיבוני. "עבדנו ביחד איתו. זה שלב שאתה עובד על אוטומט. מנסה לא לחשוב. אתה נמצא ליד גופה ופתאום טלפון מאמא וטלפון מאבא שמחפשים את היקירים שלהם ולא יודע שהסוף רע ומר. זה קשה מאוד. עבדנו עד השעות הקטנות של הלילה. אספנו במתחם 228 גופות. 228 עולמות. למחרת, עזרנו בפינוי לוגיסטי ובפינוי כלי רכב".
באשר לאירועי השבת השחורה אומר סא"ל סיבוני כי "השעות הראשונות היו קשות ביותר, אבל התפכחנו ואנחנו נותנים את הכי טוב שלנו. כולנו פועלים להחזיר את החטופים והנעדרים, להחזיר את התושבים גם בצפון וגם בדרום לבתים שלהם. מפקדים וחיילים שלא יוצאים הביתה תקופה ארוכה. מוותרים על הכל כדי שמדינת ישראל תחזור להיות איתנה. אני מאמין שאנחנו רק נתחזק מהאירוע הזה".
