מתברר שהעוטף עובר גם בהרי נפתלי. לזה דאג האויב.
זוכרות: להגיע בצהריים לוהטים של יולי וגם אוגוסט למשרד הקבלה של תיירות מנרה, לעמוד בצל האורנים וברוח הקולנית הקרירה שהם מייצרים על פי פטנט בלעדי, להניח ללחות המרק הגוש־דני להתייבש על הגוף, ולגנוב מבט ראשון ברקיע של מנרה שהוא כחול אולטרה־מרין עז. עז לעומת הנזיד העכור של שמי תל־אביב בעונה זו.
לספוג את הנוף ההררי והפראי, ולזכור שבמזוודה מונחות שמונה גופיות דקיקות, ולצידן מעיל פוך. שיהיה. בלילות כאן אין לדעת. לערסל במוח את הידיעה המוחלטת שמעכשיו, לשבועיים, אנחנו לא יוצאים מכאן, למעט לפנות ערב לפסטיבל המוזיקה בכפר בלום, שם חם בהרבה, אבל עולה גם הבריזה שבפגישת האורחים הקבועים, חלקם הפכו לחברינו.
קולות נפץ של יציאות ונפילות פגזים, הם חלק רציני מן הנוף. כולנו, תל־אביבים, מבחינים על חוט השערה בין יציאה לנפילה, וכאשר המטח מתעבה, מגיע יגאל כהן ומצווה בשלווה להתקפל. שמחה, אשתו, היא מנהלת תיירות מנרה, וגם בתוך שוחת ביטחון, הלב שלנו מריע כששניהם לידנו.
אנחנו משוגעים על המקום. החדרים צנועים אך בוהקים ונוף פסגות מציץ מהחלון ומן המרפסת. כל זה מתובל בניחוח חריף של רוזמרין ולבנדר שגדלים כאן פרא.
עכשיו כמחצית ממנרה נהרסה כליל. אבל הבושם הזה שמור במנהרות הזיכרון. יחד עם כוס הקפה במזכירות. בשנתיים הראשונות התיימרנו לתור את שביל העיזים, המצוקים, אך התעייפנו והשתבללנו אל תוך הכחול הצלול. מנרה היפהפייה.
הטקסים הקטנים שלנו מתחילים בבוקר. הבנים יורדים לכפר בלום, אל החזרות הפתוחות, ואנחנו, הבנות, לא מוותרות על שחייה יומית אל מול הנוף בבריכה, שבימין קראו לה בריכת הקיבוצניקים המיליונרים. גם אז נשבה עלינו מכונת רעל נבזית.
הבנים עולים שוב אל ההר עם יופי של פלאפל־קובה־חומוס־מטבוחה. הבנות מכינות בקערה גדולה (סחבנו מהבית) את "סלט מנרה" הנהדר. מה שלא צומח כאן, בצל, נניח, אנחנו משלימות ברכש ענף מן הכלבו הקרוי הכלבולית. כולנו, כל החוצנים כאחד, קוראים לו בולבולית ומרוצים מאוד מעצמנו. הקופאית בוהה בנו ברחמים. אידיוטים עירוניים שכמותנו.
ודווקא שוהים כאן במחתרת ממיטב אנשי המשפט, הכלכלה, המו"לות, התעשייה והרפואה של המשק, וכולם מתחרים זה בזה על הלבוש בבלויי הסחבות שהם עוטים בגאווה, ועל הסנדלים מימי תל חי. חבל רק שמעולם לא צילמתי את המשפטן הנערץ באמת מיבי מוזר בחולצה קרועה למהדרין וקסקט בלוי, אבל מאושר כצרצר.
רק נוסיף שלקראת הצהריים מופיעים בשעה קבועה הרוח והענן, ומתיישבים על השולחן שלנו על כר הדשא. אנחנו פותחים בקבוק יין מצונן, וזוללים את “סלט מנרה” (מתכון במסגרת) ואת שלל מעדני המזרח.
זה הרגע שבו רוב חברינו דוהרים למשרד ורוכשים שם סווטשירט נוסף כי איך שכחנו כמה קר כאן. ועדיין צר המקום לתאר איזו חוויה היא תליית הכבסים כאן. איך הם מתנפחים כמפרשים ברוח ובין האשוחים, בשמש.
נפרדנו ממנרה לפני שנים כאשר סגרו את הבריכה ומחלקת התיירות החליפה ידיים. הליבה עצמה השתנתה כי כל משפחות החברים שאהבנו עזבו את הקיבוץ, וגם הקיבוץ עזב. אבל חכו־חכו. לא שכחנו, ואנו נשוב ונתרוצץ בין שבילי ההרים לשדות חיטה. ליבנו הסורר הולך ונקשר לכמה מיישובי העוטף, אבל לא שכחנו. גם נזכור להודות כאן לחברינו האהובים יענקלה ודולי פחטר, על שהסירו את הסודיות שבה עטפו את תיירות מנרה. והיו גם הראשונים להתקשר כשמנרה כמעט חרבה. עוד נשוב ניפגש כי כאן "אבן אבן תלחש הכרתיהם".
ובכלל, הערובה שלנו להתחדשות היא שכאשר עזבנו, מזמן, נסגר גן הילדים האחרון. עכשיו התפנו זמנית ממנרה שלושה גני ילדים מלאים.
כולנו מאחלים שיוכלו לשוב מהר.
מזכרת צוננת תהיה תמיד מטעי התפוחים של מנרה. הבשלה בינינו הוזה על צימר עם נוף כפי שהיה לנו, עם כיריים ותנור. את הריחן והרוזמרין שבהם תיבלנו את "סלט מנרה" שלנו קטפנו תמיד כאן, ליד הקיר של הצימר, והם הזריעו עצמם עבורנו ועבור הקיץ הבא.
תפוחים קנינו, קטפנו וקיבלנו עד אין־סוף ואף יכולנו לארגן מהם לפתן חלומי. להם מוקדשת עוגה ריחנית וטעימה זו.
עוגת אלף שכבות תפוחים
מילפיי, אלף שכבות, המאפה הצרפתי הקלאסי עם בצק העלים, מקבל פה טוויסט. העוגה הזאת בנויה משכבות דקיקות ועדינות של תפוח שנאפות בתוך סירופ קרמל. בלי קמח בכלל. הקרמל נותן לתפוח צבע ענברי, מחמיא לטעמים ולארומה הטבעיים של הפרי הזה, ומוסיף ברק וסירופ שנשפך כשהופכים את העוגה. קצת גלידה או קרם וניל ליד יוסיפו לעושר של המרקמים והטמפרטורות.
העוגה הזאת קלה להכנה אם יש לכם בבית מנדולינה וסבלנות או פורס אחר. עם סכין זה כבר סיפור.
החומרים:
6 תפוחי גרנד סמית קלופים
1/2 כוס סוכר + 1/4 כוס סוכר
2 כפות גדושות קורנפלור
קורט מלח
להגשה: גלידת וניל או מסקרפונה או שמנת חמוצה
הכנה:
1. שמים 1/2 כוס סוכר במחבת איכותית עם 2 כפות מים.
2. ממיסים את הסוכר ומקרמלים עד שצבעו עמוק.
3. מוסיפים קורט מלח ו־1/4 כוס מים ומערבבים עד שהקרמל אחיד.
4. יוצקים לתוך תבנית אינגליש.
5. פורסים את התפוחים לפרוסות דקיקות עד 1 מ"מ עובי, לא יותר.
6. מערבבים 1/4 כוס סוכר עם 2 כפות קורנפלור ועוד קורט מלח.
7. מניחים את התפוחים בשכבות מסודרות זו על גבי זו בתבנית עם הקרמל.
על כל 2־3 שכבות של תפוח בוזקים מתערובת הסוכר־קורנפלור בשכבה דקיקה על התפוחים.
8. מכסים באלומיניום ושולחים לתנור שחומם מראש ל־180 מעלות לשעה.
9. הופכים על גבי צלחת ארוכה ומגישים עם גלידה או רוטב וניל.
סלט מנרה. וגעגוע.
ייחוד הסלט בעשבים הטריים והחתוכים, וניחוחם.
לשישה רעבים צריך:
סכיני חיתוך חדות
קערה רחבה
כמה כפות הגשה וערבוב
קרשי חיתוך לעבודה משותפת
הרים גבוהים ורוח בסביבה
וגם:
3 עגבניות גדולות ובשלות
5 מלפפונים כנ"ל. פרוסים דק. שמרו בנפרד
2־3 בצלים קלופים ופרוסים דק. שמרו בנפרד
4 פלפלים צבעוניים מנוקים וחתוכים קטן. שמרו בנפרד
אופציה: 1 לימון פרוס דק־דק על קליפתו
הרבה מחטי רוזמרין שקוטפים סמוך לקיר החדר
הרבה עלי נענע כנ"ל. ללא גבעולים
הרבה עלי פטרוזיליה קנויים בבולבולית
פיתות טריות או לחם מלא
בצד: הרבה פרוסות עבות של גבינה בולגרית מסורתית ולא מעודנת, שטופות מעט
לרוטב:
1 כוס שמן זית. או יותר, לטעמכם
1/2 כוס חומץ בלסמי או יין
1/2 כוס מים
4 כפות מיץ לימון
קליפה מגוררת מלימון טרי
מלח, פלפל, רוטב צ'ילי מתוק, לפי הטעם
הפרינציפ:
1. הקערה גדולה, הירקות שטופים וקצוצים גס או דק. כולם עובדים יחד.
2. מעבדים בצלים חתוכים עם חומץ בלסמי ומבשלים במיקרוגל עם כוס מן הרוטב.
3. יוצקים את הרוטב אל הקערה ומיד מוסיפים פיסות מלפפון ופלפל, מניחים ברוטב שבקערה ומערבבים.
4. מוסיפים את כל יתר החומרים. אפשר גם לקרוע פנימה חסה אייסברג קטנה.
