כבר עשר שנים שפקד עמיחי רווה משרת במשטרה. בשנה האחרונה הוא עומד בראש משרד החקירות במשטרת נוף־הגליל, ומפקד על עשרות חוקרים. ב־7 באוקטובר הוא נפרד מהטיפול בעולם הפשע בצפון, לטובת מבצעים חשאיים בלב רצועת עזה.
כעת, עם שחרורן של כמה חטיבות מילואים, ואחרי יותר מ־80 ימים מאתגרים ומורכבים במהלכם איבד שישה מחבריו, הוא שב לתפקידו במשטרה.
"כשפרצה המלחמה אירחתי את הוריי בביתי במושב בגליל", סיפר פקד רווה (40), נשוי ואב לשלושה ילדים, "התעוררתי בבוקר ואבא שלי אמר לי שיש חדירת מחבלים בדרום. כשפתחתי חדשות היה לי ברור שאני מתגייס, ותוך דקות קיבלתי הודעה ממפקד הצוות שלי שעלינו להגיע למחנה ביל"ו".
בשירותו הסדיר הוא לחם באחת מיחידות החי”ר, ומאז שהשתחרר המשיך לעשות בה שירות מילואים פעיל. "בעשר בבוקר כבר התייצבנו", שיחזר, "כמה שעות לאחר מכן הגענו לקיבוץ סעד, ומשם עברנו לקיבוץ מפלסים. בעצם היה עלינו לטהר את השטח. לאורך היום היו קרבות מול המחבלים, ובארבע לפנות בוקר קיבלנו התרעה על עוד עשרות מחבלים שצפויים להגיע.
"אחרי שלושה ימים במפלסים הבנו שעלינו להתאמן לקראת השלב הבא, ואחרי אימונים החטיבה שלי נכנסה לעזה. ניהלנו קרבות קשים, הצלחנו לחסל מאות מחבלים ולצערי גם איבדנו את טובי חברינו. אני משרת והחברים שלי לצוות משרתים ביחד כבר מאז 2001. עשרה לוחמים שמשרתים יחד יותר מעשרים שנה, זה הרבה יותר ממשפחה".
פקד רווה סיפר על רגע אחד, שבו הרגיש את המתח שבין הלחימה לבין המשפחה שנשארה בבית: "באחד הימים צוות אחר מהגדוד שלנו עלה על מטען בציר שנסענו עליו עשרות פעמים. היו להם שני הרוגים, והתנהל קרב עם מחבלים. זה שטח מלחמה, המרחק בין חיים למוות הוא עניין של מזל. הייתה לי התלבטות, ותמיד יש. אתה בוגר, עם משפחה וילדים, אבל הלב הוא עם החברים. אתם מתאמנים עשרים שנה, ואי־אפשר ברגע האמת להגיד, 'היום זה לא מתאים לי'.
"אתה כל הזמן חושב על זה שאתה עלול להשאיר אלמנה ושלושה יתומים לבד, והילדים לחצו עליי לחזור הביתה. אבל בשלב מסוים הם הבינו שזה לא יקרה, ואני אשתחרר רק כשישחררו את הגדוד שלי. כולנו פטורים בגלל הגיל, כולנו מתנדבים, ולכולנו היה ברור שנמשיך להגיע. גם אם הייתי מפקד מרחב במשטרה הייתי נפרד ממאות פקודיי, כי בזמן מלחמה אני צריך להיות עם הצוות שלי".
אחרי שלושה חודשים הגיע רגע השחרור ופקד רווה חזר לגליל, למשפחה ולעבודה המשטרתית. "היה אושר עילאי במשפחה שלי כשחזרתי, תחושת הקלה גדולה שחזרתי בריא ושלם. כשהייתי בעזה המשכתי להתעדכן מחבריי במשטרה על העבודה המדהימה שהם עשו בהיעדרי, אבל יהיה קשה לחזור אחרי כל הזמן הזה לשגרת העבודה. זה נותן פרספקטיבה להמון דברים, והיתרון במשטרה הוא שיש הרבה אדרנלין, אפילו שהוא לא ברמת הדריכות של הפעילות בעזה".
