בימים שבהם העולם לא נותן מספיק סיבות לשמחה, שמחה לאיד היא אסקפיזם מפוכח. ובקטגוריה הזו בערבות הספורט קשה לחשוב על שמחה טהורה יותר מאשר לצפות בכישלונותיו של ג'אני אינפנטינו השווייצרי, נשיא פיפ"א, שמכר את הענף לכל המרבה במחיר.
לפני השנה החדשה פסק בית המשפט בצרפת נגד מקלטי מס לארגון ולעובדיו, הקלות שהיו אמורות להאיץ את המעבר החלקי של פיפ"א לפריז. מקרון אירגן את התקציב כך שהארגון העשיר ממילא יקבל הנחות משמעותיות במע"מ תאגידי ובמסים תאגידיים, וכן חופש ממסים לעובדי הארגון שיוצבו בפריז לחמש שנים. גן עדן, עד שהשופטים הצרפתיים סילקו את השערורייה הזו מספר התקציב. פוליטיקאי צרפתי אמר לעיתון "לה מונד": "זה פשוט לא ייאמן שהדבר הזה בכלל נכתב. זה מראה איך התאחדויות ספורט גדולות חושבות על עצמן, כמעט כמו כנופיות פשע, שהן גדולות יותר מהמדינות שמרכיבות אותן".
המפלה השנייה של אינפנטינו הייתה הניסיון שלו לקבל שליטה מלאה על שוק ההעברות של השחקנים, באמצעות רגולציה שלפיה כל שבעת מיליארדי היורו שמתגלגלים מדי שנה, יעברו מעכשיו דרך מצרי פיפ"א. רגולציית הבנקאות השווייצרית בעטה בו עוד לפני שהגיש בקשה רשמית. בגרמניה ובספרד כבר אסרו על ההתאחדויות בארצן ועל פיפ"א להתעסק בנושא. אינפנטינו הגיש בקשה בצרפת, אבל בפיפ"א הודו שאי־אפשר ליישם את הרגולציה הזו בשום מקום בעולם. עד לדיון בבית הדין האירופי לצדק באמצע השנה הבאה.
