אם נכונים הדיווחים הרי שישראל רשמה אמש את ההישג המשמעותי ביותר מאז פתיחת המלחמה. במבצע מרשים מכל בחינה – מודיעינית ומבצעית – חוסל סאלח אלעארורי, בכיר מאוד בחמאס ואדריכל טרור, ולצידו מספר גורמים נוספים בארגון, בהם אחראי המבצעים של הארגון בלבנון וגם עזאם אל־אקרע, אחד מעוזריו של אלעארורי, שתפקידו הרשמי היה סגן ראש הלשכה המדינית של חמאס. ישראל הרשמית אמנם לא נוטלת אחריות לחיסול, אבל העולם צריך להודות על החיסול: אדם שכולו רשע הלך לעולמו ולא דקה אחת מוקדם מדי.
זוהי המכה הקשה ביותר לחמאס מאז 2012, אז חוסל אחמד ג'עברי, רמטכ"ל הארגון, במכת הפתיחה של מבצע עמוד ענן בעזה. הפעולה אז הגיעה לאחר תרגיל הונאה מבריק, אולם הביצוע היה בזירה קרובה ומתוך הבנה שהתגובה תוביל לסבב בעזה. הפעם ההימור גבוה עוד יותר, שכן על הכף מוטלת השאלה האם חיזבאללה יראה בפעולה את התירוץ לפתוח במערכה כוללת, שתחרוג ממרחב ההתכתשות שנמשכת כבר כמעט 90 יום. לפני כחצי שנה חסן נסראללה היה חד־משמעי בנושא: כל חיסול בשטח לבנון, כולל של אישיות פלסטינית, יגרור תגובה חריפה. גם אמש, התגובות שהגיעו מלבנון ומחיזבאללה היו אגרסיביות ולוחמניות. אולם הזמנים השתנו: מזכ"ל חיזבאללה כבר שילם בכ־140 לוחמים הרוגים בגלל פתיחת החזית הצפונית מאז 7 באוקטובר, לצד כ־100 אלף עקורים ועקורות לבנונים שנעו לצפון המדינה. יש לו הישג ביד: 15 ישראלים הרוגים ודחיקת כ־100 אלף ישראלים וישראליות מיישובי צפון הארץ, לצד הרס שיטתי של מבנים רבים ומחנות צה"ל.
הדילמה כיצד להגיב לחיסול הנועז מוצבת לפתחו. מן הסתם הוא מנהל דיאלוג אינטנסיבי עם הפטרונים מאיראן סביב השאלה כיצד להגיב. החדשות הטובות הן שישראל ערוכה לכך בפריסה הגנתית מקסימלית. החדשות הרעות הן שחיזבאללה עדיין מסוגל להסב לישראל נזק רב באמצעות ארסנל הטילים המדויקים שלו, שמגיעים לטווחים שלא הכרנו במלחמת לבנון השנייה. המשמעות היא כמובן שביירות תהיה הרבה יותר דומה לעזה מאשר לפריז.
אף איש חיזבאללה לא נפגע בתקיפה שבוצעה בדאחייה של ביירות והפעולה עצמה, ככל הנראה באמצעות כטב"מ, הייתה כירורגית למדי. גם בשל כך, ראוי לפקוח עין על יהודה ושומרון לצד הכוננות בצפון ובדרום: אלעארורי הוא בן האזור, והתגובות למותו עלולות להתפתח שם להתחממות. הפעילות ההתקפית של פיקוד מרכז נושאת פירות רבים, אבל חמאס הקים שם תשתיות, והיכולות שלו גבוהות יותר מאשר של יתר הארגונים.
סביר להניח שהיסוסיו של נסראללה קשורים גם לתגובה הישראלית ל־7 באוקטובר. ספק אם הוא העריך שצה"ל יתמרן קרקעית בעזה בעוצמה כזאת ויגיע לתוצאות מרשימות, כולל לחימה בעומק אימפריית המנהרות, אחרי הכישלון הנורא בשבת השחורה. לכן ברור איזה נזק אסטרטגי היה נגרם אם ישראל הייתה מקשיבה לקולות שביקשו להימנע ממבצע קרקעי, מה שהיה רומס עוד יותר את ההרתעה באזור וגם משפיע על הסיכוי להשיג עסקה להשבת חלק מהחטופים והחטופות. בהקשר הזה, בישראל חלוקים בנוגע להשפעת החיסול על המשך המו"מ עם חמאס: יש כאלה שטוענים כי יחיא סינוואר, שלא ממש קרע קריעה על מות יריבו אלעארורי, יבין שישראל רצינית בכוונה לחסל אותו וירצה להישאר בחיים. אחרים טוענים שהוא לא פחות פנאט מאלעארורי בנושא התנאים לעסקה חדשה.
בראיון האחרון שהעניק, אלעארורי התייחס לאפשרות שיחוסל ואמר: "אני מרגיש שאני חי יותר מדי וחרגתי מתוחלת החיים הצפויה לי. אני מברך על מות הקדושים". ובכן, במקרה הזה הצדק היה איתו: אלעארורי היה צריך למות מזמן. הסיבות נכתבו בדמם של ישראלים וישראליות, בהם שלושת הנערים ב־2014. עם זאת, בניגוד לטענות שנשמעו, אלעארורי לא היה המוח מאחורי זוועות 7 באוקטובר: גורמים בכירים בישראל מטילים ספק רב אם סינוואר בכלל עידכן אותו עקב היחסים ביניהם והחשש שהמזימה תדלוף. כך או אחרת, יש לקוות שבקרוב שניהם יוכלו ליישר את ההדורים.
זוהי המכה הקשה ביותר לחמאס מאז 2012, אז חוסל אחמד ג'עברי, רמטכ"ל הארגון, במכת הפתיחה של מבצע עמוד ענן בעזה. הפעולה אז הגיעה לאחר תרגיל הונאה מבריק, אולם הביצוע היה בזירה קרובה ומתוך הבנה שהתגובה תוביל לסבב בעזה. הפעם ההימור גבוה עוד יותר, שכן על הכף מוטלת השאלה האם חיזבאללה יראה בפעולה תירוץ לפתוח במערכה כוללת
