ביום ראשון, 8 באוקטובר, כשבחלקים רבים של עוטף עזה עדיין היו מחבלי חמאס, כבר נערכה בטיימס סקוור הפגנה שבדיעבד התברר שהייתה רק ראשונה בנחשול עצום של הפגנות נגד ישראל בארה"ב ובמדינות המערב. ההפגנה זכתה לתמיכה של ארגון בשם DSA ("דמוקרטים סוציאליסטים של אמריקה"), אחת מתנועות השמאל הקיצוניות ביותר בארה"ב, והיא משכה כאלף משתתפים. חלקם הצדיקו בקול רם את התקפת חמאס עם שלטים כמו "התנגדות בכל דרך", והשחיתו את דגלי ישראל. הגיעו מיד גינויים מכל עבר, אבל אחד מהם משך את העין במיוחד. "הדברים שנראו בהפגנה הזו אינם מקובלים בשום צורה, ולא צריך להיות קשה לגנות שנאה ואנטישמיות כשאנחנו רואים אותן", כתבה חברת הקונגרס אלכסנדריה אוקסיו־קורטז. זו הייתה תגובה מפתיעה בעיקר משום ש־DSA קיבל את פרסומו הראשוני ב־2018, כשהיה הכוח המניע העיקרי מאחורי אותה אלכסנדריה אוקסיו־קורטז, שהדהימה כשניצחה בבחירות במחוז בברונקס והגיעה לבית הנבחרים בגיל 29.
הרבה מאוד קרה בחמש השנים שעברו מאז. אחד מהם הוא שאוקסיו־קורטז, להלן AOC, כבר לא מספיק שמאלנית עבור ארגון כמו DSA. השני הוא שהיא הפכה לקול חזק בנושאי מדיניות חוץ, ובעיקר בענייני המזרח התיכון. באחד הראיונות הראשונים שלה אחרי הניצחון ב־2018 אמרה AOC שהיא לא יודעת מספיק בנושא כדי להביע דעה, אבל בשנתיים האחרונות, הרבה לפני 7 באוקטובר, היא נכנסה לוואקום גדול במפלגה הדמוקרטית: נקודת מבט פרו־פלסטינית ואנטי־ישראלית ברורה. זו עדיין דעת מיעוט זניחה בקרב נבחרי ציבור דמוקרטים, אבל היא כבר ממש לא דעת מיעוט בקרב מצביעי המפלגה. בדיוק כפי שמינויה של שרה פיילין כסגניתו של ג'ון מקיין בבחירות של 2008 בישר את בואו של דונלד טראמפ ב־2016, כך גם המקום המרכזי של AOC היום צריך להכין את ישראל למצב שבו הנשיא הדמוקרטי הבא יהיה הרבה יותר קרוב אליה מאשר לג'ו ביידן.
+++
אלכסנדריה אוקסיו־קורטז היא אמנם הכי מפורסמת מהחבורה האולטרה־פרוגרסיבית הקטנה בבית הנבחרים שזכתה לכינוי The Squad, אבל גם קצת שונה ממנה. השנים שלה בקונגרס הוכיחו כי היא מבינה בפוליטיקה ולמדה להתפשר באופן שפה ושם הביא עליה זעם מצד השמאל הקיצוני. בניגוד לראשידה טלהיב, למשל, לא תתפסו אותה מצייצת דברים כמו "מהנהר לים". כשדרשה כבר בשבועות הראשונים למלחמה הפסקת אש, היא ספגה נזיפות מהבית הלבן, אבל להבדיל מאנשי שמאל רבים, היא מקפידה לא להשתמש במלה "ג'נוסייד" בביקורת על מה שישראל עושה בעזה, נפגשה עם משפחות חטופים בוושינגטון ותומכת בפתרון שתי המדינות, שעבור חלקים מהשמאל שדחף אותה לקונגרס זו דעה כמעט ימנית. דן גולדמן, חבר קונגרס יהודי מניו־יורק שהצביע בעד גינויה של ראשידה טלהיב על שימוש ברטוריקת "מהנהר לים", אמר ל"ניו יורק טיימס" כי הוא ו־AOC "עושים מאמץ לשמור על קו תקשורת פתוח, גם אם אנחנו לא תמיד מסכימים על הסכסוך".
כל זה כמובן לא אומר ש־AOC לא נשארה פרו־פלסטינית ואנטי־ישראלית. רחוק מזה. בחודשים שעברו מאז 7 באוקטובר היא הפכה בוטה יותר ויותר בנקיטת עמדה ברורה, שגם מנצלת את ההתרחקות מאירועי אותה שבת איומה. היא התנגדה בכמה הצבעות סמליות של בית הנבחרים שהביעו תמיכה מלאה בישראל, כשאמרה: "אני לא מסכימה לתמוך במה שלמעשה קובע כי כל התנגדות לציונות, למדיניות ממשלת ישראל ולקיצוניות של נתניהו היא אנטישמיות". חברי קונגרס מספרים כי היא מפעילה לחץ בלתי פוסק על מאות נבחרים בשני הבתים כדי למנוע את אישור המשך התמיכה הצבאית נטולת התנאים לישראל.
דברים הגיעו לשיא בערב חג המולד האחרון, כשהיא העלתה פוסט שהשווה את ישו לפלסטינים. "בסיפור חג המולד, ישו נולד בפלסטין של ימינו תחת איום של ממשלה המעורבת בטבח חפים מפשע", כתבה, "הוא היה חלק מאוכלוסייה ממוקדת שנהרגה ללא הבחנה כדי להגן על כוחו של מנהיג לא צודק. אלפי שנים מאוחר יותר, כוחות ימין כובשים באלימות את בית־לחם, והפלסטינים של היום עוברים סיפורים דומים". בפוסט התעלמה אוקסיו־קורטז לחלוטין מחמאס, ממתקפת 7 באוקטובר ומהחטופים, וספגה תגובות קשות מאוד במדיה החברתית.
כשממשל ביידן הטיל וטו על החלטת מועצת הביטחון שדרשה הפסקת אש הומניטרית מיידית, צייצה AOC: "זה מביש. ממשל ביידן אינו יכול יותר להצהיר על דאגה לפלסטינים ולזכויות אדם, כשבמקביל הוא מטיל וטו לבדו על קריאת כל מדינות האו"ם להפסקת האש, ועוקף את הקונגרס כדי לתמוך ללא תנאי בהפצצה ישראלית חסרת הבחנה של עזה".
+++
קל לכעוס ולבטל את עמדותיה של AOC, אבל יועיל יותר להבין שהיא מייצגת דור שדעותיו על ישראל שונות מאוד. בניגוד להורים ולסבא וסבתא, שראו את ישראל קמה באופן הרואי מאפר השואה, הדור הזה גדל כשישראל כבר הייתה מעצמה צבאית עם מדיניות שנויה מאוד במחלוקת. אפילו מי שאומרים בסקרים כי הם תומכים לגמרי בישראל במלחמה בעזה, סבורים כי ארה"ב לא צריכה להמשיך לממן את החימוש של צה"ל.
"האסטרטגיה של מימון בלתי פוסק וחסר תנאים של ישראל נכשלה", אמרה אוקסיו־קורטז בראיון רדיו, "אז למה להמשיך לעשות את זה, למה להרוג ילדים, למה לעשות שוב ושוב משהו שאף פעם לא עזר לביטחון של ארה"ב? אנחנו מציבים תנאים לסיוע לכל שאר בעלות הברית של ארה"ב, אז למה לא לישראל? לארה"ב יש אחריות משפטית ומוסרית להבטיח שהמשאבים הציבוריים לא יאפשרו הפרות גסות של זכויות האדם והחוק הבינלאומי".
בראיונות וציוצים משתמשת AOC גם במילים כמו "אפרטהייד" ו"דיכוי" לתיאור מדיניות ישראל - מונחים נפיצים ושנואים במיוחד על תומכי ישראל הרבים בקונגרס - ומנהלת מאבק תקשורתי ארוך שנים עם איפא"ק, הלובי הפרו־ישראלי שהוא אחד החזקים בווושינגטון. אחרי שהצביעה נגד החלטת התמיכה בישראל בבית הנבחרים, ספגה AOC ביקורת חריפה מאיפא"ק ובתגובה צייצה: "איפא"ק עמדה מאחורי עשרות תומכים של התפרעויות 6 בינואר. זה ארגון גזעני וקיצוני שמערער את הדמוקרטיה האמריקאית". עד לפני זמן קצר מאוד, אלה דברים שפוליטיקאי מהמפלגה הדמוקרטית לא היה מעז אפילו לחשוב לומר.
