האנטישמיות שתמיד מבעבעת מתחת לפני השטח בעולם בכלל ובאירופה בפרט התפרצה בגל עכור ומכוער מאז 7 באוקטובר. הפגנות בוטות, אמירות חסרות עכבות, רעל ברשתות החברתיות. גבולות חופש הביטוי נמתחו ועוררו דיון סוער, מרמת האוניברסיטאות המובילות בארה"ב ועד לגולש האלמוני, בנוגע למה שמותר לומר ולעשות בקשר למלחמה. ועל הרקע הזה, בית המשפט בצרפת הציב אתמול קו אדום ברור – שנאת יהודים וקריאה לפגוע בהם תוביל לענישה חמורה.
על יוסף עטאל (27), מגן ניס ונבחרת אלג'יריה, נגזרו שמונה חודשי מאסר על תנאי וקנס בסך 45 אלף יורו, בעקבות הפוסט ששיתף באינסטגרם שבוע אחרי מתקפת הטרור. באותו פוסט שהגיע ל־2.3 מיליון עוקביו של השחקן, המטיף הפלסטיני מחמוד אלחסנאת קרא לאלוהים "להביא יום שחור על היהודים". הרעש הציבורי, כולל מתקפה מצד ראש עיריית ניס, הוביל לכך שעטאל מחק את הפוסט והבהיר כי הוא מתנגד לאלימות, אבל בנובמבר הוא נעצר בחשד להצדקת טרור.
כאמור, אתמול בית המשפט בניס גזר עליו את העונש. השחקן התנצל במהלך המשפט, וטען כי לא צפה בסרטון במלואו לפני ששיתף אותו, אך הדבר לא עזר לו. התובעת, מגי שוטיה, העבירה מסר חשוב כשאמרה: "משמעותו של שיתוף סרטון היא שאתה שותף לתוכן שמועבר בו".
הפרנסה מול ההזדהות
העונש מתווסף להרחקה משבעה משחקים שהוטלה על עטאל – שכבר הסתיימה – אבל האלג'יראי לא שיחק מאז במדי ניס. למעשה, מאז פרוץ המלחמה הוא עלה לדשא רק פעמיים, שתיהן במדי אלג'יריה, ואף שהה עם הנבחרת כאשר שיתף את אותו פוסט. הוא גם נכלל בסגל הנבחרת לאליפות אפריקה שתיפתח בשבת הבאה.
סביר להניח שלעטאל לא תהיה בעיה להמשיך את הקריירה בסעודיה, למשל, שם ישמחו להתגאות בכדורגלן שעמד לצד הפלסטינים (ולשלם לו ביד רחבה). הנקודה החשובה יותר היא שבניגוד לזירות אחרות, כמו האקדמית, עולם הספורט במדינות כמו צרפת וגרמניה מפגין סבלנות אפסית כלפי אנטישמיות והצדקת טרור.
כך, לדוגמה, ובצירוף מקרים מעניין, עוד החלטה חשובה התקבלה אתמול: הכדורסלנית לשעבר אמילי גומיס תודח מתפקידה כנציגת הספורטאים בוועד האולימפי הצרפתי ושגרירת אולימפיאדת פריז 2024, לאחר ששיתפה ב־9 באוקטובר סדרת תמונות שבה מפת צרפת מתכסה יותר ויותר בדגל ישראל, בשנים 1947, 1967 ו־2023, לצד השאלה: "מה אתם הייתם עושים?" הקביעה: הפרת הקוד האתי של הוועד האולימפי.
לא מדובר באותו מישור של סירוב ההתאחדות האנגלית להאיר את וומבלי בצבעי דגל ישראל, או ההתעלמות המופגנת של פיפ"א ואופ"א מהטבח. אלו מקרים שבהם גופים שמבועתים מעירוב של פוליטיקה בכדורגל ויצירת חורים בצינור הכסף מהמפרץ עשו מאמץ להישאר ניטרליים. בהקשר הזה, מי שנהגה להפך הייתה ההתאחדות הגרמנית שדאגה לכבד את קורבנות המתקפה הישראלים. מה שקורה עכשיו הוא עניין אחר לגמרי: תגובה נגד מי שתמך באופן מובהק במעשי טרור.
ברגע שנכנסה הסמכות של בית המשפט, קשה לשחקן להילחם בהחלטה. במקרה של אנוואר אל־גאזי במצב שונה: שחקן הכנף ההולנדי ממוצא מרוקאי, ששיחק במיינץ הגרמנית בתחילת העונה, שיתף בתחילת המלחמה פוסט שבו נכתב, בין השאר: "אנחנו צופים ברצח עם והרס המוני". הוא הושעה מהמועדון (לפיו מדובר היה ב"דעות לא מקובלות") וקיבל אזהרה לא לחזור על מעשיו, אבל עם שובו לאימונים בנובמבר אחרי "התנצלות" הוא עשה זאת שוב עם פוסט נוסף – ומיינץ ביטלה את החוזה שלו. אל־גאזי התעקש שלא נהג לא כשורה, אמר כי הוא מתנגד לכל סוגי השנאה, גם אנטישמיות, והוסיף: "אובדן הפרנסה שלי הוא כלום לעומת הגיהינום שעוברים חפי הפשע בעזה". הוא גם תבע את מיינץ, ובימים אלה הנושא נידון בבית המשפט.
הקו האדום החדש מוציא את האחריות מידי גופי ספורט מסואבים וקובע: לא משנה באיזה צד אתה במלחמה, יש דברים שעולים ביוקר.
