אלון בורנשטיין, בעלי "החווה ביער אודם", עומד בשער המושב שבגבול סוריה בצפון הגולן, עם אפוד ונשק עליו, כשהוא מקבל הודעה מהבנק לפיה שני צ'קים עם תשלומים שהעביר לחברת החשמל ולשכירות על מתחם בעלי החיים הטיפולי שלו - חזרו, ואין להם כיסוי עוד. במשך דקות ארוכות הוא מתקשה לנשום. "מעולם לא הגעתי למצב כזה. נכנסתי לחרדה", הוא מספר. "אני מרגיש שנכשלתי אם הגעתי למצב שאני לא יכול לנהל לבד את המקום שהקמתי ולא מסוגל עוד להאכיל את בעלי החיים בחווה שלי".
רבים מתושבי הגליל והגולן עוסקים בתיירות, וכעת הם מדווחים על אובדן פרנסה. הם נאלצים לראות את מפעלי החיים שלהם קורסים לנגד עיניהם, אחרי שלושה חודשי מלחמה שבצבא מעריכים כי תארך לפחות עוד שנה. אירועי השבת אתמול מראים כמה המצב נפיץ, ולא מאפשר התנהלות תקינה של העסקים: כ־50 רקטות שוגרו במהלך השבת, רובן לבסיס במירון. לטענת חיזבאללה: השיגורים, היוו תגובה לחיסול אל־עארורי. צה”ל בתגובה חיסל חוליית מחבלים ותקף משגרים.
3 צפייה בגלריה
"מעולם לא הגעתי למצב כזה. נכנסתי לחרדה". אלון בורנשטיין בחווה ביער אודם | צילום: מריה בורנשטיין
ברונשטיין, נשוי ואב לילדים, התיישב באודם אחרי מבצע צוק איתן. לפני שלוש שנים הקים את החווה הטיפולית והשיקומית. "המתחם הוא מרכז חופש שבו אין כלובים, וחיות כמו חמורים, עיזים, תרנגולות וארנבים מסתובבים בין המטפלים והמבקרים בו. מי שמתפעלים את החווה הם אנשים בסיכון, הלומי קרב ואנשים עם מוגבלויות שהעבודה כאן מרפאת את נפשם". מאוקטובר, המבקרים כמעט הפסיקו להגיע, וההכנסות שאמורות לכסות את עלויות אחזקתו נעצרו באחת. "בחודשיים האחרונים לפני המלחמה, התיירות בגולן, בעיקר בחגים, הייתה בשיאה. כעת אנחנו נדרשים להוכיח ירידה בהכנסות שנעצרו מאז, והמדינה לא מכירה במציאות החדשה שנכפתה עלינו. גויסתי ב־7 באוקטובר לכיתת הכוננות שהוקמה כאן, ומאז כל הכסף שנכנס לי מהמילואים הולך לתשלום על הגן של בנותיי ולאוכל למשפחתי ולבעלי החיים".
ההזמנות לפתיחה החגיגית של המתחם הקולינרי "ז'אק מתחם בילוי מדויק" בקיבוץ גשר הזיו שבגליל המערבי, שהייתה אמורה להיערך ב־10 באוקטובר, הפכו עבור השפים מוריס זריהן וגלעד מטרני לזיכרון אחרון מהשגרה שנשכחה. זריהן, מבעלי מסעדת "מועדון ארוחת הבוקר" בשבי ציון, דאג שהמזווה במסעדה יהיה מלא בכל טוב אחרי שהשמועה על הקמת המתחם החדש התפשטה בכל האזור. ואז הגיעה המלחמה. "בשבועיים הראשונים היינו כולם בבתים. היינו בהלם, כשרעשי ההפגזות מסביבנו לא מפסיקים. כל הספקים מחכים לתשלומים. העובדים הוצאו לחל"ת. עורכי הדין ואנשי החשבונות ששכרנו ממליצים לנו לא לבקש דבר עדיין כי זה תהליך מורכב וארוך מאוד עד שנזכה לראות פיצוי", הוא מתאר. במועצה האזורית מטה אשר הלכו לקראתו ועצרו את גביית תשלומי השכירות והארנונה, אבל הספקים הרבים לא יכולים לגלות אורך נשימה ודורשים את שהוא חייב להם. "אנחנו מגרדים כספים, לקחנו הלוואה מכרטיסי האשראי ושילמנו לספקים כדי לא להישאר חייבים. אנחנו אמנם ביישוב שלא מפונה, כחמישה קילומטרים מגבול לבנון, אבל אסור לי לפתוח את העסק כי אין לי מרחב מוגן לאכלס בו את האורחים שממילא לא מגיעים".
בחודש מארס 21', לאחר שנתיים של שיפוצים שעלו הון רב, פתחו בקיבוץ כפר גלעדי את מלון גלעדי המחודש. פתיחתו היא חלק ממהלך מיתוג תיירותי חדש לכל אתרי המורשת והפנאי שבקיבוץ שבמרומי הגליל העליון, הנצפה מלבנון מכל עבריו. דודי בן גל, מנכ"ל המלון, אומר: "המלחמה קטעה תהליך מדהים שהיינו אמורים להציג ב־16 בנובמבר בפני עיתונאים ובכירי החברות הגדולות ביותר בשוק". 150 עובדי המלון הוצאו לחל"ת. "אנחנו חוששים שלא נוכל לגייס אותם. בצבא אומרים שאין צפי לפעולה שתרחיק את החיזבאללה מכאן עד שיסיימו בדרום ואז יתחילו לטפל בהבטחת הביטחון באזור". בקיבוץ כבר מכירים את ההתנהלות מול רשויות המסים, ויודעים שאת הכסף יקבלו "הרבה־הרבה אחרי שהכל ייגמר", כפי שמגדיר זאת בן גל. בהנהלת החשבונות הגישו בקשות לקבלת כספי מקדמות על חשבון הפיצויים הסופיים, אבל קיבלו רק מקדמות על חשבון אוקטובר ואלו של נובמבר־דצמבר עוד לא הגיעו. "הגשנו תביעה במסלול אדום אבל אנחנו מבינים שאנחנו רק בתחילת הדרך עד שנצליח לקבל את שמבטיחים לנו". את עסקי התיירות בגליל לא ניתן יהיה להפעיל מחדש "בלחיצת כפתור" עם תום המלחמה, והחשש הוא שייקח להם זמן רב להתאושש. לשם כך, הם זקוקים למתווה שיכיר במצבם ויסייע להם לעבור את התקופה הזאת בשלום. בן גל מעריך כי "המדינה תחזיר לנו את הרווחים שהפסדנו, אבל אף אחד לא יודע לכמת את הנזק העתידי. כשתסתיים המלחמה כולם כבר ישכחו מאיתנו וייקח זמן להחזיר את המלון לעבודה מלאה".
אלון בורנשטיין מהחווה ביער אודם מודאג מכך שבעתיים. "אחרי המלחמה, אני יודע שיהיו רבים שיזדקקו לחווה הזאת, והיא תקבל חיילים אחרי הקרב ואת החטופים המשוחררים. המעבר משדה הקרב לחיים הרגילים יוצר דיסוננס כל כך חזק, שיוצר הלם קרב עצום ואיבוד שליטה על המציאות. בתרבויות שבטיות, לוחם לא חוזר הביתה אלא יוצא ל'ריטריט' כדי לחשוב על הדברים ולהפנים אותם, ורק אז חוזר לחיים. אני חייב לשרוד את המלחמה הזאת כדי להיות מוכן כאן לקבל את פצועי הנפש ולאפשר להם לישון פה, לקבל מקלחת לוהטת ובירה. ביחד עם בעלי החיים שאספנו ושיקמנו, נאחה ביחד את השברים והפצעים, אבל בינתיים אני לא יכול להאכיל אפילו את החמורים שלי. פניתי בפייסבוק לעזרת הציבור, ואני מקווה שלפחות שם אמצא מי שירצה להושיט לי יד". מרשות המסים נמסר בתגובה: מבדיקה שערכנו עולה כי העסקים המוזכרים בכתבה כלל לא הגישו בקשה למקדמות. עסק אחד מבין השלושה הגיש בקשה לפיצויים במסלול הכלל ארצי, שם תנאי הסף לקבלת פיצויים גבוהים יותר והעסק לא עמד בתנאים אלה. ככלל, עסקים בישובי אלה זכאים למקדמות. עד כה הוגשו כ-13 אלף בקשות לפיצויים. רובן כבר שולמו והיתר בתהליכי טיפול שונים. עד כה שולמו מקדמות בסכום כולל של כ-900 מיליון ₪.
