שלושה חודשים אחרי שישראל הוכתה בתדהמה על ידי חמאס מדרום, ולמרות שהרבה מאוד לוחמים עדיין נלחמים בלב עזה, זוהי כבר לא זירת הלחימה העיקרית. גם אם שני הצדדים, ישראל וחיזבאללה, לא תכננו שכך הדברים יתגלגלו, לא ניתן עוד לעצום עיניים ולספר לעצמנו סיפורים על "יום קרב בצפון" (יום שנמשך כבר 90 יום) או "אש קטנה" (הביטו בתמונות מקיבוץ מנרה ותגידו אם ככה נראית "אש קטנה"). אירועי סוף השבוע סימנו עוד עליית מדרגה וגם אם חיזבאללה עוד לא ירה למרחקים שיעלו לו בהכרזה רשמית על מלחמה כוללת, הדינמיקה ברורה מאליה: הסלמה שעלולה לצאת משליטה.
כחלק מהתגובה לחיסול סאלח אל-עארורי ברובע א-דחייה, חיזבאללה לא הסתפק בירי מאסיבי של עשרות רקטות לעבר מטרות צבאיות אלא ירה גם לעבר יעד אסטרטגי בפיקוד הצפון. בתגובה צה"ל תקף שורה של מטרות בכפרים הקרובים לגבול ובחיזבאללה הוסיפו עוד חמישה מחבלים למניין ההרוגים שלהם במלחמה, שכבר חצה את קו ה-150. לדברי צה"ל הותקפו שני מתחמים אשר היוו "נכסים משמעותיים" של חיזבאללה, אחד מהם שימש יחידה של טילי קרקע-אוויר.
1 צפייה בגלריה
yk13748706
yk13748706
(צילום: אפי שריר)
למרות המהלומות ההדדיות נמשכים המאמצים הבינלאומיים למצוא את הנוסחה שתביא לרגיעה. אם לשפוט לפי נאומו של נסראללה ביום שישי – הנאום השני תוך שלושה ימים – נשמע שזאת גם אסטרטגיית היציאה שלו. מנגד, שר הביטחון יואב גלנט לא מתרשם. לדבריו, גם בישראל מעדיפים את המסלול הדיפלומטי "אך מתקרבים לנקודה שבה שעון החול יתהפך". מסרים דומים הועברו בפגישה של הצמרת המדינית בישראל עם המתווך האמריקאי, עמוס הוכשטיין: הובהר לו כי לא תהיה נסיגה מהדרישה להסיר את האיום בקו המגע. בינתיים המדיניות העכשווית מובילה לתסכול רב בקרב ראשי היישובים. כך, למשל, ראש מועצת מטולה סימן עבור פיקוד הצפון ארבעה בתים בכפר כילא מהם נורו טילי נ"ט לעבר בתי המושבה, אך הצבא נמנע מלתקוף אותם משום שהם לא נחשבים כ"יעדים צבאיים".
אלא שבינתיים ממילא הוכשטיין לא ממש מצליח לפרוץ את המבוי הסתום, ולא ברור אם שחקנים אחרים בעלי יכולות – כגון הצרפתים ומדינות ערביות נוספות – יכולים לעשות זאת. לכן היה חשוב לשמוע את מסרי התמיכה של מזכיר המדינה האמריקאי, אנתוני בלינקן, בטרם יגיע לכאן לביקור נוסף: "חשוב שיהיה לישראלים ביטחון בצפון", אמר בלינקן, "אנחנו רוצים לוודא שמדינות באזור ישתמשו בקשרים שלהן ובמערכות היחסים שלהן כדי להבטיח שלא נראה הסלמה". עוד הוסיף בלינקן כי "ברור שישראל לא רוצה הסלמה. הם רוצים להגן על עצמם". אחרי ה-Don’t המפורסם של הנשיא ביידן, דבריו של בלינקן חשובים מאוד להמשך, שכן בניגוד לכל מיני שטויות שנבחרי ונבחרות ציבור מוציאים מהפה שלהם למרבה הצער, ישראל זקוקה לגיבוי אמריקאי על מנת לצאת למערכה בצפון, שתהיה מסובכת ומסוכנת לעורף בהרבה מהמלחמה מול חמאס. בהקשר הזה, ראוי לציין שהפלונטר הצפוני כרוך בגורל המערכה בעזה. נסראללה הבהיר בקולו שההתכתשות תימשך כל עוד הלחימה בעזה לא נעצרת, ובצה"ל מדברים על עוד חודשים של לחימה בעזה כדי לעמוד ביעדים. המשמעות ברורה: תושבי הצפון לא יוכלו לחזור לבתיהם בעתיד הנראה לעין. אי אפשר להתעלם מהעובדות הללו ולא לייחס להם חשיבות גדולה במערך השיקולים.
באשר לעזה, ניכר המאמץ הפנים-ישראלי להכין את הציבור לקראת שינוי פורמט הלחימה, שכבר מתרחש בשטח. בתדרוך של דובר צה"ל אמש, למשל, הוסבר מדוע האתגר התת-קרקעי, שיסודו בהערכת חסר של המודיעין, מחייבת לחימה מורכבת ואיטית. במקביל ח'אן יונס סופגת את הלחץ הצה"ל על מנת להגיע ליחיא סינוואר, כשבתווך הצליחו צה"ל ושב"כ לחסל בתקיפה אווירית את מפקד גדוד נוציראת וגם את סגנו. תמונת המצב לפי הכרזת צה"ל אמש היא שכל 12 גדודי חמאס בצפון הרצועה – מחצית מכוח הארגון בעזה כולה – היו ואינם עוד. זה לא אומר שאחרון המחבלים חוסל או שהושמדו כל המנהרות. כעת נותר לצה"ל להוציא מכלל פעולה עוד 4 גדודים במרכז הרצועה ו-4 בחאן יונס. עוד 4 גדודים נמצאים ברפיח, אבל הסיכוי לתמרון שם נראה כרגע לא ריאלי, בלשון המעטה.
שינוי המציאות בדרום מוסיף לגבות מחירים כבדים. אמש הודיע צה"ל על נפילתו של קצין בכיר נוסף, סגן-אלוף רועי יוחאי יוסף מרדכי, מפקד מגמה בבסיס האימונים של חטיבת הנחל. רועי, מתל אביב, היה נשוי לבתו של אלוף (במיל') יואב פולי מרדכי, שגם עתה משרת במילואים בצוות השבויים והנעדרים, עקב ניסיונו הרב בעולם המודיעין והיחסים שפיתח עם מקורות ערביים בתפקיד ראש המנהל האזרחי ומתאם פעולות הממשלה בשטחים.
למעשה, פולי היה בתוך עזה כשרועי נפל. רק כשיצא משם ניגש אליו מפקד יחידה 504 ובישר לו את הבשורה המרה. מי שמכיר את פולי יודע שהוא ורועי היו קרובים כמו אבא ובן. רועי אף הוסיף את השם "מרדכי" לשם משפחתו כדי לבטא את הקרבה ביניהם.
בימים אלו רועי היה אמור להיכנס לתפקידו כמפקד גדוד 50 של הנח"ל, ובתפקידו ההדרכתי כלל לא היה אמור להיות בעזה. "למה אתה נכנס?", שאל אותו פולי. רועי, כמו אינספור קצינים מאז 7 באוקטובר, השיב לו בלי להסס: "אתה היית עושה בדיוק כמוני". יהי זכרו ברוך.