אז איך, עד עכשיו, היום שאחרי שלכם?
כי בשביל החטופים ששבו, כל יום חדש הוא היום שאחרי, והוא לא דומה לשום יום שלפני שהפכו לפנים ולשמות שנצרבו בנפשה של אומה.
ההשלכות המיידיות עשויות להיות לא צפויות, לפעמים מרתיעות. ההשלכות הן, למשל, שאנחנו דקה מקמפיין מסחרי בכיכובם של חטופים ששבו מהשבי. דקה לפני ליהוק ל'הישרדות' או 'המטבח המנצח' או משהו שיפגיש אותם עם אסי עזר ואתם יודעים שאחרי שכולנו נצקצק, רובנו נתיישב מול המסך כדי לחזות בסיפור גבורה ישראלי חדש: שרדו את שבי חמאס, אבל האם ישרדו את שבי ההפקה?
אתם יודעים שזה בדרך.
אתם יודעים שאביב גפן כבר הקליט דואט עם מיאה ליימברג, יורם זק כבר עשה כתבה עם מיה ואיתי רגב - שגם התארחו במונית של אשר - ומייה שם חברה לעומר אדם לצורך מסיבת סילבסטר. שלא לדבר על סרטוני הטיקטוק של החטופים ששבו ומדורי רכילות שעסוקים בקשריהם המתהווים של חלק מהשבים. האם מלהקי 'האח הגדול' - ששוקדים בימים אלה על העונה הבאה - אינם בני אדם? האין ליהודי עיניים וזכיינית על הראש? אם תראו להם חטופים, לא ינסו ללהק? אם תבטיחו בונוס בסוף העונה, לא ירימו טלפון?
ואולי זה בלתי נמנע. אולי אחרי שהפכו, דרך אלפי צילומים על קירות ציבוריים שעדיין מכווצים לך את הלב והנשמה גם בסתם טיול לילי עם הכלבה, לפנים ולשמות המוכרים בישראל, אין לחטופים ולקרוביהם שום דרך לשוב לאנונימיות. הזירה הציבורית האכזרית שמאלצת את משפחות החטופים - אנשים פרטיים ככל שיהיו - לצאת למסעות צלב תקשורתיים ובינלאומיים להשבת יקיריהם, כבר מקפלת לתוכה את כל הדרכים העכשוויות שבהן מכתיבים הריאליטי והרשתות את התייחסותנו לפרסום. ואם הקירות הללו יכלו ללהק, תכף נדע מזה.
אף אחד לא יכול להכין את האנשים האלה לשום דבר מזה. בסוף הרי מדובר במה שמכונה "עוברי אורח תמימים" שנקלעו לסיטואציה. כמו גלעד שליט ומשפחתו בשעתם, רובם לא תיכנן להתפרסם או להגיע לידיעת הציבור, וסביר שההסתערות התקשורתית עם שובם רק מכניסה רבים מהם להלם נוסף. תוסיפו לזה פיתוי כספי שקשה לסרב לו במצבם, ואנחנו רגע לפני תרגומה של פוסט־טראומה, המחויבת בטיפול ממשי, לנקודות רייטינג.
אנחנו באמת רוצים בזה? כמו עם 7 באוק־ טובר עצמו, מי שואל אותנו.
