"גם כיום, לאחר 7 באוקטובר, בונים בישראל מיגוניות לצפון ולדרום ממלט שמגיע מטורקיה". כך אומר יובל לזרוב, מנכ"ל חברת נשר, שבשליטת איש העסקים האמריקאי, לן בלווטניק.
מה דעתך על כך?
לזרוב: "עד המלחמה השוק התחלק 60% יבוא ו־40% ייצור מקומי שלנו. המפעל שלנו ברמלה נשאר המפעל האחרון למלט בישראל. היום זה כבר עובדה גמורה שהיבוא שולט. השאלה היא למה המדינה לא נותנת עדיפות לכחול לבן? אני יודע מי הספקים של משרד הביטחון בבטון. אני יודע אילו חברות בטון קונות מאיתנו ואיזה מהיבוא. משרד הביטחון הוא הלקוח הגדול של מיגוניות, ואני יודע מי היבואניות שמספקות לספקים שלו. לצערי, הרוב המכריע של יצרני המיגוניות עובדים עם היבואנים, בראשם חברת סימנט שבשליטת שלומי פוגל סמי תותח ומשפחת שמלצר. זו היבואנית הגדולה ביותר, אבל יש עוד חברות שמייבאות מלט מטורקיה. הנקודה המרכזית בעיניי היא לא היבואנים שעושים את עבודתם, אלא אם זה בסדר מבחינתנו לייבא ממדינה, שהמנהיג שלה קורא לנו נאצים".
אבל אתה מסוגל לספק רק כמחצית מהצריכה, ולכן אין ברירה אלא לייבא.
לזרוב: "מאז שפרצה המלחמה ענף הבנייה בקיפאון, וצריכת המלט ירדה. יש מקום לתת קדימות ברכש ממשלתי ציבורי לכחול לבן. ניסינו לקדם את הנושא, אבל ללא הצלחה. יש לפנינו עוד את שיקום עוטף ישראל. בתור אזרח, יהיה עצוב מאוד אם בשיקום לא יתנו עדיפות למלט ישראלי. שלא לדבר שמחר יכול ארדואן להפסיק את יבוא המלט. היבוא מטורקיה תופס 95% מתוך יבוא המלט לישראל. אנחנו חייבים להכין עצמנו ליום שהוא יתהפך עלינו לגמרי. ויחסום את היצוא. יש חשיבות עליונה לשמור על היצור הישראלי ועל עצמאות בבטון. הבעיה בישראל שרק בדיעבד, כאשר תעשיות שלמות נעלמות, אנחנו מבינים כמה הן היו קריטיות לנו. בישראל אנחנו סוג של אי, וחייבים לדאוג לעצמאות בתעשיות אסטרטגיות כמו בטון, כמו חקלאות ועוד".
אבל כשהייתם מונופול המחירים היו גבוהים, מאז שהחל היבוא ירדו המחירים.
לזרוב: "עכשיו החשש בעיניי שהיבוא יהפוך למונופול. בזמנו פתחו את התחרות במלט, אילצו את נשר למכור את מפעל המלט בהרטוב כדי ליצור לה תחרות שלא צלחה, ובסופה הרטוב נסגרה מחוסר כדאיות כלכלית. להקים היום מפעל מלט נוסף זה השקעת עתק שאף אחד כבר לא יבצע".
מה אתם מצפים מהממשלה?
לזרוב: "אין מספיק ידיים עובדות, הקבלנים בקיפאון, יש ירידה חדה במוצרי בנייה, בעוד אנחנו מחזיקים מפעל שעולה הון לתפעל. לצערי המדינה לא מסייעת לנו. כל מסלולי הסיוע מיועדים לחברות שמחזור המכירות השנתי שלהם עד 400 מיליון שקל. המחזור שלנו גבוה יותר. עזבי רגע את הסיוע, לפני הכל צריך ידיים עובדות. עוד שנייה הקבלנים יתחילו לקרוס, ואז זו לא תהיה בעיה רק שלנו. יהיה כאן דומינו שאי־אפשר יהיה לעצור אותו. אני בא מעולם הניהול שבו מוצאים פתרונות. אתה לא רוצה להכניס פלסטינים, תביא פתרון אחר. אני מצפה גם למתן קדימות ברכש לתעשייה המקומית בכלל ומלט בפרט".
