חיסולו של וויסאם טוויל, בכיר חיזבאללה, הוא האירוע המשמעותי בחזית הצפונית מאז שנפתחה לפני כשלושה חודשים. טוויל, שעל פי הדיווחים חוסל על ידי ישראל, מונה לאחרונה למפקד כוח רדואן בפועל, אם כי בתקשורת הלבנונית טוענים שהוא לא פיקד על היחידה. ייתכן שהמינוי לא היה רשמי, על מנת שלא יסומן כמטרה, אבל הוא בכל אופן נחשב לארכי־מחבל. זה לא עזר לו להחזיק מעמד יותר מ־8 ימים בשנת 2024. בלבנון דווח כי טוויל חוסל בתקיפת כלי טיס בלתי מאויש, שכוונה לעבר מכונית בעיירה חירבת סלם שבדרום המדינה, מרחק 15 קילומטר מהגבול. לפי דיווח נוסף, טוויל נהרג ממטען שהונח למרגלות הרכב.
טוויל היה אחראי למארב בשנת 2000 שבו נהרגו ונחטפו החיילים עדי אביטן, בני אברהם ועומר סואעד ז"ל, מספר חודשים בלבד אחרי נסיגת צה"ל מלבנון. חיזבאללה ארב להם, הרג אותם וחטף את גופותיהם והחזיר אותם בעסקת שבויים. שש שנים לאחר מכן טוויל שוב עמד מאחורי פיגוע דומה, שגבה את חייהם של אהוד גולדווסר ואלדד רגב ז"ל, במהלך שהביא לפתיחת מלחמת לבנון השנייה. בנוסף, טוויל אחראי לפיגוע במגידו במארס 2023, אירוע חמור שבנסיבות אחרות היה יכול להתחיל את המלחמה מול חיזבאללה כבר אז.
הרזומה העשיר של טוויל, שתמיד נשלח על ידי חיזבאללה לחזית מול ישראל וגיבש את התוכניות של כוח רדואן, מעיד על חשיבות הפגיעה בו הן ברמה המבצעית והן כמסר ברור לחיזבאללה: ישראל, אם אכן עומדת מאחורי החיסול, לא מהססת מול התלהטות הגזרה והיא גם לא תנוח עד להשבת ההרתעה שנפגעה ב־7 באוקטובר. בנוסף, נוצרת מסה חשובה של חיסולים בגזרה שנוגעת בציר איראן־חיזבאללה־חמאס. שלושת הגורמים הללו ספגו אבדות באחרונה: ראזי מוסאווי, "יועץ" למשמרות המהפכה באיראן; סאלח אלעארורי, סגן ראש הלשכה המדינית בחמאס ובכיר מאוד בארגון; וכעת טוויל שיחסר למזכ"ל חסן נסראללה. גם בסוריה לא שקט: צה"ל, באופן חריג למדי, לקח אחריות על חיסולו של חסן עכאשה, האחראי מטעם חמאס בסוריה לשיגור רקטות לשטח ישראל בשבועות האחרונים.
כעת, כרגיל, השאלה היא כיצד חיזבאללה יבחר להגיב. חיסולו של אלעארורי הפלסטיני הוביל לירי של חיזבאללה לעבר בסיס הבקרה של חיל האוויר במירון, יעד אסטרגי. באופן חריג צה"ל אף הודה כי נגרם נזק לתשתיות בבסיס. עם זאת, משוואת ה"צבא־מול־צבא" שמלווה את העימות מראשיתו נשמרה. כעת יש לראות האם הדינמיקה של ההסלמה תימשך. ההערכה בצה״ל כרגע: חיזבאללה יחפש מטרה צבאית ולא יחצה את סף המלחמה הכוללת.
בהקשר הזה קיימת דריכות לקראת ביקורו של מזכיר המדינה האמריקאי, אנתוני בלינקן, שמגיע לאזור במטרה מוצהרת: למנוע את התפשטות המלחמה בצפון. "אין לאף צד - לבנון, ישראל וחיזבאללה - לראות את הסכסוך מתרחב", אמר בלינקן לפני המראתו. בנוסף ציין כי על מנת לקדם הסכם נורמליזציה בין ישראל לסעודיה יש לסיים את המלחמה בעזה ולהציג מסלול ברור להקמת מדינה פלסטינית. אלא שאלו שתי דרישות שישראל תתקשה לקבל: המלחמה בעזה אינה לקראת סיום אלא משנה פורמט, כפי שאמרו שר הביטחון ודובר צה"ל קודם לתקשורת הזרה.
אולם גם תחת הכותרת "מעבר לשלב ג'" קיימת מציאות של לחימה קשה עם תוצאות כואבות. גם בשטחים שבהם לכאורה הושגה שליטה, ישנה סכנה לכוחות. גם הפופוליזם לא יעזור: סיור בגזרה אתמול לימד, שוב, עד כמה התקיפות מהאוויר לא תמיד עוזרות מול התווך התת־קרקעי ולא פגעו במנהרות. מהשטח לומדים על הצורך בהפעלה של כוחות הנדסה קרקעיים כדי לנטרל אותן באופן יעיל. זו פעולה מאוד איטית, מורכבת ומסוכנת, אבל היא היחידה שכן מבטיחה את השמדתן באופן מלא. לשם כך דרוש זמן וגם הבנה של הציבור שהיא עלולה לעלות בחיי אדם: בכל התדרוכים האחרונים הביעו בצמרת צה"ל הערכה רבה ליחידות המיוחדות שפועלות שם, אבל גם הזהירו שוב ושוב מהסכנות בתת־קרקע.
בצה"ל לא נסוגים מהמשוואה לפיה הלחץ הצבאי בח'אן־יונס הוא המפתח לשחרור החטופים והחטופות, והפעילות שם נמשכת באינטנסיביות ושם גם דרוש הזמן הרב ביותר, לעומת מחנות המרכז וצפון הרצועה. לצד זאת, קצינים בכירים ממשיכים ומתריעים: לא ניתן יהיה לסיים את המלחמה בלי לטפל בציר ההברחות רפיח־מצרים. זה לא אומר שחמאס הסתמך בלעדית על אמצעי הלחימה משם: בצה"ל מבינים כי רוב האמל"ח במלחמה הוא מתוצרת מקומית של מפעלים שגם על קיומם המודיעין לא ידע: חלקם הוקמו בתוך מנהרות ושם יכלו המחבלים להאריך את טווח הרקטות ולדייק אותן. כפי שהודגם בשלושת החודשים האחרונים, כולל מטח לאזור המרכז ביום ה־94 למלחמה, לחמאס לא היה מחסור במתמודדים על תואר "העובד המצטיין".
בצה"ל לא נסוגים מהמשוואה לפיה הלחץ הצבאי בח'אן יונס הוא המפתח לשחרור החטופים והחטופות, והפעילות שם נמשכת באינטנסיביות. לצד זאת, קצינים בכירים מתריעים כי לא ניתן יהיה לסיים את המלחמה בלי לטפל בציר ההברחות רפיח־מצרים
