לא צריך דיפלומה בתקשורת כדי לקבוע שתקציב המדינה לשנת 2024 הוא נושא חשוב. המלחמה לא רק שלא משנה את העובדה הזו אלא מחזקת אותה: הנזקים הנוראים של 7 באוקטובר, העלויות הכבירות של המלחמה בעזה ובלבנון וההכרזות על השנה הקרובה כ"שנת לחימה" מחייבות הכרעות קשות בכל הנוגע לסדר העדיפויות הלאומי. וכפי שהבהיר אתמול נגיד בנק ישראל, במכתב חריף ששלח לראש הממשלה, "אין ארוחות חינם": כל ניסיון להתחבא מהמציאות הזאת ייגמר בעוד אסון, הפעם מהצד הכלכלי.
בערוץ 14 לא שמעו על זה. לאורך הערב המוקדם ושידורי הפריים טיים (היכן שמתרכזים רוב הצופים והצופות) כמעט שלא נאמר דבר בנושא. ב"ריקלין ושות'" נזרק חצי משפט בשיחה עם ח"כ מיכל וולדיגר. יערה זרד הזכירה את החלק הרלוונטי בהצהרה של השר בני גנץ, אבל שמעון ריקלין זירז אותה להגיע לפוליטיקה. אה, היה לו גם משפט דמגוגי, שהשווה בין הביקורת על כספים להגנת התנחלויות ("ביזה") לעלויות הדיוקן של נשיאת בית המשפט העליון היוצאת אסתר חיות. גם משהו.
התקציב והשלכותיו גם לא העפילו לכותרות המהדורה. מה קרה? כמה מיליארדים של קיצוצים בשירותים בסיסיים ועוד גזרות. במשדר עצמו, אחרי הצהרת דובר צה"ל, הכתב שגיא אלמוג כהן קרא בנשימה אחת פרטים מתוך התוכנית, לצד אזכור מחלוקת בין שרים ושרות למשרד האוצר. הכותרת על המסך התמקדה בתקציב הביטחון. המכתב של הנגיד לא הוזכר. למעשה, שמו הופיע על הקיר בצד ה"בעד", אם כי לא ברור במה הוא תומך. לעומת זאת, מהמכתב די ברור במה הוא לא תומך. ב"פטריוטים" הגיעו לזה רק באמצע השעה השנייה, אחרי שהוציאו כותרת מהשר עמיחי שיקלי ("הוקם חמ"ל אנטישמיות") ושרו איתו "פה בארץ חמדת אבות". יותם זמרי אמר ובצדק שדרוש דיון בוגר. לפי רמת המסקנות בפאנל, "הפטריוטים" זה לא המקום לקיים אותו.
האפקט המשמעותי של ערוץ 14 והקו הפופוליסטי נובע לא רק מהמסרים שהוא הולם שוב ושוב ושוב ושוב, אלא גם מהמסרים שהוא מגמד או אפילו מעלים. נדמה שהתקציב המסתמן לא נוח עבור הערוץ, כיוון שהוא מעיד שממשלת ה"ימין־על־מלא" מתפרקת סופית מעקרונות הימין הכלכלי. ומי שמתריעים על כך הם לא שמאלנים חמוצים: ד"ר רן ברץ, לדוגמה, צייץ אמש ש"התקציב הוא אירוע מזעזע של עיוורון". גם עמית סגל היה נחרץ אמש בחדשות קשת: "נגיד בנק ישראל שלח היום מכתב חשוב - ממשלת ישראל, ראש הממשלה ושר האוצר נדרשים להתעורר על החיים שלהם בדחיפות".
אפשר להגיד שגם ערוץ 14 זקוק להשכמה, אבל ספק אם מקור הבעיה היא מחסור בשעונים. אז מה אומרים? לא אומרים.
בקטנה
בית הספר לאמנויות הקול והמסך במכללת ספיר בשדרות הוא מוסד חשוב, שגידל ומגדל יוצרות ויוצרים שהופכים את התרבות הישראלית למה שהיא: מעיין נובע, מגוון, עשיר ומקורי. בעקבות אסון 7 באוקטובר, שגבה גם מבית הספר מחירים איומים, סרטים שנוצרו במסגרת הלימודים עלו לצפייה בפרטנר tv. שיתוף הפעולה היפה מאפשר להתרשם מיצירות רגישות כמו "ירושלמים לא יודעים לשחות", על קשישות וקשישים שחיכו יותר מדי זמן כדי לקפוץ למים, ובהמשך גם מהסרט הרלוונטי להכאיב "מקלטים", שבו משתתף חיים פרי שנחטף לעזה. הלוואי שנזכה להגיד לו שגם מסרט סטודנטים ניתן ללמוד באיזה גיבור מדובר.
