לרגעים נדמה שהשמש עוד לא שקעה על 7 באוקטובר. שהזמן עצר מלכת והשאיר אותנו באותו יום מחריד שכל אימי ההיסטוריה היהודית מהדהדים בו. אבל אז אנחנו נזכרים בחלחלה שמאה ימים חלפו. מאה פעמים שקעה עלינו השמש. על בתי הקברות המתמלאים במיטב בנינו, על בתי החולים ומחלקות השיקום שם מתמודדים פצועי הטבח ופצועי המלחמה עם ייסורי הגוף והנפש, על בתי המלון לשם התפנו עקורינו, על יישובי העוטף ועל יישובי הצפון שהתרוקנו מאדם, על שדות הקרב המדממים. מאה פעמים שקעה השמש על עזה שמעל האדמה ועל עזה שמתחת לאדמה, שם מעונים אחיותינו ואחינו החטופים ברגע זה ממש בידי המפלצתיים שבאויבים.
במאה הימים האלה גילינו את העוצמה הפלאית שבתוכנו. את אומץ הלב והגבורה, שותפות הגורל וההתנדבות. החברה האזרחית התעלתה לגודל השעה, אבל מול העם המגויס ברובו לנתינה - בשדה הקרב ובעורף – שקועה הממשלה והעומד בראשה בשיקולים סקטוריאליים ופרטיים. נדמה שמעולם לא התקיים ניגוד חריף כל כך בין העם לשלטון. בעוד העם הבוגר והשפוי מנסה למשוך למעלה, השלטון מושך למטה, ממשיך באותה התנהלות שהקדימה את האסון.
דווקא הממשלה הזו, שרבים משריה מתיימרים לייצג את היהדות, מתעלמת מהתרומה המרכזית והמהפכנית ביותר של התנ"ך לעולם: ההומניזם. הבשורה כי האדם שונה מכל חפץ, כי חייו לא ניתנים לכימות או לשיעור, כי נברא בצלם. ערך חיי אדם עולה על כל דבר אחר - ניצחון, כבוד, רכוש, דעות או שיקולים פוליטיים, מקח וממכר כזה או אחר.
אם לא נעשה הכל כדי להחזיר את החטופים, גם ערך החיים של כל אחד ואחת מאיתנו ילך ויתרדד לעפר, לשיקול פוליטי, יהיה שקיל ומדיד במאזניים. אם לא נעשה הכל להשיבם תתבטל לנגד עינינו הבשורה הגדולה והאמיצה של היהדות. רק השבתם תחבר אותנו לבסיס קיומנו הרוחני, ותאפשר שיקום והתאוששות.
ברגע שגנץ ואיזנקוט ואנשיהם יעזבו את הממשלה ייפתח הפתח לשינוי. התעקשותם להישאר שם אחרי מאה ימים מסיבה יותר נזק מתועלת. גם אם החטופים בראש מעיניהם - ספק רב אם הממשלה הזאת תהיה מסוגלת ליזום ולאשר את התוכנית העשויה להביא להשבתם, את גובה המחיר.
אני מאמינה שהתקווה עוד תחזור לארץ האבלה שלנו. אחרי שיחזרו החטופים במהרה בימינו אמן, אחרי שהמלחמה תסתיים, אחרי שהעקורים ישובו לבתיהם, נוכל לחוש את נוכחותה של התקווה, גם אם לעולם לא ננוחם. אנחנו רואים אותה ניבטת אלינו מדי פעם מתוך המעמדים המרטיטים שאנחנו עדים להם בחודשים האחרונים, מתוך סיפורי הגבורה ותעצומות הנפש, ההתנדבות והנדיבות.
ולא רק תקווה יש בסיפורים האלה שהארץ מלאה בהם אלא גם תועפות של אהבה. אהבת חינם, שאין עליה כל תמורה. מי ייתן ואותה אהבת חינם שמאירה לרגעים את חשכת הימים האלה תלך ותתעצם ותאיר גם את עתידנו. אמן.
