אף־אוזן־גרון
המצב הרפואי: עלייה בתלונות על הטנטון, כלומר צפצופים באוזניים, או החרפה של טנטונים קיימים. יש מעט מידע על טנטונים ועל מקור היווצרותם, אבל ידוע שהמרכיב הנפשי מחריף ומייצר אותם.
סימני האזהרה: אין. הטנטון פשוט מופיע ללא הודעה מוקדמת.
איך להימנע מהחמרה: זה מתחיל הרבה פעמים על רקע של חוסר שינה ובעיות שינה. ניתן לקחת כדורי שינה, כדורים להפחתת חרדה, לעשות מיינדפולנס או ביופידבק.
ד"ר יניב חמצני, סגן מנהל מערך אא"ג בבילינסון: "אחד הדברים שאנחנו רואים בצורה בולטת בימים אלה זה שאצל חולים שבאופן כללי סובלים מטנטון, התופעה החמירה, ואנחנו יודעים שזה קורה סביב מצבי מתח, חרדה ושינה לא רציפה".
למה זה קורה בזמן מתח?
"בכל הנושא של טנטון, אנחנו לא יודעים הרבה. אנחנו יודעים שהוא יכול להופיע אצל מי שסבלו מחבלת ראש, אחרי חשיפה לרעש, מי שנחשפו לצלצולים חזקים, פיצוצים, טראומה אקוסטית חד־פעמית חזקה או חשיפה מתמשכת לרעש".
ואיך זה קשור לעליה בדיווחים עכשיו?
"אנשים שהיה להם טנטון מכל סיבה שהיא מתלוננים עכשיו יותר שהטנטון גבר, מתעצם, הם מרגישים אותו יותר וזה מתקשר למצב סטרסוגני, כלומר מצבי לחץ".
יש מה לעשות?
"באופן כללי אין לנו פתרון טוב לטנטון. אין לנו דרך לכבות אותו והרבה פעמים מנסים לטפל בזה בצורה עקיפה, למשל להוריד את סף המתח והחרדה, מי שמתקשה לישון – אומרים לו להיעזר בכדור שינה, ממליצים על טיפולים אלטרנטיביים – רפלקסולוגיה, דיקור, ביופידבק, כי להעלים את הטנטון אנחנו לא יכולים. יש לטנטון החמרות אבל יכול להיות גם שיפור, וצריך לנסות לעבור את התקופה הקשה הזו בתקווה שתהיה נסיגה ואז המצב ישתפר. בכל מקרה, אני ממליץ לכל מי שיש לו החמרה או טנטון חדש – לבוא להיבדק".
עודף משקל, סוכרת
המצב הרפואי: מזהים אצל הרבה חולים שסבלו מהשמנה או סוכר גבוה והצליחו בעבר לרדת במשקל, עלייה במשקל למשקל הקודם שלהם בעקבות המצב. מטופלים גם יצאו מאיזון סוכרתי ולחץ דם.
סימני האזהרה: עלייה במשקל.
איך להימנע מהחמרה: בגלל אופי המערכה הצבאית, שהיא מתמשכת, צריך לעשות שינוי אורח חיים לטווח ארוך.
פרופ' דרור דיקר, מנהל מחלקה פנימית ד' והמרכז לטיפול בעודף משקל בבית חולים השרון: "המצב נחלק לשניים. אנשים שהם מפונים ויושבים במלונות ולמעשה אוכלים שלוש פעמים ביום דבר שלא היו רגילים אליו, נמצאים ממילא במתח ובהפחתה של הפעילות הגופנית הרגילה שהיו עושים, וגם העיסוק הרגיל שלהם. הצירוף הזה של אוכל מאוד זמין ועשיר בפחמימות, נתרן ושומן, חוסר פעילות גופנית וסטרס, שהוא הבעיה הכי גדולה, מביא לזה שאנשים עולים במשקל".
מה הקשר של כל אלה לסטרס?
"הסטרס גורם להפרשת קורטיזול, שהוא סטרואיד. מדובר בהורמון שעוזר לגוף להתמודד עם מצבי הדחק. בסופו של דבר זה מעלה את הסוכר, מעלה את לחץ הדם וברמת המוח גורם לכך שנהיה הרבה יותר רעבים ולכן המוח דוחף אותנו לאכול ולצרוך יותר אוכל".
אז זה מעגל סגור.
"נכון, ולכן בעיקרון מה שצריך זה להוריד את החרדה. רק שהיום אנחנו כבר בתקופה ממושכת ואנחנו מתבקשים ללמוד איך לנהל כרונית את המצב שאנחנו חיים. זה לא מקרה חד־פעמי. אנחנו צריכים ללמוד איך לצרוך נכון מזון, לעשות פעילות גופנית ולהתנהל נכון במצב של סטרס. אגב, גם בקורונה היה מצב דומה שבו ראינו אנשים עולים במשקל מסיבות דומות, ומי שעולה במשקל יוצא מאיזון".
אז מה עושים?
"זו האחריות שלנו והחינוך שלנו לצרוך אוכל בריא, בין אם המפונים במלונות ובין אם אנחנו בבית. אי־אפשר לשבת כל היום ולרבוץ ולא לעשות כלום. אין־ספור מאמרים מדגישים את חשיבות ההליכה – 8,000 עד 10,000 צעדים ביום שווי ערך לשעה במכון כושר. פשוט ללכת".
ואיך מפחיתים מתח?
"כיוון שאנחנו בתקופה כרונית היכולת שלנו להוריד מתח יותר טובה, וזה קשור גם לבריאות השינה. אחד המאיצים הגדולים להשמנה זו בריאות שינה קלוקלת. או שקמים בלילה להטיל שתן או שלא נכנסים לשינה עמוקה. בתוך השינה יש כמה מקטעים ואחד החשובים הוא REM – השלב שבו חלה השינה העמוקה. לא ברור לנו מה המשמעות, אבל בשלב הזה המוח נשטף בנוזל עמוד השדרה שמוציא את הרעלים ומנקה את המערכת. כשזה לא קורה המערכת לא מתחדשת, ואז קמים עייפים בבוקר ומשמינים אפילו בלי לאכול יותר קלוריות ואז מתחילה אי־ספיקת לב, ולכן בריאות השינה קריטית לנושא של סטרס והשמנה. ולכן לא לשתות הרבה לפני השינה ולא להסתכל במסכים – האור במסכים מוריד את המלטונין וגורם לנו להפרעות שינה קשות, ולישון טוב כל עוד אין טילים ברקע ואזעקות".
קרדיולוגיה
המצב הרפואי: עלייה בתלונות בכאבים בחזה. המתח משחרר אדרנלין ומעלה דופק ואם יש בעיה בעורקי הלב זה מתבטא בכאב. תסמונת הלב השבור מגיעה בהתרגשות גדולה ומתח - יש שחרור אדרנלין והעורקים נסגרים.
סימני האזהרה: אי־נוחות בחזה. קוצר נשימה שלא עובר, בשילוב עם מועקה.
איך להימנע מהחמרה: לנסות להירגע ורק אז להיבדק.
ד"ר אלחנדרו סולודקי, סגן מנהל המערך הקרדיולוגי ומנהל מרפאות הקרדיולוגיה בבילינסון: "מחקרים רבים שנעשו בעולם מעידים על כך שסטרס מעלה את הסיכוי לתחלואה לבבית בין אם בטווח מיידי או לאורך השנים. מה שקורה עכשיו זה שכל המדינה במתח בגלל המצב הקשה שאנחנו חיים כבר שלושה חודשים. אני רופא שעובד בעיקר במרפאות, ורוב השיחות מתחילות: 'רע לי בגלל המצב' ואז תלונות על כך שלא יכולים לישון בלילה, מאוד מודאגים, ובעיקר מי שיש להם קרובי משפחה שנמצאים בלחימה או מי שאיבדו בני משפחה. ולא רק שכולם עם התלונה הזו, אלא גם הרופאים שמטפלים באנשים נמצאים באותו מצב".
ואיך אתה מתמודד עם זה?
"מדבר עם המטופלים ומבין שהמצב הזה מחמיר גם תסמינים ומצבים כרוניים שהיו כבר קיימים אצל המטופלים או למשל נשים שמפתחות עכשיו יותר את תסמונת הלב השבור. אבל צריך להדגיש שזה לא מצב חדש, אלא שכל האוכלוסייה נמצאת במצב הזה, במצב של סטרס גבוה, והמתח לאורך זמן גורם לייצור מוגבר של אדרנלין שפוגע בכולנו".
ומה הפתרון?
"אנחנו כרופאים מנסים להרגיע, מגבירים טיפולים כמידת היכולת שלנו, אבל זה לא מה שיפתור את הבעיה הבסיסית – כי אנחנו לא יודעים עד מתי יימשך המצב הזה שגורם לשחרור מוגבר של אדרנלין ועוד הורמונים שמשפיעים על הסטרס. למשל, ברגע ששומעים חדשות הדופק עולה ולחץ הדם עולה, וזה קורה לכל האוכלוסייה. מצב לא פשוט. ורק כאשר המציאות תירגע, גם הבריאות תשתפר. זה דורש מאיתנו להיות אוזן קשבת לאנשים ולהגביר טיפולים הרבה פעמים כדי להקל על התלונות".
עור
המצב הרפואי: עלייה בתלונות של גרד בקרקפת, התלקחות של סבוריאה, אטופיק דרמטיטיס וצורות של סרפדת (אורטיקריה), נשירת שיער.
סימני האזהרה: הסימנים נלווים לאלמנטים התנהגותיים מודעים כמו דאגנות, צריכת חדשות באופן מופרז, אבל לפעמים אלה תהליכים לא מודעים שקשה לאתרם.
ד"ר שני שרמן ברגמן, רופאה בכירה במחלקה לעור ומין בבילינסון: "האדם שמופיע מולי מדווח על סימפטום שאני יודעת לייחס אותו להשפעות שונות. למשל, בימים אלה, שלושה חודשים אחרי האסון הגדול והמהלך המתגלגל, אנחנו מטפלים במקרים רבים של נשירת שיער, שתלך ותתחזק עכשיו, כמו אחרי לידה, למשל, גם אז אנחנו רואים את הנשירה באופן מושהה. זו תופעה שמטרידה רבות ורבים".
למה יש נשירת שיער בסטרס?
"כתוצאה מאירוע סטרסוגני יש הפרה של תהליך צמיחת השיער הנורמלי ומשתבש הסנכרון של צמיחת השיער, ויותר שערות נמצאות במצב של נשירות או קרובות לנשור על פני שערות צומחות, ואז המצב הנפשי המושפע מהאירועים המלחיצים מקבל ביטוי מושהה ויש נשירת שיער מוגברת, ולמעשה זה קשור ישירות לסטרס וזה תוצר מושהה שלו".
והצמיחה חוזרת?
"ספציפית כאן יש בשורות טובות כי בהמשך, ככל שנרגעים, מופיע סנכרון נורמלי של צמיחת השערה, כאשר מדובר בהפרת צמיחה שמקורה במנגנון של סטרס".
ומה עוד את רואה בעבודתך כרופאת עור בכירה?
"אנחנו רואים עלייה בהתפרצות של מחלות אוטואימוניות שהיו 'שקטות' לאורך שנים אצל האדם ופתאום מתפרצות כמו: פסוריאזיס, אטופיק דרמטיטיס ועוד מחלות שהרכיב הנפשי האמוציונלי תופס בהן מקום משמעותי. אני קודם כל מטפלת בדלקת עצמה, בצמצום הגרד, ובמקביל מזכירה שוב את המנגנון המורכב של גוף ונפש ואיך אפשר להקל על הישנות המחלה בטיפול קוגניטיבי או רגשי. יש גם מחלות פריחה שונות שמופיעות בסטרס, כמו למשל אורטיקריה (סרפדת), שהיא מאוד שכיחה וצפויה ומתבטאת בנגעים אדומים בצקתיים מאוד מגרדים שמופיעים וחולפים תוך זמן קצר והטיפול בהם הוא באנטיהיסטמינים. אבל מה שיותר מפתיע הוא הופעה מוגברת בתקופה זו של סוג האורטיקריה שהוא פחות מוכר - אדם מתלונן ש'כל הגוף מגרד'.
התופעה הזו נקראת דרמוגרפיזם – וזה מצב שבו אני נוגעת בעור (דרמו) של האדם שאומר שמגרד לו ואז מעצם המגע מופיעים פסים אדומים (גרפיזם – הטבעה על העור), וזה אני רואה משמעותית הרבה יותר מאז השבת השחורה. הסיבה לכך היא קשר בין המערכת ההורמונלית ומערכת העצבים, שיוצרת הפרשת היסטמין מוגברת שגורמת לרגישות יתר של העור. מה שעוד מתלוננים הרבה לאחרונה זה על גרד בקרקפת בלי שיהיו סימנים שמעידים על מחלה, וזה לדעתי באופן מובהק קשור למתח ולסטרס".
אז מה את עושה במקרה כזה?
"אני נותנת תכשירים קיימים להקל על הגרד, כמו תמיסות סטרואידליות או תכשירים נגד קשקשים או כדורים נוגדי גרד, אבל לעיתים מדובר במצב מאוד עיקש שההקלה בו היא חלקית בלבד".
התופעות הללו יחלפו כשיחלוף הסטרס או שהן ישאירו עקבות?
"זה תלוי. יש מקרים שעם חלוף הסטרס והטיפול בהתפרצות המחלה והרגעת הדלקת תהיה הטבה אבל חייבים לטפל במחלה. אבל יש גם מצבים שבהם מצב סטרסוגני גורם להתפרצות שתתגלה עמידה יותר, ואז נצטרך לטפל בגורמים יותר אקטיביים, באמצעות טיפולים סיסטמיים ותכשירים ביולוגיים למחלות דלקתיות של העור".
עיניים
המצב הרפואי: מחלות עיניים דלקתיות.
פרופ' מיכל קרמר, מנהלת שירות האובאיטיס במערך העיניים בבילינסון: "אובאיטיס הוא שם כולל לצורות רבות של מחלות דלקתיות תוך־עיניות, שנחשבות בחלקן אוטואימוניות, שהגורמים להן רבים ומורכבים וכוללים מרכיבים גנטיים וסביבתיים".
מדובר במחלות נדירות, ופחות מוכרות באוכלוסייה, אבל הן יכולות לגרום לפגיעה משמעותית בראייה. מצבי סטרס משפיעים על מערכת החיסון של הגוף, ומכאן הקשר בין התקופה שבה אנו נמצאים לבין הופעה של מחלות מסוג זה.
"אנחנו כבר יודעים שקיים ביסוס מחקרי להתגברות מדדי דלקת במצבים של פוסט־טראומה. מתוך ניסיון ארוך שנים ושיחות רבות עם מטופלים, יש להערכתי קשר בין פעילות המחלות לבין אירועי סטרס, בעיקר אירועים מאוד דרמטיים בחיי המטופלים, כאלה שנחשבים אירועים משני חיים. קיימות מחלות דלקתיות סיסטמיות שבהן הקשר הזה הוכח מחקרית, כגון מחלות מעי דלקתיות ופסוריאזיס. נכון שבתחום העיניים הקשר הזה עוד לא הוכח, אני בעיצומו של מחקר שמטרתו לבסס את הקשר הזה".
וייתכן שהאירועים שנחשפנו אליהם במלחמה יעידו על הקשר?
"המלחמה הנוכחית ואירועי 7.10 אכן יצרו אירוע קשה שגורם למצב סטרס לאוכלוסייה רחבה. אם התיאוריה שלי נכונה, אז אני מצפה לראות בחודשים הקרובים עלייה בהתלקחויות דלקתיות בקרב חולים שכבר נמצאים במעקב אצלי או עלייה בשכיחות חולים עם מופע ראשוני. כיום אנשים עדיין "מגויסים" להישרדות שלהם, וזה משפיע על מערכות הורמונליות ואימונולוגיות, וכאשר הצורך ההישרדותי קצת יפחת, אני צופה עלייה בפעילות של מחלות דלקתיות כולל אובאיטיס. בשלב זה זו השערה בלבד, אבל אנחנו כבר מתכננים כיצד לבדוק בכלים מחקריים את הקשר הספציפי לאירועים האחרונים".
ומה את מציעה לעשות?
"אם נתרגם את זה להמלצות, גם בהיעדר הוכחות מובהקות, הרי שחיזוק החוסן הנפשי, שנמצא כעת בכותרות, צפוי גם להשפיע על מדדים דלקתיים ולתרום לבריאות הגופנית, שקשורה באופן בלתי נפרד לבריאות הנפשית".
היריון ולידה
המצב הרפואי: עלייה במקרים של מצוקה נפשית בקרב נשים בתחילת לידה שממתינות לבעל שנמצא במילואים או שאמור להגיע מהמילואים ולא רוצות ללדת עד שהוא מגיע. כמו כן מכירים את הקשר בין סטרס ובין צירים מוקדמים, לידות מוקדמות, וסת לא סדירה.
פרופ' אסנת ולפיש, מנהלת בית החולים לנשים בבילינסון: "ידע שנצבר לאורך שנים ארוכות מעיד על כך שלסטרס משמעותי יש השפעה על מהלך היריון ולידה. למשל, סטרס משפיע על היכולת להיכנס להיריון, על סדירות הווסת והביוצים, על עלייה בשיעור עוברים במשקל לידה נמוך ועלייה בשיעור לידות מוקדמות", היא אומרת ומעידה שחלק מהתופעות אכן נחוות ביתר שאת כעת.
"פתחנו מרפאה, למשל, באילת, ראינו שם נשים רבות שהן מפונות או חלילה קרובות משפחה של חטופים ונרצחים. פגשנו הרבה דיכאון, סטרס, תחושת תלישות, בדידות וחוסר אונים. זה הכה בנו. זו הייתה מרפאה עמוסה רגשית, ראינו ממש נשים במצוקה. גם בבית החולים, במעקבי היריון, כשאנחנו מטפלים בשלושת החודשים הללו בנשים שהבעלים שלהן נמצאים בלחימה, אנחנו רואים נשים שמנסות לעכב את הלידה, לא רוצות לפקוע את המים, לא רוצות זירוז לידה – עד שבן הזוג יצליח לצאת מהלחימה ויגיע. ככל שזה במסגרת הבטיחות הרפואית אנחנו עושים את זה ובאמת הם מגיעים מהשטח עם המדים המאובקים והנשק, אפילו בלי להתקלח, וזה כל כך מרגש".
