לפני כשנתיים פיטרה אלונה ברקת את רוני לוי ומינתה במקומו את אליניב ברדה. לומר שזו הייתה הצלחה יהיה בגדר אנדרסטייטמנט. חצי העונה הראשונה של ברדה הניבה זכייה בגביע, ובשנייה הוא הצליח לתקוע את הפועל באר־שבע כטריז בין מכבי חיפה למכבי ת"א. הוא הצליח כשובר שגרה, כאנטיתזה לרוני לוי ומתוך הנוחות היחסית של מאמן מחליף, אבל גם כתזה עצמה, כמי שמתחיל את העונה עם כל האחריות שנלווית לקביעות.
אבל איך מגדירים הצלחה? אם היא נמדדת רק במתכות, אז 2021/22, שבסופה ניצחה באר־שבע בגמר הגביע, היא השיא של ברדה. אם היא נקבעת לפי הביצועים בליגה, אז העונה שעברה היא פאר היצירה שלו. הוא היה האחרון לאיים על ההגמוניה של מכבי חיפה והביא את באר־שבע למקום שגבוה יותר מהשווי האמיתי של שחקניה. אם הצלחה נמדדת לפי המרחק מהפסגה, אז באר־שבע של השנה, שרחוקה 12 נקודות מהמקום הראשון, היא לא משהו להכניס לקורות החיים. אבל אם היא נמדדת לפי המרחק מהנקודה הכי נמוכה, אז זו עבודת האימון הטובה ביותר של ברדה.
השנה וחצי הראשונות לא עימתו אותו עם משבר. השנה הסגל של באר־שבע דולל, שחקני מפתח נמכרו ולא הובא להם תחליף, זרים בעלויות גבוהות הוחלפו בישראלים ממעמד הביניים. מאירופה היא הודחה בשלב מוקדם מהצפוי, בגביע הטוטו חטפה עשרה שערים ממכבי ת"א ומכבי נתניה, בליגה השיגה שמונה נקודות מ־24 הראשונות – הכל יצר מסה שהחלה לסדוק אפילו את השריון הכפול של ברדה, שהיה לו מעטה הגנה של סנטימנטליות באר־שבעית מעורבת בלגיטימיות מקצועית אובייקטיבית.
ברדה הכיר באכזבה, התמודד עם התסכול, הודה בטעויות ומצא פתרון חדש. אסף את השברים והרכיב מחדש את האגרטל בעזרת חתיכות קטנות בהרבה מאלו שהיו שם לפני שהתנפץ. את השוער ששיחק העונה בליגת האלופות החליף שוער ששיחק בעונה שעברה בליגה הלאומית; את המגן הימני שהפך לכוכב בטורקיה החליף מישהו שבכלל הובא כדי להיות קשר אחורי; בחלק הקדמי כבר אין את רמזי ספורי, חלוץ פולני, קשר רומני וקשר רוסי – יש בוגר נוער, שחקן מקבוצה שירדה ללאומית, הכוכב לשעבר של הפועל ירושלים ומחליף נצחי ששודרג מהיעדר ברירה. ומאמן אחד, שחשוב עכשיו לבאר־שבע יותר מאי פעם.
