רוני הורביץ, בת 31 מנאות מרדכי, נשואה ואם לתינוק, היא בעלת גלריה לאמנות ותרבות בקיבוץ השוכן במרחק חמישה קילומטרים מגבול לבנון.
רוני מצביעה על הדיסוננס שבו היא חיה: היא ושכניה לקיבוץ לא פונו בהוראת הממשלה כי רק יישובים במרחק ארבעה קילומטרים מהגבול פונו. מנגד, הם לא מקבלים שירותים בסיסיים משום שהעיר הקרובה, קריית־שמונה, פונתה. את החיים במקום בימים אלו היא מתארת במילים: "פחד וחוסר ודאות עם רעשי רקע עזים של מלחמה".
הגלריה בבעלותה היא חנות ומרכז תרבות. בכל חודש יש בה תערוכות אמנים ישראלים וירידים המאפשרים בילוי לתושבים ופרנסה לעשרות עסקים קטנים מסביב. כל אלו סגורים מאז 7 באוקטובר. "אין בסביבה מרחב מוגן, כך שלא תהיה אפשרות לחזור ולפתוח בקרוב", אומרת רוני.
בן זוגה של רוני במילואים מתחילת המלחמה. "את התינוק אין אפשרות להכניס למעון או פעוטון כלשהו כי כרגע אין בקיבוץ מסגרות פעילות לנוכח מצב החירום. אני כבולה לבית ולתינוק ולא יכולה לצאת ולהתפרנס בצורה אחרת".
בחודשים אוקטובר־נובמבר חווה העסק של רוני 100% ירידה בהכנסות. מדצמבר הגלריה החלה להיפתח בתיאום מראש בלבד ל"אמיצים" שמוכנים להגיע, אך ההכנסות היו זעומות. "מעסק שהרוויח 60 אלף שקל בחודש, בימים אלו אני סוגרת עסקאות בודדות של 50 עד 100 שקלים".
על מתווה הפיצויים אומרת רוני שהוא "נשמע כמו חלום". היא עצמה הגישה בקשה למקדמה, אך זו נדחתה. "מאוחר יותר ניסיתי בעצמי להגיש ללא התייעצות בקשה למענק, אך קיבלתי רק רבע מהסכום שאכן מגיע לי, למרות שהעסק שלי ומקום מגוריי מוגדרים כיישוב ספר". הנהלת החשבונות של רוני מנסה לתקן את המעוות, אך ברשות המסים דוחים שוב ושוב את הבקשה. התשובה הקבועה שמקדמת את פניה היא: "יש לחץ, תתקשרו עוד שבועיים". עד כה, היא מספרת, קיבלה רק רבע מהסכום המגיע לה עבור חודש אוקטובר בלבד.
רוני: "כעסק קטן, אני מעדיפה שהמדינה תיתן לי פחות כסף. רק שתגיד לי כמה, שנדע מה מגיע לנו, מה אנחנו מקבלים, כדי שנוכל לדעת איך להתכונן לזה. כרגע אינני יודעת אם נכון יהיה לסגור את העסק או להשאיר את העסק ולמצוא בו עבודה נוספת, עוד פרויקטים. זה הגיוני שלוקח זמן להעביר כספים. אך חוסר הוודאות הורג אותנו. גם בהנהלת החשבונות שלי, שזו חברה מנוסה, לא יודעים כלום. עליי לשלם לספקים שאינם גדולים אלא אנשים כמוני, עסקים קטנים, שאולי במצב קשה משלי. אני חייבת לעשות ככל יכולתי כדי לשלם להם. שאני לא אשלם לאנשים? הם סיפקו לי הכל ואני לא מסוגלת לעמוד בהסכמים איתם. הם חייבים את הכסף ונמצאים בחוסר אונים כמוני".
היא מבקשת להצביע על נקודת אור אחת. ירידי המכירות שהקים פורום העצמאים מבית ההסתדרות ושבהם הצליחה למכור מוצרים מהגלריה ולהרוויח מעט.
תקציר מנהלים
ותק: 4 שנים
מספר מועסקים: 1
ירידה בהכנסות? "100 אחוז באוקטבר ונובמבר, בדצמבר וינואר עסקאות בודדות"
פיצוי? "רבע מהסכום ורק עבור אוקטובר"
