הרבה גשם ירד השבוע, וגם היה סוף־סוף קר. קור כיפי כזה, של חורף. בדרך כלל אלה הימים הכי אהובים בשנה. מה יותר משמח את אדמתנו מגשם? אבל עכשיו הגשם והקור רק מעצימים את הכאב. אני שונאת את הגשם, הרוח הקרה מתריסה נגדי. אני הולכת עם מעיל ומרגישה שאין לי זכות ללבוש אותו. החטופים עוד בבגדי חמסין של סוף קיץ, נמקים במנהרות.
לפני יותר ממאה ימים כל פשעם היה שישנו במיטה או רקדו במסיבה. והם נחטפו מהמיטה והמסיבה, בגלל מחדל שהמילה קולוסאלי לא מתחילה אפילו לתאר אותו. ביום המאה לחטיפה פגשתי את המשפחות. אני לא יודעת אם אפשר להבין כמה המפגש איתם פנים מול פנים מטלטל. לעמוד מול אבא של עומר שם טוב ומול האחיות של רומי גונן ולראות, אנשים שהם צל של אנשים. הגוף זז, הפה מדבר, העיניים מסתכלות, אך הנשמה שלהם כבויה. אם אנחנו מרגישים שאיבדנו חדווה, מבט בעיניים שלהם מבהיר שאין לנו מושג.
הם בתהום אמיתית, זועקים זעקה שאמורה להיות של כולנו. כולנו צריכים לזכור כל רגע, לא לנרמל כלום. הניצחון הוא השבתם חיים הביתה. זה המעט שמגיע להם.
אני לא יודעת מה הפתרון בעזה, יכול להיות גם שאין פתרון. אני יודעת שיש רק דבר אחד שחשוב: פדיון שבויים. לינור אברג’יל זעקה את זעקתם בערב שבת, סיפרה שהיא עצמה היתה חטופה לילה אחד. לילה בו היתה קשורה בחבלים וקורבן לאונס. היום הזה שינה את חייה לנצח. מה זה 104 ימים כאלה? תחתית השאול. חובתנו האנושית היהודית היא אחת, חובתנו היא לחיים ושלום. איך במדינת היהודים זה הפך להיות דבר שמשמעותו תבוסה או שיגעון? לא נולדנו צמאי דם ואיננו אומה צמאת דם. אנחנו שואפים לשלום, מברכים זה את זה בשלום, אחד מהשמות של אלוהים הוא שלום. אז איך זה יכול להיות שהדבר הכל כך ברור מאליו הזה, האמת היחידה שחשובה, הפכה להיות מאבק?
הפכנו לגולים בעולם כי לא ידענו לשמור על העיקרון הזה, ועכשיו בארצנו יש עוד כאלה (חלקם יושבים בממשלה או לוחשים על אוזניה) שזה לא הדבר שעומד בראש מעייניהם. החטופים פצועים פציעות ירי, ללא טיפול וללא היגיינה בסיסית, כלואים מתחת לאדמת עזה הארורה בלי אוכל, ואנחנו לא מתעסקים רק בזה יומם וליל. מי אנחנו, אם הם שם? איזו חברה נהיה, איזה מקום זה יהפוך להיות, מה העונש שנקבל על הפקרת אחים? מיליון איש צריכים להיות ברחובות. היום זה הם, מחר זה כל אחד מאיתנו. קול אחינו זועק אלינו מן האדמה. למה אנחנו לומדים היסטוריה ותורה, אם אנחנו לא מבינים כלום? "עם הספר"? כדאי שתקראו בו. לשחרר אותם עכשיו!