את המדור הפעם אני רוצה להקדיש למכחיש האקלים בצלאל סמוטריץ'. זאת הגדרה שלי, דעתי בלבד, הוא מעולם לא טען שהוא כזה. מצד שני גם אף גזען, להט"בופוב או מיזוגין לא הגדיר את עצמו ככזה. סמוטריץ', אגב, הוא שלושתם. אבל מה שהסב את תשומת ליבי להרהר בו דווקא כמכחיש אקלים בימים טרופים אלה, היה כמובן שורת האתננים והקיצוצים שהוא ערך בתקציב. מתה הבושה ומת העולם – שהגיעו לגמרי במקרה יד ביד עם התזכורת מוועידת האקלים בדובאי, ועם עוד כמה מאמרים ותחזיות מבהילות לכך שאכן, מת העולם.
זה בסדר, שימות. גם אותי זה הרבה פחות מעניין אחרי 7 באוקטובר. אבל אני זוכרת את הימים שזה כן עניין אותי, ומקווה שהלב שלי ישוב מתישהו להרגיש כאב על הכחדת לווייתנים שאינם מתגוררים בעוטף. ובניגוד לסמוטריץ', אני לא מכחישת אקלים, אני רק מנותקת אקלים.
ההבדל בין מכחיש אקלים כסמוטריץ’ לבין מנותקת אקלים הוא גדול. סמוטריץ’, מתוקף תפקידו, נאלץ לשמוע ללא הרף את הערכות המומחים המדברות על כך שאנחנו כורתים את הענף שעליו אנחנו יושבים. אבל אני לא חושבת שהוא מאמין בו. יש מצב שהוא חושד שעובדים עליו. מנותקת אקלים כמוני לא שומעת את המסור - כי הוא נבלע לה כרגע בתוך רעשים אחרים, קיומיים ודחופים יותר - אבל בניגוד לסמוטריץ’, אני בהחלט מאמינה בסכנה הנשקפת לנו, מאמינה בעץ ובענף - גם זה האבולוציוני המשפיל את סמוטריץ’ ואותי למוצא מינים משותף - וחושבת שחייבים להזדרז.
ואני לא לבד. אני בטוחה שרובנו - כן, אפילו עכשיו - הגוררות את עצמנו בקושי לסוף היום, שמנו לב שהקיץ השנה המשיך בתנופה עמוק לתוך החורף, שאירועי הגשם של השבוע האחרון היו מוזרים וקיצוניים, שיְּבולים חקלאיים צצים בזמנים משונים ושאין יותר נחליאלים. האם סמוטריץ' רואה את זה, כשכל שדה הראייה שלו מלא בעמלקים ומשיחים? אני אתפלא אם הוא בכלל מקבל את התיאוריה שהאדם, ולא אלוהים, עשוי להשמיד את עצמו.
הפנמת המשבר דורשת תנאים מקדימים. להצטייד בזווית ראייה גלובלית ולא מקומית, הומניסטית ולא אתנוצנטרית, שוויונית ולא היררכית. וצריך לקבל למצער את סמכותם של מתווכי ידע שאינם רבנים אלא מדענים, ועוד לא בהכרח נימולים. אני חוששת שבישיבות שבהם התחנך - שעלבים, מרכז הרב, קדומים - יותר קשה לפתח זווית ראייה כזו, ומאוחר יותר, משבגר, לא חושבת שהיה לו איזשהו אינטרס לפתח אחת.
כי כדי להבין את הקריסה, צריך להבין אחרת את הבריאה. משבר האקלים מספר סיפור אחר לגמרי על בריאת העולם, על מבול, על מגפות, על תופעות טבע. אין בסיפור של ההתחממות הגלובלית אלוהים. אין ניסים. אין קדושה. אין כוונת מכוון, ובעיקר - ושם לדעתי טמון עיקר הקושי - בני האדם מקבלים בו תפקיד עלוב למדי. כולנו נזרקים לתוך אותו סל - יהודים, לא יהודים, ערבים, נוצרים, דתיים וחילונים. לכולנו תפקיד מרכזי בהרס, אבל שולי לחלוטין בפלא של הכחול הגדול, החד־פעמי, שסביבנו. יש כמובן רבנים ומדענים דתיים שמסתדרים היטב עם המורכבות הזו, ומצליחים למצוא את אלוהים גם כאן, אבל זה לא הקטע של סמוטריץ'. סמוטריץ' הוא אדם מגזרי מכף רגל ועד ראש. הוא מתעניין אך ורק באנשים ספציפיים - יהודים, ציונים, מתנחלים. כל השאר הם חמורו של משיח.
סמוטריץ' מתעב כל דבר שמריח מליברליזם ומערביות. ולכן כל רעיון לתיקון עולם, צודק או לא, המגיע מחוץ לגדר המגזרית שלו, מאיים עליו ועל קיומו. כשם שהנהיג את מצעד הבהמות נגד הקהילה הלהט"בית, כשם שהוא מתנגד לשירות נשים בצבא, כשם שהוא בעד הפרדה בין יולדות יהודיות לערביות, כך הוא יוצא כעת נגד מה שנראה לו כמו טרלול פרוגרסיבי נוסף. רק שעכשיו הוא שר מכובד ולא איזה נחקר של השב"כ. עכשיו הוא לובש חליפות, הוא ממלכתי, הוא מדבר או לא מדבר אנגלית. הוא לא יכול להכחיש את משבר האקלים. זה לא מתקבל טוב. הוא רק יכול לחבל בכל מה שעשוי לעזור לנו להתגונן מפניו.
בתזמון עם ועידת האקלים בדובאי ועם הדוח האחרון של Climate Action Monitor, הקובע כי 2023 הייתה השנה החמה בהיסטוריה ושישראל היא אחת המדינות שישלמו, וכבר משלמות, מחיר גבוה במיוחד בגלל מיקומה הגיאוגרפי, הוא העביר תקציב שנראה כמו התנקשות מכוונת. להעביר את האתננים שהוא העביר לבייס שלו ובו בזמן לקצץ בכל מה שעשוי להועיל להיערכות מול המשבר, בלי להיות מכחיש אקלים, זה בלתי אפשרי.
מצד אחד, להגדיל את התקציבים של משרדי ממשלה מופרכים ומיותרים השייכים לחברים שלו; ומצד שני לקצץ כספים שהוקצו למיזמי אקלים וסביבה, לפיקוח על מפעלים מזהמים, להתייעלות אנרגטית, להצללה עירונית ולחיזוק החקלאות - מה אלה אם לא הכחשת אקלים? להורות על הגדלת המיסוי על הרכב החשמלי (כך שלא ישתלם לנו לקנות כזה) ולחתוך מעל 100 מיליון שקל מפיתוח תשתיות ביוב (כדי שנטבול, בים ובנחלים, עמוק בתוך חרא) זה טירוף. את אותו סכום, אגב, הוא העביר למימון מאכערים שתפקידם לסדר פטור מגיוס ולקבלת פנים לבבית לאברכים מחו"ל. ויש עוד.
סמוטריץ' קיצץ את תקציבי המחקר של המדענים הראשיים היושבים במשרדים השונים. למה? זה הרי אפילו לא עניין כלכלי. ההערכה של המדענית הראשית של המשרד להגנת הסביבה לעליית מפלס מי הים, למשל, גרמה להיערכות חשובה לאורך חופי ישראל, שחסכה כסף עתידי רב. אז למה לעשות דבר כזה? ולראיה, שום דבר בשורת הקיצוצים בנושא הוא לא שיקול כלכלי, אלא סדר עדיפויות. אם סמוטריץ' היה רוצה, הוא יכול היה לשמור על מיסוי כלי הפלסטיק החד־פעמי והמיסוי על המשקאות הממותקים ואפילו להישאר עם עודף (ועם פחות חולי סוכרת). לטובתו אומר שהוא לא מכחיש אקלים מהזן הכלכלי. הוא לא לוביסט של חברת נפט. הוא מכחיש אקלים אידיאולוגי. הוא מכחיש אקלים מטעמים מגזריים. האקלים לדעתו שייך לנו ולא לו ולשכמותו.
מספר ימי הבצורת, מספר הימים החמים שיטפסו מעל ל־35 מעלות, מספר הלילות החמים שלא יאפשרו לבניינים, לגידולים החקלאיים ולגוף האדם להצטנן, עומד לגדול משמעותית. כך גם אירועי הקיצון, הצפיפות וזיהום האוויר. כמו אבן הנזרקת למים, כל הפרעה במרקם הדק של יחסי הגומלין שנטוו במשך מיליוני שנים, מייצרת אדוות המשפיעות על הבריאות, על הביטחון התזונתי, על היכולת שלנו להסתדר איכשהו.
דומה שכולנו חבושים כעת בסַכֵּי עיניים המצמצמים את שדה הראייה רק לשביל שלפנינו ולסוף היום. אבל לשר האוצר אין את הפריבילגיה להיות מכחיש אקלים. הוא חייב לראות נכוחה ולקדם פני רעה. אבל את הנכוחה אין לו.
משבר האקלים לא נעצר ב־7 באוקטובר. לא אכפת לו מאיתנו. אבל כשהמלחמה הזו תיגמר, נבין שגם למנהיגים המגזריים, המצומצמים, שסמוטריץ' הוא מייצגם המובהק, לא אכפת. סמוטריץ' לא קיצץ בתקציב, הוא קיצץ בנו.
