וכה נכתב בפתיחת הצעת התקציב החדשה ל־2024 שהציגו שלשום שר האוצר וראשי משרד האוצר לממשלה ולציבור ושאושרה אתמול אחרי מיקוח ועם תיקונים שלא שינו את מהותה: “היקף ההשלכות הכלכליות והתקציביות של המלחמה מחייב את הממשלה לבצע בחינה מחדש של המדיניות התקציבית שלה. תמיכה מתמשכת בהוצאות הביטחון הגדלות דורשת כלכלה חזקה ויישום מדיניות תקציבית אחראית”.
מילים כדורבנות, חדות כתער. בתרגום לשפת היום־יום משמעותן פשוטה: המלחמה ותוצאותיה יעלו המון כסף — לפי אומדן סביר לפחות 220 מיליארדי שקלים, כ־11% מהתוצר המקומי השנתי — ולכן צריך להדק את החגורה כדי לממן אותה באחריות כלכלית וחברתית. בלי לשקוע בחובות ובלי להאיץ שוב את האינפלציה, אחרי שירדה בשנה שעברה לקצב של 3%. האינפלציה הבסיסית, המוגדרת כהתייקרות שנתית ללא ירקות, פירות ודיור, ירדה אשתקד ל־2.3% בלבד, שבריר האחוז מעל היעד של הממשלה ואחת האינפלציות הנמוכות בקרב המדינות המפותחות. בשליש האחרון של 2023 הואט קצב האינפלציה הבסיסי עוד יותר, ל־1.5% בלבד. הישג מרשים ביותר של בנק ישראל והעומד בראשו, פרופ’ אמיר ירון.
אלא שבהצעת התקציב כפי שאושרה אתמול בממשלה אין צעדים המעידים על רצינות ועל אחריות. יש צעדים לא מעטים העלולים לערער מחדש את יציבות המחירים. למרות הצהרות בומבסטיות של ראש הממשלה ושר האוצר, התקציב החדש מבטא קודם כל את נכונותה של הקואליציה להגדיל את הגירעון השנה לשיא של 130 מיליארדי שקלים, שהם 6.6% מהתוצר המקומי. לא מפני שכך נכון אלא מפני שכך תישמר הקואליציה. אך לפני שבועיים הזהירו בכירי הכלכלנים, ובכלל זה בכירי בנק ישראל, מפני העמקת בור הגירעון התקציבי מעבר ל־5% מהתוצר. גבול עליון שכבר נזנח ונשכח, למרות הסיכונים למשק.
זה קרה מפני שראש הממשלה ושר האוצר לא היו מוכנים לעשות את מה שצריכה לעשות מדינה הרוצה להימנע ממשבר כלכלי בעת מלחמה, לאמור להעלות מסים. לכך בדיוק התכוון נגיד בנק ישראל כשאמר ביום ראשון השבוע לשרי הממשלה: דעו לכם, אין ארוחות חינם ואין ביטחון חינם. עלויות המלחמה והשלכותיה מחייבות אתכם להכביד את נטל המסים על אזרחי ישראל כדי לצמצם את הצריכה הפרטית, ולפנות בכך משאבים לגידול העצום בצריכה הביטחונית. כל “פתרון” אחר הוא מריחה מסוכנת.
המלצתו זו של הנגיד, היועץ הכלכלי של המדינה, לא נתקבלה. במקומה אושרה אתמול בממשלה קפיצה דרמטית בגירעון, שפירושה תוספת כבדה לחובותיה והצתת פתיל לפיצוץ אינפלציוני בעוד חודשים אחדים. באותה הישיבה אושר גם קיצוץ “רוחבי” של 5% בתקציבים האזרחיים והחברתיים — למרות שהתקציבים הללו היו עוד לפני המלחמה, יחסית לתוצר, הכי נמוכים בישראל בהשוואה למדינות OECD.
אל תתרשמו אפוא מצמצום כביכול של הקיצוצים שהשיגו שרי החינוך, הבריאות, התחבורה ועוד: במקום לקצץ את ליטרת הבשר התקציבי מהסעיפים הספציפיים שסומנו על ידי פקידי האוצר, הוסמכו עכשיו השרים לבחור בעצמם את הסעיף שממנו תקוצץ ליטרת הבשר התקציבי. סך כל משקל בשר הקיצוצים האזרחיים־חברתיים לא השתנה.
פה כדאי להזכיר כי צעד המיסוי המתוכנן ל־2025, העלאת מס ערך מוסף ל־18%, הוא רגרסיבי ולא צודק, כמו כל מס עקיף המוטל על הוצאות המשפחה ולא על הכנסות הרווחים. עזבו לכן את הכספים הקואליציוניים ואת מספר משרדי הממשלה הנגזר גם הוא מהתפיסה של “קואליציה מעל הכל”. זה לא העיקר. העיקר הוא שבמציאות הפוליטית העכשווית אישרה ממשלת ביבי־סמוטריץ’ ל־2024 “תקציב מלחמה” (כדברי ראש הממשלה) המדרדר את המדינה לכיוון מסוכן של חוב עולה, אינפלציה עולה ואי־שוויון כלכלי עולה.
הזדמנות ליצירת מציאות כלכלית וחברתית חדשה, פועל יוצא מהמציאות הביטחונית החדשה, הוחמצה. יש לכן חשש סביר שכך תוחמץ גם ההזדמנות לחולל כאן מציאות מדינית חדשה.
