הפסקת הלחימה לפני פירוק התשתיות הצבאיות של חמאס ונטרול הנהגתו תהווה אובדן טוטאלי של ביטחון ישראל. לא נוכל לנסוע לחו"ל, בקושי לנפוש בצפון, והטבח הבא יתקרב.
אין ספק שצריך לתת עדיפות עליונה להחזרת החטופים - כל החטופים - אולם באותה דרגה של חשיבות עומד הצורך לפרק את התשתיות הצבאיות של חמאס ולמנוע מהנהגתו הבכירה להמשיך לשלוט ברצועה. המשמעות היא שלצה"ל אסור כעת, ובתקופה הקרובה, להפסיק את המלחמה ולפנות כליל את השטח, משום שכך חמאס ישרוד, כפי שדורש יחיא סינוואר. אם סינוואר יצליח לגרום לצה"ל לצאת מהרצועה בעוד שהוא ואנשיו הבכירים נשארים בה, כל אזרחי ישראל יהיו מועמדים פוטנציאליים לחטיפה, מפני שכל שלוחיה של איראן, ואולי גם דאעש ואל־קאעידה, יבינו שבאמצעות בני ערובה אפשר להכריע את ישראל ולהכריח אותה לוותר על אינטרסים מדיניים וביטחוניים חיוניים. איש מאיתנו לא יוכל לנסוע לטיול בחו"ל בלי חשש להיחטף, והדבר נכון בעיקר עבור צעירים שנוסעים לעולם השלישי. יותר מכך, אפילו בסוף שבוע בצימר בגליל קשה יהיה להרגיש בטוחים.
השאיפה לחטוף ישראלים התפתחה עם השנים. היא החלה בעסקת ג'יבריל אחרי מלחמת לבנון הראשונה, המשיכה בעסקה לשחרור אלחנן טננבוים וגופותיהם של עדי אביטן, בני אברהם ועומאר סואעד ז"ל, והגיעה לעסקה השערורייתית מכולם, שבה שוחרר גלעד שליט בתמורה ל־1,027 מחבלים. ההמשך הטבעי היה החטיפה הסיטונית שחמאס ביצע במתקפת 7 באוקטובר. אם ישראל תניח לסינוואר לסחוט ממנה את המשך שלטונו, השלב הבא יהיה גרוע יותר. הוא וחבריו להנהגה ייערכו לשלב רצחני נוסף, שיגיע אחרי כמה שנים של התעצמות מחדש, כפי שנעשה אחרי כל הסבבים הקודמים. בתנאים האלה לא מומלץ לשום תושב הנגב המערבי לחזור לביתו ולעבד את אדמתו כשהוא חי על זמן שאול. במצב שבו הנהגת חמאס שורדת, מומלץ אפילו לתושבי אשקלון ובאר־שבע לחשוב פעמיים היכן הם רוצים לגדל את ילדיהם.
במקביל, ישראל תאבד גם את ההרתעה כלפי שאר אויביה באזור, והרצון של מדינות ערביות לנרמל איתה את היחסים ידעך. כדי שתושבי ישראל יוכלו לחיות ברמה סבירה של ביטחון, לא רק בשנים הקרובות אלא גם בעתיד הרחוק יותר, צריך לאפשר לצה"ל להשלים את פירוק התשתיות הצבאיות של חמאס מעל ומתחת לפני הקרקע, ולסלק את הנהגתו. גורל החטופים יוכרע באמצעות מנופי לחץ שיפעילו חמאס, ישראל וארה"ב. מנופי הלחץ העיקריים שבידי חמאס הם עוצמתיים: הראשון הוא סבלם של החטופים, והחשש לחייהם בקרב הציבור והפוליטיקאים הישראלים; המנוף השני הוא דעת הקהל העולמית, שלוחצת על ישראל להפסיק את הלחימה בלי שהושגו מטרותיה; והשלישי הוא הזמן. לסינוואר יש סבלנות אכזרית שמאפשרת לו להתיש את הציבור הישראלי הנתון בדכדוך ועדיין מפולג בגלל השסע הפוליטי. מנהיג חמאס תולה תקוות במנופים האלו, שאותם הוא אפילו לא צריך להפעיל, אלא רק להניח להם לעשות את עבודתם.
מנוף הלחץ העיקרי שבידי ישראל הוא הלחימה - הלחץ הזה מפחיד את סינוואר, ולראיה התעקשותו על יציאת כוחות צה"ל, כתנאי למו"מ על החטופים. מבחינתו ומבחינת חבריו להנהגה, כך הם ישרדו בשלטון ברצועה, ולמעשה ינצחו.
מנוף הלחץ השני שיש לישראל הוא הגיבוי והסיוע המדיניים והצבאיים מארה"ב. האמריקאים הם היחידים שיכולים ללחוץ על קטאר, כדי שזו בתורה תלחץ על חמאס־עזה ועל הלשכה המדינית של התנועה היושבת בדוחא, כדי שיתפשרו.
לטענה כאילו יש בידי ישראל מנוף לחץ נוסף על חמאס - מניעת סיוע הומניטרי מאזרחי עזה - אין שחר. לסינוואר ולהנהגה העזתית אין אינטרס או תחושת דחיפות להקל על מצוקת האוכלוסייה הפלסטינית. הם סבורים שהיא חייבת, כמוהם, לספוג את הקשיים למען המטרה הדתית הנעלה שהיא הכחדת מדינת ישראל וגירוש היהודים מהמזרח התיכון. לכן הדרישה למנוע מהעזתים קמח ותרופות אינה מסייעת במאום לשחרור החטופים. בנימין נתניהו היטיב לתאר את מגרעות הרשת הפלסטינית הנוכחית ואת חולשתה, אבל אין גורם אחר שיש לו לגיטימציה פלסטינית ובין־ערבית לשלוט ברצועה חוץ ממנה. זה גם מה שממשל ביידן רוצה, ואנחנו צריכים לעזור לו, כדי שהוא ימשיך לעזור לנו.
בסוגיית הפשרות שאמורות לגייס את מעצמת החסות שלנו לקדם עסקת חטופים ולעצב את היום שאחרי, סובלת ממשלת ישראל מחיסרון אסטרטגי מובנה: היותם של השרים איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ' חברים משפיעים, מונעת מהקבינט ומנתניהו לקבל החלטות בעניינים משניים, שעליהם אפשר להתפשר או להתמקח אחר כך.
ייתכן אפוא שניקלע למצב האבסורדי מכל, שבמסגרתו צה"ל ייאלץ להפסיק את הלחימה ולסגת מהרצועה בלי שפירק את חמאס וניטרל את הנהגתו, רק משום שבן גביר וסמוטריץ' לא מוכנים להכניס משאיות של קמח דרך מעבר כרם שלום. ההתעקשות שלא לקבל את ההחלטות הנכונות לגבי היום שאחרי רק מפני שהשניים מפנטזים עדיין על חידוש ההתיישבות בחבל קטיף, עלולה לעלות לנו גם בחיי חטופים. ממשלת ישראל הנוכחית חייבת להתעלות על עצמה, לדבוק במטרות המלחמה כפי שהוגדרו, ובה בשעה לגלות נכונות לפשרות מרחיקות לכת בכל התחומים האפשריים שאינם בליבת הניצחון.
איש מאיתנו לא יוכל לנסוע לטיול בחו"ל בלי חשש להיחטף, והדבר נכון בעיקר עבור צעירים שנוסעים לעולם השלישי. יותר מכך, אפילו בסוף שבוע בצימר בגליל קשה יהיה להרגיש בטוחים
