ביקשתי מכל הזיכרונות הטובים לעלות, מכל המילים הטובות להופיע, ביקשתי מהלב להיפתח מול פרידה מאדם שהיה לי כמו אב.
אין מתנה גדולה יותר לאדם מאשר להאמין בעצמו, ונתת לי את המתנה הזו, דרור.
מילד שגדל ביפו עם נעליים קצת קרועות ובגדי משחק דהויים הפכת אותי לקפטן הפועל ת"א. ראית בי את מה שאני עוד לא ראיתי.
ומתוך השקט שלך, המבט, המקצוענות הבלתי מתפשרת, עלה בי הכוח להפוך לשחקן שהייתי.
לשמח אותך הייתה סיבה לעלות למגרש, להראות לך שצדקת. הנה אני מניף את גביע המדינה ואחר כך רץ ומרים אותך בחיבוק של ילד שגדול מממדי אביו. הנה אנחנו חוגגים בלונדון את הניצחון על צ'לסי במפגש הכפול, שותים תה חם במינוס 14 מעלות אחרי הניצחון במוסקבה, אוכלים פרמז'נו אחרי שהעפנו את פארמה, שרים את התקווה ביחד במשחק של הנבחרת. לרגע זה אני ואתה, אתה ואני.
ואיתי היו רבים, חבריי הנפלאים שאהבת, השארת בנו מורשת שמלווה אותנו בכל יום - הגינות, מקצוענות, מחויבות, נתינה, שפיות, מצוינות, חברות. אלו רק חלק מאבני היסוד של מורשת דרור קשטן שנגעה בכל שחקן ובכל אוהד. בכל אדם.
אני נפרד ממך בעצבות ובעיקר מודה על כל הרגעים שהיו לנו יחד, רגעים ששווים חיים שלמים.
תמיד תהיה חלק מאיתנו.
תמיד היינו חלק ממך.
