"אם אני מת, אני רוצה שתעשו משהו למען נוער בסיכון. אבל אם אני לא מת, אני חוזר ועושה את זה בעצמי", זו צוואתו של סמ"ר רועי מרום ז"ל מרעננה, לוחם חטיבת כפיר, בן 21 בנופלו. רועי נפל בקרבות בצפון רצועת עזה ב־13 בנובמבר, כשהוביל את לוחמיו בראש הכוח. מי שנחשפה לצוואתו והחליטה לממש אותה לזכרו, היא שרי הורוויץ, בת 12, גם היא מרעננה, שבמהלך שנת בת המצווה שלה השתייכה לקבוצת חסד של מעשים טובים למען הקהילה.
לחגיגת בת המצווה שלה שנערכת הערב, היא תיכנס בחיוך ובידיים מלאות – בידיעה שהגשימה את צוואתו של רועי מרום. "בשנת בת המצווה שלי לא רציתי רק לעשות מסיבה. היה חשוב לי לעשות משהו מיוחד, וכשהתחילה המלחמה הבנתי שאני רוצה להביא קצת אור לתקופה החשוכה הזאת, ולעזור לאנשים, והתחלתי לחפש את הדרך", היא אומרת.
שרי החליטה שהנתינה שלה לעולם תהיה גם כדי להנציח את דמותו של לוחם שנפל והחלה לחפש שמות של נופלים שגרים בעיר שלה. היא מצאה את שמו של סמ"ר רועי מרום ז"ל, קראה עליו קצת והבינה שמדובר במפקד שבסיפור חייו שזורים מעשים למען החברה. "הראיתי להורים את השם של רועי, ובעזרת הרב מבית הכנסת הגענו אל המשפחה שלו ופנינו להורים".
אנתוני, אבא של שרי, מוסיף: "הרב של בית הכנסת שלנו נוהג להעביר הודעות על שבעות שמתקיימות בעיר כדי שנגיע לניחום אבלים אצל משפחות הנופלים. ידעתי שממנו אני יכול לבקש את המספר של משפחתו של רועי. שלחתי הודעה לרענן, אבא של רועי, וביקשתי את אישור ההורים לתרום למטרה שקרובה לליבו של רועי".
רועי היה מסוג הישראלים היפים שעושים רבות למען האחר. בן בכור לרענן וטלי, אח לשירה, מיכל ואייל. למד בתיכון מטרווסט ברעננה בכיתת נחשון למנהיגות חברתית, היה מדריך מוערך ופעיל מאוד בצופים, וריכז את שבט אופק. רועי אהב לצלול בכל הזדמנות, ואומרים עליו שהתבלט בחיוך הנעים שלו, בכבוד, בתשומת הלב והדאגה שרחש לכל אדם, צעיר ומבוגר, וביכולת שלו לגעת באנשים ולהשאיר בהם את חותמו. "היה לו חשוב להיות בכל מקום שבו צריכים אותו. הוא חשב קודם כל על האחר, על החלש, ורק אז על עצמו", אומרים עליו מפקדיו וחבריו.
טלי ורענן, הוריו של רועי, נרגשים מהמחווה של שרי, שמגלמת את הערכים שאיפיינו את בנם וגם את הערכים שעליהם גדל. משפחתו של רועי מלווה כבר שנים ילדי משפחתונים, בני נוער בסיכון שמגיעים מרקע משפחתי מאתגר, ומוצאים בבית המאמץ משפחה חמה. "שרי קראה את הצוואה של רועי", מספרת אמו. "זו צוואה שהוא הכתיב לקצינת החינוך שלו עשר דקות לפני שהוא נכנס לעזה. זה ה'אני מאמין' שלו. כשאנתוני, אבא של שרי, ביקש לשמוע על עמותה שהייתה קרובה לליבו של רועי, הצענו את עמותת מל"י, בגלל החיבור לילדים בסיכון".
עמותת מל"י - למען ילדים ונוער בסיכון - מסייעת לילדים שהוצאו מבתיהם ופועלת במודל שבו זוג נשוי עם ילדיו הביולוגיים מהווה הורי־בית למשפחתון שבו חיים 12 ילדים ובני נוער שהוצאו מבתיהם. בסופי שבוע יוצאים הילדים אל הבית המקורי שלהם, או לבתי משפחות מארחות.
משפחה מארחת כזו היא משפחת מרום, טלי ורענן הוריו של רועי, כך שהוא מכיר מקרוב מאוד את דרך החיים המשמעותית הזו.
"ילדים מעמותת מל"י מגיעים אלינו כל סוף שבוע שני בחופשות ובחגים, והם חלק מהמשפחה. יש להם את החדר שלהם, ואת המקום שלהם אצלנו", אומרת טלי.
את גיוס הכספים עשתה שרי בעזרת סרטון מרגש שהקליטה ושלחה לחברים ומשפחה בארץ ובחו"ל. "והתגובות היו ממש טובות. עודדו אותי לעשות את זה ואמרו שהם מאוד גאים בי".
אנתוני: "חברים ומשפחה מארצות־הברית, אוסטרליה ודרום־אפריקה תרמו כסף למטרה המרגשת של שרי".
זה זמן לא קל לדבר בו על דרום אפריקה.
אנתוני נאנח. ניכר שקשה לו: "היינו מאוד גאים להיות דרום־אפריקאים ובעלי דרכון דרום אפריקאי. ועכשיו אנחנו לא גאים. מה שקרה עם דרום־אפריקה זו בושה ורק מחזק את ההחלטה שלנו מלפני שש שנים לעלות לארץ".
בשבוע שעבר ביקרה שרי ביחד עם משפחתה במשרדי עמותת מל"י בנס־ציונה, וגם הכירה מקרוב את אחת מהמשפחות המאמצות. "זו משפחה שמגדלת שלושה ילדים משלה ועוד 12 ילדים שזקוקים לבית חם. זה היה מאוד מרשים לראות איך הם דואגים לכל הילדים. אני בטוחה ש־12,750 השקלים שאספנו בשבילם יעזרו להם לטפל בילדים. גם ההורים של רועי מאוד התרגשו לשמוע שזה הסכום שאספנו". •
