1. יום הגשת תקציב המדינה היה במשך שנים יום חגיגי. הממשלה מודיעה באמצעות התקציב מהם סדרי העדיפויות שלה, מהן התוכניות לפיתוח המדינה, מהו הסיוע שתעניק לאזרחיה הנזקקים ומה יהיו הרפורמות בתחומים כמו תחבורה, תיירות, חקלאות ועוד. אבל בתקציב שהציג השבוע האוצר לממשלה המנופחת לא היה לא את זה, לא את זה ולא את זה. הייתה זאת חוברת אומללה ללא חזון ומעוף, להפך — תוכניות פיתוח תשתיות ותחבורה בוטלו, תקציבים למדע וחדשנות קוצצו, ושום בשורה מרנינה לא ניתן היה למצוא בעשרות עמודי התקציב ל־2024.
2. מה שכן מצאנו בתקציב המאוד לא חגיגי, על רקע המלחמה הקשה שלתוכה נקלעה המדינה, הן תוספות תקציביות בדיוק במקומות שבהם היה צריך לקצץ. תקציב הישיבות צמח במיליארד שקלים, זאת בעת שתקציב המוסדות להשכלה גבוהה דווקא קוצץ במיליונים רבים. יותר ממיליארד שקלים מוקדשים למורים בחינוך החרדי שבו אין מלמדים לימודי ליבה. זאת בעת שתקציב משרד המדע ופרויקטים ברשות לחדשנות קוצצו. 165 מיליון שקל יוזרמו לרשות לזהות יהודית של אבי מעוז, כאילו שלהגברת הזהות היהודית לא דאג ב־7 באוקטובר דווקא חמאס. כמה עצוב.
3. השבוע סיפר לי עצמאי שנלחם בעזה כי קיבל עד כה רק 1,600 שקל עלובים כפיצוי על השבתת העסק באוקטובר. את המשכורות והחשבונות שילם באמצעות הלוואה של 70 אלף שקל מהבנק, שעשה לו טובה והפחית באחוז את הריבית הגבוהה שדרש תחילה. "יש כסף לכל", הכריז בגאון שר האוצר. האמת: אחרי שהמדינה נטלה הלוואות והגדילה לשיא את הגירעון – באמת יש כסף לכולם. הבעיה שהרבה מהכסף לא מיועד ל"כולם", אלא למקורבים לצלחת. התוצאה: חברות דירוג האשראי צפויות להוריד את הדירוג שלנו בקרוב. מכעיס ומדאיג.
