חתן פרס ישראל פרופ' אמנון רובינשטיין, מי שהיה משפטן נודע, פובליציסט, סופר, חבר כנסת ושר בממשלות ישראל הלך לעולמו בגיל 92.
רובינשטיין נולד בתל־אביב בשנת 1931. הוא היה בן למשפחה רוויזיוניסטית בעלת מודעות פוליטית גבוהה. הוא למד בבית הספר "בית חינוך בלפור" ואת השנתיים האחרונות בלימודי התיכון עשה בלונדון. שירת בצה"ל כקצין בחיל התותחנים והשתחרר בדרגת סרן.
בתום שירותו הצבאי פנה רובינשטיין ללימודים אקדמיים והשלים תואר בוגר בכלכלה וביחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית בירושלים. בשנים לאחר מכן הוסמך כעורך דין (1957) והשלים לימודי דוקטורט במשפטים ב"לונדון סקול אוף אקונומיקס" (1960). ב־1961 החל להרצות בפקולטה למשפטים בשלוחת האוניברסיטה העברית בתל־אביב ובאוניברסיטת תל־אביב. בשנים 1963 עד 1973 כיהן כדיקן הפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל־אביב. במקביל היה חבר במערכת "הארץ" ומונה לפרשן הפוליטי של העיתון.
ב־1974 ייסד את תנועת שינוי, ושלוש שנים מאוחר יותר נכנס לכנסת מטעם התנועה הדמוקרטית לשינוי (ד"ש). בכנסת ה־9 היה חבר בוועדת החוץ והביטחון. בכנסת ה־10 היה חבר בוועדת הכלכלה. בכנסת ה־11 מונה לשר התקשורת. משנת 1987 שימש חבר בוועדות הכנסת והחוקה, חוק ומשפט.
לקראת הכנסת ה־13 חבר רובינשטיין עם שינוי למפלגות רצ ומפ"ם תחת מסגרת פוליטית משותפת, מרצ. הוא התמנה לשר המדע והטכנולוגיה ולשר האנרגיה והתשתיות. ב־1993 התמנה לשר החינוך, התרבות והספורט, לאחר ששולמית אלוני נאלצה לוותר על התיק לטובת שלמות הקואליציה עם ש"ס. בין החלטותיו הבולטות כשר חינוך: הענקת אישור למכללות האקדמיות האזוריות וכן הפחתת מספר בחינות החובה לצורך קבלת תעודת בגרות.
ב־1999 ספד יו"ר הכנסת אברהם בורג לרובינשטיין במליאה ואף נשא תפילת אל מלא רחמים לזכרו, בעקבות הודעה שקרית שקיבל מזלמן שושי. "האירוע ההוא שולי, הסתכלתי על זה כבדיחה", אמר רובינשטיין בראיון ל־ynet לפני כשנה.
אמש אמר בורג: "שמעתי על מותו של פרופ' רובינשטיין ונעצבתי מאוד. לכאורה יש משהו מחויך במילים שלי על מותו של אמנון ז"ל. והיום כאז אין בי חיוך. אני רוצה לשחזר את העצב של הרגע ההוא ולהחיל אותו על הזמן הזה. למדתי בבית אבי שבחיים הציבוריים ההיסטוריה היא הפוליטיקה של העבר והפוליטיקה היא ההיסטוריה של העתיד. פטירתו של גדול דור היא שני הדברים גם יחד. אמנון המנוח היה אחד ממקימי המדינה לאחר הקמתה. אחד מגדולי הבנאים של החוקה הלא חוקתית שלנו. יורשיו ריקים, מחליפיו מרושעים וממלאי מקומו לא ראויים כלל. ביני לביני אני מתפלל שאולי שוב זאת שמועת שווא והוא עוד מהלך בינינו כאחד מאותם ענקים מייסדי המקום. יהי זכרו ברוך ויהיו מעשיו צוואה לדורות הבאים".
ב־2002 הודיע רובינשטיין על פרישה מהחיים הפוליטיים. באותה שנה התמנה לדיקן בית הספר למשפטים במרכז הבינתחומי בהרצליה. ב־2006 מונה לנשיא המרכז. באותה שנה הוענק לו פרס ישראל בתחום חקר המשפט. בנימוקי השופטים נכתב כי רובינשטיין הוא "אבי המשפט החוקתי של מדינת ישראל". עוד קבעו השופטים כי "בכתיבתו המחקרית המעמיקה, ובפעילותו הציבורית המגוונת, הוא מקדם ערכי דמוקרטיה, שוויון וזכויות אדם. מעטים הם האנשים היכולים להשתוות לו בתרומה למדינת ישראל, כאיש ציבור, כחבר ברשויות המחוקקת והמבצעת, כחוקר וכמשפטן מבריק".
רובינשטיין פירסם כעשרה ספרים, ביניהם "מהרצל עד גוש אמונים וחזרה", "ישראל ומשפחת העמים" ו"להיות עם חופשי".
