נכון שאומרים שבתי העלמין מלאים באנשים שאין להם תחליף, אבל אחד מהם, "מנוחה נכונה" בכפר־סבא, זכה בשבוע שעבר בחיזוק שבאמת אין לו תחליף. זאת אומרת יש תחליף, אנשים רבים עוסקים במקצוע שלו וממלאים היום את השורות, אבל אף אחד מהם לא באמת ברמה שלו, לא מבחינה מקצועית ולא מבחינה אנושית. דרור קשטן ז"ל.
זה לא עניין של נוסטלגיה, להגיד שפעם היה טוב והיום הכל גרוע – מדובר בדור אחר של מאמנים. הקריירה של קשטן דמתה לזו של רבים מהמאמנים הנוכחיים. גם הוא קודם מקבוצת הנוער לבוגרים באמצע העונה כדי לנסות להציל אותה מירידה, גם הוא ירד ליגה (פעמיים), כולל עונה אחרי שלקח אליפות באותה קבוצה (הפועל כפר־סבא) וגם הוא פוטר באמצע העונה (פעמיים) – פעם אחת על ידי רובי שפירא בהפועל חיפה ופעם שנייה על ידי אלי טביב בהפועל ת"א. אבל הוא תמיד שמר על סטייל, לא היה חלק מלופ המאמנים הגדול, לא התחמם על הקווים בדרך לג'וב החדש שלו ולא שלח מקורבים לראשי קבוצות במצוקה כדי להציע אותו לתפקיד.
ומה קורה היום? העונה קצב חילופי המאמנים בליגת העל ירד קצת, אולי בגלל המלחמה, אבל התופעה ידועה. אחרי שלושה־ארבעה הפסדים ברציפות יש כבר דיווחים בתקשורת על הידרדרות במעמדו של המאמן, ראשי הקבוצה קוראים את הפרסומים ואומרים לעצמם, "וואלה, זה נכון", מזמנים את המאמן לשיחת הבהרה, המאמן מתחיל להרגיש את הקרקע בוערת לו מתחת לרגליים, ומכאן הדרך לפרידה בלתי נמנעת. המאמנים מחוסרי העבודה מתחילים לרחרח מסביב, עד שאחד מהם זוכה בנתח הבשר. פעם העסק הזה היה יותר מכובד, קשטן סטייל.
להבדיל אלף אלפי הבדלות, גם מכבי חיפה מתמודדת בימים אלה עם אובדן של מישהו שהיא חשבה שאין לו תחליף. צ'ארון שרי זכה עם הקבוצה בשלוש אליפויות רצופות, תפס מנהיגות ומונה לקפטן שנה וחצי אחרי הגעתו – לא משהו שכיח כשמדובר בשחקנים זרים. אלא שבמקרה הזה, יש תחליף. מכבי חיפה העונה היא לא קבוצה של כוכבים, אלא תשלובת של שחקנים ותיקים וצעירים, כשבכל פעם מישהו אחרי מתעלה. פעם זה ליאור רפאלוב בן ה־37 ופעם עילאי חג'ג' בן ה־22. ולכן הירוקים לא צריכים לדאוג, יש לשרי תחליף.
