לליאור רפאלוב לקח קצת זמן להתרגל שוב למכבי חיפה. היה נדמה שהוא בא כשחקן משלים, אחרי צ’ארון שרי, דיא סבע ופרנצדי פיירו. ואז הגיע הבישול לדין דוד בדקה ה־93 מול הפועל באר־שבע, ארבע דקות אחרי שנכנס כמחליף. מכונת הזמן הופעלה, וחזרנו אחורה לשנת 2011. ליאור רפאלוב הוא הכוכב הבלתי מעורער של מכבי חיפה.
שער הניצחון מול מכבי ת”א סימן בצורה סופית שזאת הקבוצה שלו מעכשיו. שבירת הבצורת בבלומפילד הייתה משנית לרווח האמיתי של מכבי חיפה מהמשחק הזה. היא למדה ממנו שהיא יכולה להיפרד מצ’ארון שרי. שרי היה המנהיג הרגוע שמציל את מכבי חיפה ברגעים הקשים. את שער הניצחון בבלומפילד כבש המנהיג החדש רפאלוב, שבגיל 37 גם לקח את תפקיד המבוגר האחראי. זה שלא רק מניע את ההתקפה, אלא גם יורד לגליץ’ כשצריך ומנהל קרבות במרכז המגרש. אחר כך הגיעה הצגה כמו בימים היפים בעידן ברק בכר מול מכבי פ”ת, ורפאלוב לא היה צריך לדאוג יותר מדי מול סכנין - כי הירוקים כבר מצאו בזכותו את הביטחון שלהם וניצחו בלעדיו.
שחקנים במעמדו של רפאלוב היו לוקחים קשה את העובדה שהם עולים מהספסל וצריכים להרוויח את מקומם. רפאלוב ראה בזה הזדמנות לכבוש מחדש את מה שהיה שלו פעם, עוד בימי קריית־אליעזר. פתאום, הפער בפסגה ירד מ־10 נקודות לשלוש, וזה לא היה קשה במיוחד עבור מכבי חיפה בזכות הכוכב החדש־ישן שלה. למרות שעשה קריירה מדהימה בבלגיה, רפאלוב לא קיבל מספיק כבוד בישראל. הוא קיבל מחמאות מז’וזה מוריניו ונבחר לשחקן העונה, ועדיין לא נתנו לו להוביל את הנבחרת, מסיבות שונות ומשונות.
גדול על הליגה
רק עכשיו הכדורגל הישראלי מבין מה רפאלוב עשה בבלגיה, ומה זה אומר להצליח בשלוש קבוצות שונות בליגה הזו. הליגה הבלגית נראית לנו מכאן אפורה, כי כל מה שלא קשור לפרמייר־ליג או ללה־ליגה זוכה כאן לזלזול. אנחנו הרי אלופי העולם, ומה זה הליגה הבלגית בשבילנו? שום דבר. כך הנבחרת החמיצה את אחד השחקנים הכי גדולים שהיו כאן בדור האחרון. רק עכשיו אנחנו מבינים באמת כמה הליגה שלנו קטנה עליו, וכמה הפער מבלגיה גדול. זה לא רק בפיזיות ובכושר הגופני, זה גם הכדורגל עצמו. כדי להיות כוכב בבלגיה צריך להיות שחקן מגוון כמו רפאלוב, בישראל מספיק להיות קצת מוכשר. או בעיטה טובה או מהירות. או ראיית משחק או אגרסיביות. לרפאלוב יש הכל מהכל. זה גם כיף לראות אותו משחק כדורגל, והוא גם נלחם על כל כדור כמו גרזן במרכז המגרש. קשה למצוא במהלך ההיסטוריה שחקן ישראלי כמותו, פשוט כי הוא לא התפתח כאן – אלא במקום שיודע לפתח שחקני
־על. רק תסתכלו על כמות הכוכבים שיצאו מהליגה הבלגית לליגות יותר בכירות. כשיש לך שחקן כמו רפאלוב, שנמצא בכושר כזה, אין סיבה להיות לחוץ מעזיבה של צ’ארון שרי.
הכל מתחיל להסתדר למכבי חיפה בזמן קריטי של העונה. לא רק רפאלוב פורח, הקבוצה מתחילה לגבש את הזהות החדשה שלה. כל השושלות שהיו כאן בשנים האחרונות נעצרו בשנה הרביעית, מכבי חיפה הצליחה למצוא מאגרים חדשים של אנרגיות. על מסאי דגו אמרו שהוא צעיר מדי, על רפאלוב אמרו שהוא מבוגר מדי – שניהם מוכיחים שזה לא הגיל, זה הרעב. ליאור רפאלוב הוא כבר אגדה במכבי חיפה, אבל עוד אליפות תרים את המורשת שלו רמה אחת למעלה. זה גם הרבה יותר קשה לזכות באליפות רביעית ברציפות מאשר להתחיל שושלת חדשה. האתגר הוא עצום, אך רפאלוב מוכיח שהוא ברמה אחרת. עכשיו, כשמכבי חיפה חזרה להיות הקבוצה שלו, הכל אפשרי. גם לשבור את הנאחס של העונה הרביעית. אין מתאים ממנו למשימה הזו. הוא חזר הביתה בתיזמון המושלם.
בניגוד לנבחרת ישראל, מכבי חיפה לא החמיצה את רפאלוב, האוהדים שלה זכרו היטב איזה שחקן ענק הוא. הוא בא לישראל והמשיך מהנקודה שבה הפסיק - מתעלל במגן שמולו וכובש שערים מרהיבים. לכל זה נוספה חוכמת משחק נדירה. שחקנים ישראלים עם יכולות כמו שלו נוהגים ללכת עם הראש בקיר, לפעמים יש להם הברקה גאונית - אבל הם לא יודעים מתי לשחרר את הכדור.
רפאלוב לא עסוק בעצמו, הוא יודע לזהות מתי ההגנה חולמת ואפשר להתגנב מאחוריה, ויודע בדיוק מתי אפשר לסדר הזדמנות שאף חלוץ לא יכול לפספס. כנראה שהליגה הבלגית לא כל כך אפורה אם היא פיתחה כזה שחקן גאון.
ההוכחה של ברדה
ואם כבר מדברים על ישראלי שהתפתח בבלגיה, אי־אפשר שלא להזכיר את אליניב ברדה, שסופר כבר שבעה ניצחונות רצופים בבאר־שבע. מדובר בקבוצה שהייתה במשבר גדול בפתיחת העונה, והיא עכשיו שונה לחלוטין ומשחקת כדורגל אטרקטיבי. אומרים שכל משבר הוא הזדמנות, וברדה מוכיח בכל שבוע שזה נכון. הוא נפטר מכל השחקנים המיותרים, נשאר רק עם מי שיכול לתרום – ויש לבאר־שבע שוב קבוצה מנצחת, גם במשחקים קשים.
