לפני שלוש שנים, בעיצומה של מגפת הקורונה, נפלנו למגפה אחרת, מקבילה: גינת ירק ביתית. עשינו כל מה שצריך - קנינו המון ציוד, חפרנו לאנשים שלא רצו לשמוע על טפטפות ומערכות השקיה, הנבטנו, דישנו, אספנו זבל אורגני מהשכנים. מה לא.
בין הזרעים ששתלנו הייתה ערימה יפה של זרעים של סלק. טמנו אותם בערימה טרייה של אדמה מאווררת, בימי הסתיו המתקצרים, וראינו אותם שולחים זרועות מבטיחות של עלי סלק זקופים.
חיכינו כמה שבועות לפני שיצאנו לקטיף הסלק, עם סל וכף חפירה מקצועית שעלתה בפירוש יותר מדי ויכלה בקלות להתחלף בכף מטבח לא מקצועית ב־1.99 שקל מהסופר. חפרנו. ועוד קצת חפרנו. וחפרנו עוד הרבה. ובסוף הנחנו בסל שמונה פקעות בגודל של ג'ולה קטנה לא יוקרתית עם המון בוץ עקשן דבוק אליהן. ארוחת ערב לא יצאה לנו משבועות של עבודה וטיפוח.
חקלאות דורשת מיומנות, לא רק מוטיבציה. גם למין האנושי נדרשו אלפי שנים עד שהוא גילה את הסלק. היוונים והרומים השתמשו בעלים בלבד, ולא ידעו שאם הצמח ישהה עוד זמן באדמה, הם יקבלו את הירק המדהים הזה, שצבעו וטעמו שווים והוא מפיח חיים בכל מאכל ובכל חולצה שהוא נוגע בהם.
את היכולת המדהימה לפתח פקעת שמנמנה, אדומה־ורודה, מתקתקה ועשירה, גילו בני האדם רק כשהחלו להתפשט צפונה ונדרשו לירקות עם חיי מדף ארוכים. אנחנו לא חושבות שהם הניחו אז שאת הסלקים הנהדרים שהם תירבתו ישמרו במחסנים חשוכים וימכרו בסופר כמעט שנה אחרי.
אבל אנחנו לא בימים של סלקים מהמחסן, אנחנו בתקופה של סלקים מהשדה, ובארץ יש סלקים נהדרים. והם גם לא יקרים מדי.
אנחנו אוהבות לחפש סלקים בשוק או אצל ירקנים טובים, כשהם עדיין עם עלים ירוקים וקצת בוץ. נאסוף אותם לצרור ובבית ננקה בעדינות את האדמה, נסיר את העלים עם סכין ונשלח לתנור חם מאוד בתבנית מכוסה באלומיניום עם קצת מים בתוכה והרבה סלקים בקליפתם, לשעה.
אחרי שעה הם מוותרים בכניעה על הקליפה הרכה, והלב שלהם בוער ומרוכז, והצבע שלו הכי יפה שיש במטבח. שפריץ של שמן זית, שפריץ של חומץ וקורט של מלח ים, והסלק הלוהט סופג את הטעם, והחומץ מחזק לו את הצבע אף יותר.
מפה יש אין־סוף אפשרויות: קרפצ'יו, טרין עם גבינות, פוקצ'ה אדומה, חומוס ורוד, תוספת לסלט, פרוס בסנדוויץ', אפילו טחון לתוך הוויניגרט. הבאנו לכם פה כמה אופציות קלות שיוצאות מהקופסה.
סלק צלוי
מתכון בסיסי, קל להכנה והולך עם הכל.
החומרים:
5 סלקים בינוניים טריים
מים
הכנה:
1. מחממים תנור לחום גבוה (220 מעלות).
2. מנקים את הסלקים ומסירים את העלים. משאירים את הקליפה.
3. שמים בתבנית אפייה ומוסיפים מים בגובה 2־3 מ"מ.
4. מכסים באלומיניום ואופים שעה.
5. מסירים את כיסוי האלומיניום, מקררים מעט ומקלפים.
איך הכי קל להגיש?
לוקחים את הסלקים הצלויים הקלופים, חותכים ל־6־8 חתיכות, איך שיוצא, זולפים שמן זית וכמה טיפות חומץ. מפזרים קצת מלח מלמעלה וזהו.
רוצים שדרוג? מפוררים קצת גבינת פטה, מוסיפים קצת צנוברים או אגוזים קלויים קצוצים, וגם כמה עלי פטרוזיליה. שודרג!
חומוס סלק
הסלק בטעם ובצבע היפים שלו משתלט על ההצגה. החומוס והטחינה נותנים את המרקם הקרמי. אם משתמשים בחומוס מבושל (שהיה לכם במקפיא, של "טעם הטבע", משימורים או קפוא) ויש כבר סלק צלוי (כי הכנתם בלי קשר), מדובר במנה מהירה, מרשימה, ללא גלוטן או סוכר, טעימה ומשביעה שאפשר להכין מיד במקום.
החומרים:
2 סלקים בינוניים צלויים וקלופים
400 גרם חומוס מבושל עד רכות (אפשר גם קנוי מוכן בקופסה)
3־4 כפות טחינה איכותית
מעט מלח
2 כפות מיץ לימון
אפשרות: 1 שן שום קטנה, 1/4 כפית כמון. שניהם ממש לא חובה.
הכנה:
1. שמים במעבד מזון את כל החומרים וטוחנים למחית. היא לא חייבת להיות ממש־ממש חלקה.
2. מעבירים לקערה ומקשטים עם זילוף של שמן זית, שפריץ של מיץ לימון, מעט פטרוזיליה קצוצה.
סשימי סלק
הטריק פה הוא למצוא את הדרך לפרוס את הסלק דק־דק. אז מסדרים אותו על צלחת גדולה ויפה ומקשטים בתוספות שוות ובלסמי מצומצם או סילאן (אם לא אוהבים חומץ).
החומרים:
2 סלקים בינוניים צלויים וקלופים
שמן זית
בלסמי מצומצם או סילאן
מלח
גבינת עיזים רכה או גבינת שמנת
פלפל שחור
עלי בייבי ארוגולה
הכנה:
1. פורסים את הסלקים הכי דק שאפשר עם סכין חדה וטובה או עם מנדולינה.
2. מסדרים את הפרוסות על צלחת גדולה, עדיף לבנה, כך שאפשר יהיה לראות את צבע הסלק.
3. זולפים על הסלק הפרוס סילאן או בלסמי מצומצם, זולפים גם שמן זית.
4. מתבלים במלח.
5. מפזרים תלוליות של גבינת עיזים או גבינת שמנת.
6. מפזרים עלים של בייבי ארוגולה.
7. מפלפלים את כל המנה מלמעלה.
טוסט אבוקדו עם ויניגרט סלק
הוויניגרט הזה הוא מאוד סמיך ומפוצץ בטעם ואוממי. הוא מתאים גם כממרח לכריך וגם כרוטב לסלט ומטבל לצ'יפס ועם קרקרים מול הטלוויזיה.
תתכוננו להתאהב.
החומרים:
2 סלקים צלויים וקלופים
1 כף שטוחה מיסו
1 כף טחינה או חמאת שקדים
1 כפית יוזו או מיץ לימון
1/3 כפית מלח
1/2 כפית דבש
4 פרוסות עבות לחם שאור מלא, קלויות מעט בתנור או בטוסטר
להגשה:
1 אבוקדו בשל
אפשרות: קצת סרירצ'ה או רוטב צ'ילי מתוק
עוד אפשרות: ביצת עין!
הכנה:
1. שמים את כל חומרי הוויניגרט בבלנדר וטוחנים למחית חלקה.
2. שמים על כל פרוסת לחם קלויה כף גדושה מהוויניגרט.
3. מסדרים מעל 1/4 אבוקדו פרוס.
4. זולפים קצת סרירצ'ה אם אוהבים או צ'ילי, ואפשר גם להוסיף ביצת עין מטוגנת.
שביל קליפות התפוזים
1. שומרים במקרר חצאי קליפות שטופות של לימונים ותפוזים.
2. חותכים לרצועות דקות.
3. שמים בסיר גבוה ומכסים כיסוי נדיב במים רותחים.
4. מבשלים בסיר פתוח עד שיתרככו, כ־20 דקות.
ההדרים יבשמו את ביתכם ותוכלו לשטוף את הרצפה במים הריחניים והמחטאים האלה, או לבשל בהם פירות יבשים קצוצים עם סוכר לפי טעמכם ולהותיר בסיר הסגור והחם לילה תמים.
לפתן סמיך עם מעט קורנפלור מומס? או כד שתייה מרענן עם עלי נענע? או סתם לדחות את ההחלטה ולצפות במקום זה בסדרה מופתית כמו "אלף"? אתם תחליטו.
קפה לנדוור, כדאי
אנחנו שמחות לכתוב על קפה לנדוור, כי הוא בית קפה של רשת. בעיקרון, לא ניסע בפקקים כדי לאכול באחת מהרשתות הגדולות. מספיק נכשלנו בהן עם אוכל חקייני, שחוק, דומה, לא טעים ויקר. מצד שני, ידוע לנו היטב שאזרחי המדינה דווקא גודשים את בתי הקפה של הרשתות הגדולות וביקורת פשוטה וכנה על "ארומה", נניח, תועיל להרבה יותר אנשים מאשר פואמה על "שירת מלפפון הים", לדוגמה.
לתוך סניף לנדוור בכפר־סבא הירוקה צנחנו במקרה, עייפים וחסרי ציפיות.
בחרנו כמה מנות, רק אחת עיקרית. לעסנו בנמנום והתעוררנו בתנופה! הפוקצ'ה עם המטבלים הסבירה לחך שלנו שמשהו טוב קורה. הפוקצ'ה עצמה שכנה תחת גג דקיקריספי (תואר לא שגוי, אלא דווקא פציח ומדויק). לידה הוגש פסטו עשיר במיוחד בירוקים, שעברו עיסוי בשמן זית כתית. לא שאלנו לשמו. האחריות כולה עלינו, כי אם אפשר בעידן זה של שכול וכישלון לצעוק זאת בפרהסיה, אנחנו רוצות להריע, ולא מן היציע.
אחר כך היה מטבל גדוש גזר ופלפלים חתוכים דק. הוא היה טרי, עשיר, ארומטי, לימוני. אנחנו מתעניינות בהנאה. התפריט הוא של השפית יהלומה לוי, בשיתוף הבעלים.
משהו קורה כאן, הזדקפנו. לריזוטו כבר ממש המתנו. הוא הגשים ציפיות. אורז ארבוריו או קרנרולי מלא, בבישול אל דנטה ובתיבול מינימלי, כולל פטריות, ערמונים וזילוף עדין של שמן כמהין.
תראו. הכי קל להעשיר טעמו של ריזוטו: בוחשים לתוכו חבילה שלמה של חמאה נמסה, אבקת ציר פטריות, ערימת שום, כמובן, שיחדעם שמן כמהין זול, עוסקים השמן והשום במיטוט ובכתישת המנה שאמורה להיות מעודנת. בלנדוור לא נקטו אף לוחמה זולה. לא הזמנו המון, אבל הכל ניגן טריות ומקוריות. אפילו הלימונענע לא קרסה מעודף סוכר, כנהוג, אלא הייתה משופעת בהמון ירוקים ובשר לימונים טריים. גם מחיר ארוחת הצהריים הזאת, פלוס סלט חלומי גדוש, לא הקריס אותנו.
נעים לפגוש בך, גם אם באקראי, שפית יהלומה. בפעם הבאה נלך אחרייך, סליחה. נרוץ, במתכוון.
