עוצמה של קבוצה נמדדת ביכולת שלה לשרוד משחקים קשים וחלשים. דווקא ה־0:1 הדי מכוער שלשום על הפועל ירושלים מוכיח שאליניב ברדה על הסוס. הרי ברור שהוא לא יכול לפרק כל שבוע, ואם הוא מצליח להמשיך את הריצה המטורפת גם כשהשחקנים שלו בקושי מגיעים לשער היריבה, כנראה שיש לו עם מה לעבוד. אבל ברדה בטח נושך את השפתיים כשהוא מביט על הטבלה ואומר לעצמו: אם רק הייתי פותח את העונה קצת פחות גרוע, לרובי קין ולמסאי דגו הייתה צלע שלישית במאבק על האליפות.
אלא שהבור היה גדול מדי, ואפילו שבעה ניצחונות רצופים לא מצליחים לכסות אותו. זה נראה כמו נצח, אבל באר־שבע הייתה עד ממש לא מזמן קבוצת תחתית שהפסידה לכל מה שזז – עד כדי כך שהאוהדים כבר העלו ספקות לגבי הסיכויים של המאמן, יקיר המועדון, לחלץ אותם מהמצב הקשה.
כמה תחתית? באר־שבע חזרה מהפגרה עם שלושה הפסדים ברציפות שדירדרו אותה עד למקום העשירי, מרחק של שתי נקודות מהקו האדום. בנקודה הזו, היה רק אדם אחד שהמשיך להאמין, אליניב ברדה שמו. ואז הגיעה ההתפוצצות עם חמש רביעיות בשלושה שבועות, וקבוצה שנראית מלהיבה ומאיימת, למרות שגם הפועל חיפה עדיין מקדימה אותה.
כדי להבין עד כמה ההתאוששות של ברדה מרשימה, צריך להזכיר את הקשיים שאיתם התמודד: הפרידה משלושת השחקנים הכי חשובים בקבוצה (עומרי גלזר, שגיב יחזקאל ורמזי ספורי) ובעיקר של עוזרו ואיש סודו מאור מליקסון. תוסיפו את השישייה שספג בגביע הטוטו מול מכבי ת"א, ההדחה המוקדמת מהקונפרנס־ליג, עזיבת שני זרים בגלל המלחמה (פטריק קלימלה וכריסטופר פטרסון) ופציעה של הרכש היקר אילון אלמוג שגמר את העונה – וקיבלתם מתכון בטוח להתרסקות.
מבולגריה באהבה
אז מאיפה צצה פתאום קבוצה? מובן שלא הכל קשור לאמונה של ברדה. לחמישה שחקנים יש תפקיד מפתח בהפיכה של באר־שבע למכונת התקפה קטלנית. הראשון הוא רותם חטואל שעבר ניתוח בקע, נעדר במשך מספר חודשים ואפילו חשב על פרישה. אבל מאז שחזר לפני חודש הוא כבר עם שבעה שערים ובישול – החיזוק הכי טוב שברדה יכול היה לקבל. מצד שני, החלוץ חייב לדעת לשמור על קור רוח ולא לשבור את הכלים בכל פעם שהוא מוחלף, כפי שקרה שלשום בטדי.
השני הוא רועי גורדנה, שחקן שלא מספיק מוערך בכדורגל הישראלי. הקשר בן ה־33 הוא הברומטר של הפועל באר־שבע, האיש שמנצח על התזמורת מאחור ובונה את ההתקפות יחד עם עדן שמיר, שגם הוא נכנס לעניינים בגדול אחרי פתיחת עונה מגומגמת.
השם המפתיע במהפך הוא יוני סטויאנוב בן ה־22, שהושאל בעונה שעברה לנס־ציונה לעונת התחשלות. לקח לו זמן לקבל את הקרדיט מברדה, אבל הילד שהגיע לנבחרת הבוגרת של בולגריה ומשחק עם סוכרת נעורים, ניצל כל דקה על הדשא כדי להוכיח שהוא אחד משחקני הכנף היעילים בליגה.
ויש את גיא בדש, שהגיע מקבוצה קטנה כמו הפועל ירושלים, אבל לא הצליח לעשות את ההתאמות למועדון גדול, ובבאר־שבע כבר כמעט שהתייאשו ממנו. אממה, ברדה לא ויתר על הקשר, שבמשחקים האחרונים מתחיל להזכיר את אחד משחקני העונה שעברה. גם לרומני אנטוניו ספר, שנחת כפוטנציאל ענק, לא הלך בתחילת הדרך ונדמה היה שהוא בדרך החוצה. אלא שלקיצוני לא היו שום תוכניות לחזור הביתה, והיום הוא מלך הבישולים של הליגה (8).
גם בהגנה רואים התייצבות מסוימת, למרות שבהיבט הזה לברדה יש עוד עבודה לעשות. שווה להתעכב על מריאנו בריירו, אחד השחקנים החשובים של הקבוצה בשנים האחרונות. העונה חלה נסיגה בכושרו של הקשר ובשלב מסוים הוא גם איבד את מקומו בהרכב. זה קרה הרבה בגלל משבר אישי שעבר, כשבת זוגו, אחת מהתקליטניות המוכרות בבואנוס־איירס, החליטה לעזוב עם פתיחת המלחמה. בינתיים היא הספיקה לשוב לארץ, ובהתאם למצב רוחו של השחקן שהשתפר – כך גם היכולת – ובאר־שבע קיבלה בחזרה את בריירו המוכר והטוב. הקאמבק של הארגנטינאי הגיע על חשבונו של שי אליאס, שאיבד את מקומו בהרכב.
ברדה גם הצליח איכשהו להמציא מחדש את אנדרה פוקו, שנראה אבוד בקישור והרבה לאבד כדורים. המאמן החליט להעביר אותו לעמדת המגן הימני, שם הוא יעיל יותר ומשתפר ממשחק למשחק.
הבית האדום
אחת הבעיות של באר־שבע בשנים האחרונות, כולל בעונות האליפות של ברק בכר, היא היעדר שחקנים מקומיים שהקהל יוכל להזדהות אותם. העונה רואים סוף־סוף פירות שמגיעים מחממת הבית האדום, בדמות הקשר הכישרוני אמיר גנאח, שכבר מצית את הדמיון של האוהדים אחרי הבישול הנדיר נגד הפועל ת"א ושער הניצחון מול הפועל ירושלים. אם יגלה יותר יציבות, אין ספק שלאלונה ברקת יש קלף חזק ביד.
ועדיין, בכל הטוב הזה יש כאמור כוכבית גדולה. באר־שבע נכנסה לעונה באיחור רציני והפער מהפסגה הוא עדיין דו־ספרתי, כך שרק תרחיש בדיוני יצרף את ברדה למרוץ. אם נהיה ריאליים, לקבוצה נותרו שלוש מטרות העונה: ניצחונות יוקרתיים על מכבי ת"א ומכבי חיפה, כרטיס לאירופה דרך המקום השלישי וזכייה בגביע. במובן הזה, לברדה צפוי חתיכת שבוע: מפגש עם בית"ר ירושלים בסיבוב ח' בגביע, ואז קרב עם מכבי חיפה בליגה.
סאגת חמד
מי שנשאר מחוץ לאידיליה של התקופה האחרונה היה תומר חמד, שהגיע למועדון על תקן לגיונר בכיר שאמור לשדרג את הקבוצה כפי שעשה ברדה כשחזר בזמנו מבלגיה. אלא שמראשית הדרך החיבור הזה לא עבד. המאמן לקח את החלוץ לשיחה שבה הבהיר לו שהוא לא עונה לדרישות המקצועיות שלו, ועוד לפני כן נאמר לו שמעמדו לא ישתנה ושהוא לא עומד לשחק בהרכב. למעשה, באר־שבע הראתה לחמד את הדרך החוצה, אבל השחקן החליט לא לוותר על חוזהו הגבוה ולהישאר – עד שהגיע הצלצול הגואל ממכבי חיפה שהציעה לו לסגור מעגל אצלה.
כעת, אחרי שצירפה את אור דדיה כגיבוי לפוקו ואת הבלם היהודי־ארגנטינאי מקסימו לוי, המטרה המרכזית עד לסיום חלון ההעברות היא לצרף חלוץ זר.
אחת הבעיות של באר־שבע, כולל בעונות האליפות, היא היעדר שחקני בית. העונה רואים סוף־סוף פירות שמגיעים מחממת הבית האדום, בדמות הקשר אמיר גנאח, שכבר מצית את הדמיון של האוהדים
