בארי דור 3
חדר המזכירות של המשק משמש כעת כחמ"ל פיקוד אזרחי המתפעל את כיתת הכוננות. המקום מאויש על ידי צעירי היישוב בלבד. נצר, ממלא מקום הרבש"ץ,
מעדכן את התורניות זיו
ומילי. מאחור מציץ ענבר,
האחראי על גיוס
תרומות לשיקום
סימני תופת
דותן, שאביו מרדכי נווה נרצח בבוקר 7.10, מסביר מה קרה לבית שספג פגיעה ישירה של אר־פי־ג'י חמאסי
השער לגיהינום
חולפים ליד הכניסה ההיא, הזכורה לרע מהמצלמה שתיעדה את הפלישה באותו בוקר לקיבוץ. ג'יפ צבאי, בדרכו לתוך עזה, עוצר לפתע לידנו. חייל מילואימניק יורד ממנו ופונה למלווינו מבארי: "אני מקרני שומרון. מחזק ומחבק אתכם. אנחנו יחד"
משחזר שגרה
בין שרידי החורבן בשטח, מבצבץ השלט "נגריאטריה", המרמז בהומור על גיל ותיקי הקיבוץ שעבדו בנגריה. במיקום אחר במשק גילינו את "עיונה", בית מלאכה נוסף לעבודות עץ שהקימה חברת הקיבוץ יונת אור. היא נרצחה. המקום שרד. פגשנו שם את גיא, אמן רסטורציה, משיב לחיים מכשיר רדיו וינטג', מנסה לשוב לסדר יום שפוי
מספר חזק
במוסך הקיבוץ פגשנו סימני פעילות בתפעולו של אחראי הצוות, יוגב. החבר'ה מטפלים באחד מרכבי המשק. רביד מעיפה מבט אל המספר הסידורי המוטבע בשולי האוטו: "אחרי הפינוי שלנו לים המלח, כשראיתי שם לראשונה את הרכב עם המספר האדום, הרגשתי פתאום תחושה של בית"
קהל קלנועיות
מחזה סוריאליסטי. אולם המופעים של בארי משמש כעת כחניון לצי הקלנועיות של המשק. כולל זו הוורודה, שנחטפה לעזה והספיקה לשוב
ירוק מתעתע
השיטוט בין הבתים והשבילים שלא ניזוקו מסב תחושת ניגוד מצמררת. העצים, השלכת, הנוי וכל השלווה הפסטורלית
הזו לא מתחברים לגיהינום שהתפרץ
אל גן העדן הקטן הזה. תמונות
החטופים תלויות בשטח
וצורבות בשחור את
הירוק המלבלב
זבת חלב
דגן פלג, הגבן הראשי של מחלבת המשק, ממשיך במלאכתו, חרף העובדה ששותפו למלאכת הגיבון, דרור אור, עדיין חטוף בעזה. זוגתו של דרור, יונת מ"עיונה", נרצחה בבוקר הדמים
על השולחן
חדר האוכל המשותף הוא ביטוי מוחשי ללב הפועם של הקיבוץ. פרנסי המשק החליטו להשיב אותו לתפקוד על אף שמרבית החברים אינם גרים כאן כעת, כדי לחוש את טעם הגעגוע לימים שלפני, גם אם התפוסה דלילה והתיאבון לא משהו
דפוס התנהלות
מפעל הדפוס של בארי שב לפעילות כבר שבוע לאחר הטבח. עסקים "כמעט" כרגיל. על רקע הדי הבומים, ממשיכים להדפיס כאן את המעטפות המפורסמות. באחת הפינות יושב החבר יצחק בכר, 85, רוכן על המכונה ומדפיס בשקט ציונות
אות
וסימן
ממש בסוף הסיור באותו יום סגרירי, הסמליות זעקה מהשמיים. רמז לתום המבול השחור ששטף את היישוב. תקווה להתחלה חדשה
