בתחילת המילניום הייתי מכורה לתוכנית שהייתה בערוץ 8: תעופה בחקירה. תוכנית דרמה פלוס דוקו או לא בדיוק יודעת מה היתה בדיוק ההגדרה, שבה מביימים טיסות שהתרסקו. זה מתחיל כמו כל סרט בכמה דמויות שעולות למטוס בתום לב, לפעמים הפוקוס הוא על מספר זוגות או על משפחה או על איש עסקים בודד דווקא. במקביל הסרט מסקר את הטייסים, צוות הדיילים, טכנאי המטוס, מזג האוויר, והכל קורה במקביל בלי שאיש שם דגש מסוים על הקיום של השני. הכל מובן מאליו וברור בו־זמנית. טכנאי + טיסה + מזג אוויר = הגעה ליעד. רק שכאן בסרט, הסוף הידוע מראש מכניס למתח וחרדה כשברור שהנה עומד להתרגש אסון על אותם 350 נוסעים, ולמעשה אני צופה בדקות האחרונות שלהם בחיים. לי כצופה אין דרך לעצור או לשנות את גורלם. אני יכולה להתפתל במקומי על הספה, להתחלחל, אני רואה אותם עושים את כל הטעויות, מתעלמים מאזהרות נרדמים, יהירים, כל פרק והמיוחדות שלו. הסיבות שהובילו להתרסקות.
רק שעכשיו אני מרגישה על הטיסה עצמה, על אמת. אני צופה בפרק של התרסקות שאני בתוכה, ומסביבי המשפחות והנוסעים צופים בטיקטוק, הדיילים אוכלים במטבח המוזר ההוא בצד, והטייסים מתווכחים ביניהם על שטויות בזמן שמחווני הטיסה משתוללים. אני מנסה להגיד דברים אבל נוזפים בי שאני "מבאסת". תני לאנשים לראות סרטים, שילמנו על אינטרנט בטיסה!
אני מסתכלת מסביב, רואה מעטים צונחים בשקט אל הלא־נודע, מושכים בכתפיהם ומאבדים תקווה, ואילו אני מתחננת בפני צוות הדיילים לקחת פיקוד ולהשתלט על הטיסה הארורה הזו. יש מלא אנשים שיודעים להטיס את המטוס, המון אופציות חלופיות.
אבל הנוסעים מושכים את השמיכות עד האף, וממלמלים שעכשיו זה לא הזמן להחליף קברניט או משהו כזה, ומה פתחתי את החלון, "תעשי חושך". אנחנו צוללים ומאבדים גובה, מסכות החמצן כבר השתחררו מתקרת המטוס כמו בסרטונים המדגימים, אני שמה את המסכה על פניי לפני שאני שמה על הילדים. הכי חשוב, לא? שקודם אני אקבל חמצן וארגע ואז אצליח להרגיע את הילדים שנמצאים על הטיסה המכוונת כל כולה להתרסקות מטה. כאילו שזה יעזור, אני אומרת לעצמי.
עוד אירוע בגן, עוד מסיבת יום הולדת והדחקה גדולה מאוד של הסיטואציה. כמו הנוסעים שלא רצו להאמין, גם אנחנו מסרבים לראות. לא אוהבים את האמת. אולי בגלל זה אנחנו מכורים לפילטר באינסטגרם ולפוטושופ. אנחנו רוצים לשכוח שזה קרה, למחוק מהזיכרון. לחזור להאמין שאנחנו חזקים מול חמאס, שחיזבאללה מורתע ושאנחנו המעצמה השישית בעולם. להאמין באדם. אני פוקחת עיניים. תפקחו גם.
