לאונרד כהן ניגן לחיילים בחזית ב־73', ב־82' ג'יין פונדה פגשה את אביגדור קהלני וחיילי צה"ל בלבנון. לפני חודש וקצת ג'רי סיינפלד סייר בבארי - אבל בכל מה שקשור למלחמה בעזה כרגע בהוליווד דממה, עונת הפרסים בעיצומה.
זה בלט במיוחד בטקס גלובוס הזהב, שם הכוכבת הכי גדולה שענדה סרט צהוב על הדש היא ג'רי מ'היורשים' - לא בדיוק מרגו רובי מבחינת סטאר פאוור, ואפילו לא נטלי פורטמן החצי־ישראלית שבשלבים מוקדמים יותר במלחמה נפגשה עם משפחות חטופים - אבל בטקס מול מיליונים שבו הייתה לה הזדמנות לומר כמה מילים על הנושא היא עלתה על הבמה ונדמה. לפני חמש שנים, על 'מי־טו' פורטמן פרצה במחאה ספונטנית בטקס והפכה לגיבורה ויראלית. עכשיו האווירה בחדר אחרת.
אפשר ללעוג לפרובנציאליות הישראלית ול"כמה־כמה" האובססיבי במי בעדנו ומי נגדנו בהוליווד, וגם לומר שלא זה מה שיגרום לנו לטהר את חאן־יונס. אבל זו טעות: מהקמת המדינה, קברניטיה - כולל בן־גוריון - הבינו את החשיבות של הוליווד ככוח רך, כמנוע אפקטיבי לספר לציבור הרחב בעולם את הסיפור הישראלי.
עכשיו ישראל היא הנושא הכי רגיש בעולם, וכמעט אף אחד לא רוצה לגעת בנו במקל.
הדברים חמורים שבעתיים בזירה שבאמת חשובה בימינו, הרשת: תסתכלו על הסקנדל השבועי במסדרונות נטפליקס, עם הכוכב היהודי - הילדון שהפך לנער, נואה שנאפ, מ'דברים מוזרים' - עד לא מזמן מכונת הסברה מהלכת. בקיץ ביקר בישראל ומאז 7 באוקטובר הוא הצטלם עם מדבקות "ציונות זה סקסי", "חמאס זה דאעש" וקינח בלייק למערכון ב'ארץ נהדרת' נגד טמטום הצעירים הפרוגרסיביים. לא עוד: השיט־סטורם בחשבונות שלו הוליד סרטון התנצלות מתרפס, פק"ל לכל סלב רשת בימינו, שמתחיל כמובן ב"היי, אני רק רוצה לשוחח בזריזות על כל מה שקרה", במבט ג'וני דפ מתחנחן.
זה לא שצריך לקנא בתהפוכות הקריירה של הפרו־פלסטינים הבולטים בהוליווד (היי סוזן, ביי סוזן), אלא להבין שהמסר של בעלי המאה והדעה בהוליווד לסלביה הוא אחיד: בשבוע שבו ישראל על הגריל בהאג על ג'נוסייד, סתמו. זה ששלושת רבעי מהוליווד יהודית או שהתנדבתם בקיבוץ כשהייתם צעירים לא משנה. המידל־איסט הזה? הוא טוקסיק לעסקים.
