אם מישהו מחפש סיבות לעצירת הפעולה הצבאית של צה"ל ברצועת עזה, האסון הגדול שאירע אתמול הוא לא אחת מהן. הקמת מרחב החיץ בין יישובי העוטף לשכונות המזרחיות ברצועת עזה במרחק של 600 מטרים, היא – בדיוק כפי שאמר הרמטכ״ל הרצי הלוי – אולי המשימה החשובה ביותר, זו שאמורה למנוע מצב שבו אירועי מתקפת הפתע של חמאס יחזרו על עצמם. כך, צריך גם לזכור את האירוע.
לוחמי חטיבה 261 נשלחו לאותה משימה שמטרתה היא מהראשונות שבמעלה. למרות המחיר הכבד ששילמו באסון, התעקשו מפקד האוגדה אבי רוזנפלד והאלוף ירון פינקלמן כי המשימה תושלם וקו הבתים פוצץ והושמד על ידי אותו גדוד. כל זה, אינו פוטר אותנו מלשאול שאלות קשות על האירוע כמו האם ניתן היה למנוע אותו או לפחות לצמצם את מספר הנפגעים. 19 מהלוחמים שנהרגו היו מפוזרים בשני המבנים, בזמן שהיו בשלב מתקדם של הפעולה - לקראת הפיצוץ. המוקשים הוכנו בשטח כפרי, ליד מטעים, וכשהלוחמים נערכו ליציאה מהמבנים לטובת הפיצוץ - הגיחה חוליית חמאס מהמטעים וירתה טילי RPG לעבר שני המבנים שנפגעו מיד וקרסו כתוצאה מהמוקשים - כ־10 בכל מבנה - שהיו משורשרים בין שני המבנים בתילים מחוברים. טיל נ"ט נוסף נורה לעבר טנק וממנו נהרגו שני לוחמים נוספים.
אזור האסון הוא אזור נקי באופן יחסי ממחבלים בהשוואה למקומות אחרים ברצועה. ובכל זאת, השאלה הראשונה שתצטרך להתברר היא פריסת ההגנה במרחב סביב הכוחות שפוצצו את הבתים. השאלה השניה, והחשובה יותר, היא עצם הימצאותם של כל כך הרבה לוחמים יחד בשני בתים עם חומרי נפץ רבים. ייתכן מאוד שחוליית המחבלים, שלא חוסלה לבסוף, זיהתה את הפעולה הייעודית או את ריכוז הלוחמים ולכן שיגרה את הטיל לשם.
שאלה נוספת שעלתה לאחר האירוע היא מדוע לא הותקפו אותם בתים מהאוויר. נסביר: חישוף מבנים זו עבודה לחיל הנדסה, ל-D9 במקרים של מבנים בני קומה אחת או למוקשים במקרים אחרים. הדחפורים ניזוקו במלחמה כתוצאה מהרס הבתים, בעיקר כשפעלו מול רבי-קומות, ולכן צה"ל החליט לעבור בחלק מהקומות למוקשים שהם יותר יעילים, אבל גם יותר מסוכנים.
השמדה מהאוויר היא אפשרית ומשתמשים בה בחלק מהמקומות, אבל היא לא תמיד מלאה. היא יקרה מאוד ולוקחת משאבים ממקומות שצריך אותם. אם נפציץ את כל הבתים במרחב מהאוויר עד להשמדה, לא יישארו חימושים לתקיפת מחבלים בזמן שהכוחות מתמרנים ובוודאי שלא לזירה צפונית. האמת היא שזה נכון לחיל האוויר הישראלי, אבל גם לכל מדינה אחרת. כל זה, כמובן, לא מנקה את הצבא מאחריות לאירוע הזה – שהתנהלות אחרת החל מנוהל הקרב המקדים ועד לצמצום מספר הלוחמים במבנה הייתה מונעת אותו.
כזכור, לפני שבועיים אירעה תקלה חמורה בפיצוץ מנהרה במחנה הפליטים אל-בורייג' שגרמה למותם של שישה לוחמים. תחקיר ראשוני העלה כי מערכת החבלה הופעלה כתוצאה מירי פגז של טנק צה"לי. עוד עלה כי הפגז ככל הנראה פגע בעמוד חשמל, שהביא לפתיל הרועם של מערכת החבלה לפעול וכתוצאה מכך לפיצוץ. זו גם כן תאונה שהיתה יכולה להימנע.
המרחב שבו אירע האסון הקודם היה מוכן לפיצוץ לפי התוכנית להשמדת תוואי המנהרות. מירב הכוחות יצאו מהמרחב, ונשארו בשטח כוחות הנדסה לטובת הפעילות וכוחות אבטחה. בשלב זה, טנק זיהה אויב ושיפר מיקום ירי, כך שלא יסכן כוחות. הטנק ירה לעבר היעד, ומערכת החבלה של הנפץ התפוצצה מיד עם ירי הפגז. הפיצוץ הלא מתוכנן התרחש כחצי שעה לפני המועד המתוכנן, בשלבים האחרונים של הכנת המרחב. גם במצב הנוכחי, לא ניתן לסכם יום לחימה בלי הזירה הצפונית. חיזבאללה שיגר אתמול כמות גדולה של מעל 20 רקטות לצד טילי נ"ט. הוא פגע שוב ביחידת הבקרה האווירית בהר מירון ונגרם נזק קל. ארגון הטרור הבהיר שהוא לא מפחית את האש במקביל למגעים להסכם, אלא להיפך. צה"ל מבחינתו הגיב בתקיפות, כאשר אחת מהתקיפות כאבה להם במיוחד כאשר נפגע מרכז אמצעי לחימה משותף להם ולאיראנים.
ההתכתשות הזו תמשך, אף תהיה קצת יותר מורכבת בתנאי מזג האויר הסוער. ואם פצחנו בגבורת המילואמניקים, כדאי לזכור שהם אלה שמחזיקים את הקו בגבול הצפון עם איוש מוצבים והוצאת מארבים לפועל, וגם בפניהם צריך להסיר את הכובע.
