לפני 20 שנה מושיק בן פורת, יו"ר מחוז השרון של לשכת סוכני הביטוח, חלה בסרטן והחלים. "זה היה מזמן, אבל דבר כזה לא שוכחים", הוא מספר. "לפני שש שנים גם אשתי חלתה וגם היא החלימה, ומיד התחילה להתנדב לטובת נשים שחלו ונזקקו לעזרה במהלך הטיפולים והמאבק במחלה. דרך זה התוודעתי לפעילות נפלאה של עמותות ונשים מתנדבות, שמבשלות עבור החולות, תומכות רגשית ומטפלות בילדים, ואפילו מפעילות קבוצות ריצה תומכות. נפעמתי וחשבתי איך אני יכול לסייע גם. באחד הימים שמעתי שיחה של אשתי עם אחת החולות, שהתלוננה על כך שאין לה מושג איך להתמודד מול חברות הביטוח, ויש לה קשיים להבין את הטפסים. ואמרתי: בום. בכל מה שקשור לביטוח אני מומחה, מטפל כל יום כבר מעל 30 שנה במבוטחים ומסייע להם לתבוע את חברות הביטוח".
התוצאה הייתה הקמתו של המיזם של לשכת סוכני הביטוח "מנצחים ביחד", ששמו נבחר הרבה לפני שהסיסמה "ביחד ננצח" הפכה לסטיקר שהודבק על האגו הלאומי המדמם. המיזם מסייע בהתנדבות לחולי סרטן למצות את זכויותיהם הכספיות מול חברות הביטוח והגופים הפיננסיים. אבל מאז השבת השחורה הוא מעניק את השירות גם לאלמנות הטריות של חללי צה"ל, למשפחות החללים ולקרוביהם של נרצחי הטבח.
מזה שלושה חודשים הטלפון האישי שלו הפך לתחנת ממסר לבקשות סיוע עבור משפחות נופלי ונפגעי 7 באוקטובר ברגעים הכי קשים שלהם. הפניות נעשות דרך עמותות שונות שמטפלות במשפחות הנופלים, שנותנות לפונים את הטלפון שלו. "כן, מגיעים ישר אליי, הנה גם עכשיו, תוך כדי שאנחנו מדברים, נכנסות הודעות ממספרים שאני לא מכיר ואחזור אליהם. זה בטוח משפחות של נופלים", הוא אומר.
בן פורת מפעיל במסגרת המיזם עשרות סוכני ביטוח מתנדבים של לשכת סוכני הביטוח, ומצמיד כל אחד מהם אל משפחה של חלל או של נרצח שמבקשת עזרה, וכל השירות נעשה לגמרי בחינם. "עובדים איתי 80 סוכני ביטוח, וכל משפחה מקבלת סוכן שהופך להיות המלווה הצמוד שלה. זה לא סוד שאנשים מתקשים למצוא את הידיים והרגליים בסבך הבירוקרטיה הישראלית, מה גם שמדובר במשפחות שנמצאות בשבר הגדול ביותר של החיים שלהן, בין אם מדובר באלמנות צעירות שנמצאות בהיריון או מטופלות בילדים קטנים ואין להן בכלל זמן, כוח או מושג איך לטפל במיצוי הזכויות, הן בכלל לא יודעות מה היה ברשותו של בן הזוג שנפל — אילו קרנות פנסיה, קרנות השתלמות, ביטוחים, חלק אפילו לא יודעות כמה הבעל הרוויח – ובין אם מדובר בהורים שלא יודעים מה היה לבנם שנפל ולמי פונים כדי לברר. הרי אפילו לאנשים במצב רגיל אין יכולת או סבלנות להתעסק בבירוקרטיה, אז על אחת כמה וכמה מי שחוו זה עתה אובדן קשה ופתאומי", אומר בן פורת. "לא רק שהמדינה לא עוזרת, במקרים רבים היא אפילו מקשה".
הבת שתיוולד תקבל קצבה
אחת מהקרובים שנעזרו עד כה במיזם היא א', בשנות ה־20 לחייה, שנמצאת בחודש השמיני להריונה. היא ידועה בציבור של חלל מילואים שנפל בחודש דצמבר, ואת המקרה שלה מגדיר בן פורת כ"נס".
למה נס?
"סוכנת הביטוח המתנדבת שמטפלת בה היא נחמה גולדווסר, שהיא גם יו"ר ועדת הבריאות של לשכת סוכני הביטוח, והיא מצאה שבספטמבר 2023, חודש לפני תחילת המלחמה, הופקדה ההפקדה הראשונה לקרן הפנסיה של החלל. בזכות ההפקדה האחת הזו, גם האמא וגם הבת שתיוולד זכאיות לפנסיית שארים. המעסיק הפקיד לקרן הפנסיה 1,700 שקל, והילדה תקבל קצבה מקרן הפנסיה עד שתגיע לגיל 21 (בכפוף לבדיקת אבהות לאחר שתיוולד). וזה לא משהו שא' הייתה יכולה להגיע אליו בלי העזרה שלנו. היא מברכת ומתרגשת".
אפשר להבין. בעצם נכנסתם לוואקום שהמדינה השאירה.
בן פורת: "כן, אפשר לומר. ובעיקר בכל הקשור בטיפול באלמנות של חללי מילואים, שלרוב הן נשים צעירות בתחילת החיים, מטופלות בילדים קטנים, חלקן בהיריון, חלקן ילדו תוך כדי שבן הזוג היה בלחימה ולאחר מכן לצערנו נהרג. צריך לזכור שחייל מילואים הוא לא חייל סדיר. היו לו חיים לפני שקיבל צו 8, והוא עזב הכל כדי להתגייס. אם הוא היה שכיר, אז בהתאם לחוק פנסיה חובה המעסיק פתח לו קרן פנסיה, ואולי העניק לו הטבות אחרות, שלא לדבר על המצב של העצמאים, ששם צריך לדעת בדיוק מה מחפשים כדי להגיע לכל הנתונים הנדרשים".
מי צריך את הנתונים האלה בעצם, לאן הם עוברים?
"לאגף מופת במשרד הביטחון, שהוא זה שמטפל בקצבת השארים שמקבלות המשפחות השכולות. כדי שאפשר יהיה להעביר את הכסף לשארים, מבקשים במופת לדעת מה הותיר אחריו החלל בקרנות פנסיה, קופות גמל וקופות אחרות. כי נעשה קיזוז של הסכומים שמגיעים למשפחה מהקרנות האלה למול התשלומים שהמדינה משלמת. רק בהמצאת המסמכים הנדרשים מתברר שיעור הקיזוז ואז אפשר להתחיל לשלם את הכסף. לפי החוק, עד שאת לא מביאה את המידע את לא מקבלת את הקצבה".
איך בדיוק עובד התהליך?
"כדי לבדוק כמה כסף יש לחלל בקרנות השונות, השארים צריכים לפנות לגוף שנקרא המסלקה הפנסיונית, רק שהמסלקה, כדי לתת נתונים, מבקשת ייפוי כוח של בעל הקופה, שלמרבה הצער כבר אינו בחיים. חברות הביטוח והגופים הפיננסיים התעלו לגודל השעה ומסייעים ככל יכולתם. יצרנו קשר עם כל חברות הביטוח ומנהלי המחלקות בגופים הפיננסיים בישראל, וכולם מיד התגייסו לסייע ולהקל על התהליך. המתנדבים שלנו פונים אליהם ישירות, ועל המקום מקבלים את המידע כמה כסף יש לחלל ואיפה הוא נמצא. היועץ המקצועי של לשכת סוכני הביטוח, עו"ד יניב מאיר, דואג מיד לייפויי הכוח, ואז אנחנו יכולים לגשת לנתונים במסלקות הפנסיוניות או באתר 'הר הכסף', שמציג את סך הקרנות והביטוחים שיש לאדם. אחר כך אנחנו יוצרים קשר עם מופת כדי להסדיר את קבלת הקצבאות, והצעד המיידי השני הוא לשבת עם המשפחות ולחשוב האם לפדות את הכסף או לקבל קצבה. הסוכן מסביר להם מה יהיה הכי משתלם עבורם, ואז אנחנו תובעים את חברות הביטוח עבור היורשים החוקיים".
העבודה לא מסתיימת כאן, אומר בן פורת. "המתנדבים שלנו לא זונחים את המשפחות לאחר שהסיוע מתקבל, הם ממשיכים להיות כתובת לכל פנייה שקשורה בביטוחים ובמיצוי זכויות פנסיוניות. זו תרומת לשכת סוכני הביטוח לקהילה, כי לא כולנו יכולים לקחת רובה וללכת להילחם. אנחנו מסתכלים עליהם מתוך יראת כבוד ועושים הכל כדי שמי שנתן את היקר לו מכל יקבל לפחות את מה שמגיע לו מהמדינה", הוא אומר, ומציין בצחוק מריר שזו אולי הזדמנות לרכך במעט את תדמיתם של סוכני הביטוח כאנשי "השורה התחתונה" שרק גוזרים קופון מהצרות שלנו.
"אנחנו מגיעים גם לשבעה של משפחות חללים, נמצאים באזכרות, שומעים את הסיפורים ושותפים לכאב", הוא ממשיך. "זה לא קל, במיוחד כשאתה רואה חיים שנקטעים בתחילתם. חיים של אנשים יפים, מדהימים, מוכשרים, כולם מלח הארץ, וזה דור מדהים שעזב את הכל ובא להגן עלינו כדי שנוכל להמשיך את החיים שלנו. יש בעם שלנו פסיפס אנושי שלא קיים בשום מקום אחר. אז אני שמתי עכשיו את העסק שלי בצד, וכולי ממוקד בלעזור לכמה שיותר משפחות. זה מה שאנחנו יודעים לעשות, והקושי שלנו הוא אפסי ביחס למה שהן עוברות. הלב קרוע מולם. ילדים בני 23, 24, 26, וכל הלוויה כזו שוברת חתיכה קטנה מתוכנו. אני יוצא משם שבור, מאפס את עצמי וחוזר למה שצריך לעשות, כי העזרה שלנו היא הכי חשובה כרגע".
גם אתה מלווה מישהו אישית?
"אני מלווה למשל את מישל אילוז, אבא של גיא אילוז המתוק, שנחטף מהמסיבה ברעים כשהוא פצוע ממש קשה, לפי העדות של מיה רגב, שראתה אותו מאושפז לידה בבית החולים, ומת מפצעיו. אני מלווה את המשפחה לא רק פיננסית אלא גם מבחינה רגשית, וגם מסייע לה מול חברות הביטוח כדי להגיע לכספים שהבן השאיר אחריו".
גם יותם פישיץ, אחיו של רס"ם (במיל') גיל פישיץ מחריש, לוחם שריון בגדוד 9 בעוצבת "עקבות הברזל" (401), שנפל בקרב בצפון רצועת עזה בגיל 39, נעזר במיזם. יותם: "אנחנו משפחה קטנה, ואני בסיטואציה שצריך לעזור להורים. בזכות המיזם אני לא צריך להתעסק בבירוקרטיה וזה מאפשר לי להתרכז באבל. מדהים שיש מישהו שעושה עבורי את הדברים בצורה מקצועית ומהירה".
המדינה צריכה להשתפר
סיפור נוסף ולא קל שעליו מספר בן פורת הוא של משפחה שביקשה להישאר בעילום שם. הבן, קצין מילואים בדרגת סרן, נפל בקרבות בחודש דצמבר. הוא היה בן 30, רווק, ותמך כלכלית בהוריו ובאחיו. אנשיו של בן פורת מסייעים כעת למשפחה לקבל את זכויותיהם ממשרד הביטחון, וגם מנסים להשיג עבור ההורים מעמד של נתמכים בקרן הפנסיה של בנם ז"ל. בזכות הטיפול גם נמצאו עבור המשפחה מספר קרנות וביטוחים שלו שלא היו ידועים להם.
"זה ברוב המקרים ככה", אומר בן פורת, "כי המשפחה לא יודעת תמיד מה יש לאותו חלל. פה עזרנו להורים לקבל קצבה שמגיעה להם ונגזרת מהשכר שלו. זה משהו שהמשפחות לא יודעות שמגיע להן. או קחי למשל את האלמנה הצעירה, אמא לילד בן שלוש ותינוקת בת כמה שבועות. בעלה, איש מילואים, נפל בדצמבר, וכיוון שעבד בחברת הייטק יש לו זכויות פנסיוניות ואחרות, שהתחלנו לבדוק אותן. זה תיק שהתחלנו לטפל בו השבוע מול אביה של האלמנה. עכשיו אנחנו מטפלים גם במשפחה של חלל צעיר שעבד כעצמאי בנגרייה במשך חודש וחצי, לפני כן עבד תקופה קצרה כשוטף כלים, ולפני כן כמלצר. במצב כזה של עבודות מזדמנות, אין מי שמפריש לו באופן קבוע לפנסיה, ואין לו זכות מתמשכת. אנחנו בודקים את הנושא ומזהים שיש לו הפרשות בודדות פה ושם, ומגיעים להסכמה עם מופת שאלמנתו תקבל את הקצבה לפי התשלום שניתן לו במילואים, שהתבסס על תלוש השכר האחרון שהוא קיבל".
איך המשפחות מגיעות אליכם?
"כשהתחלנו לטפל במשפחות של חולי סרטן, יצרתי קשר עם מנכ"ליות של כמה עמותות, שאמרו שזה כל כך חשוב. הרי ברגע שמקבלים הודעה על המחלה, נופל עלייך חושך ואת לא יכולה לעשות כלום חוץ מלהתמקד במחלה ובהחלמה. אנחנו היום עובדים עם כל העמותות, כולל 'אחת מתשע' ו'חלאסרטן' והאגודה למלחמה בסרטן, כדי לטפל בכל מה שצריך. תובעים בגין פנסיית נכות, מוצאים להם תורים לטיפולים, ודואגים להחזר כספים מהביטוח. בעצם נכנסים לנעליה של החולה ועושים כל מה שצריך למיצוי הזכויות שלה. היום אנחנו תומכים גם בגברים ובילדים ובכלל במשפחות החולים, ומלווים אותם לאורך הדרך, ולצערנו גם במקרים שבהם החולה נפטר וצריך לטפל במה שהשאיר אחריו.
"כשהתחילה המלחמה יצרתי קשר עם כמה עמותות שמטפלות במשפחות של חללי צה"ל, ואנשים מגיעים אלינו דרכן, אבל לא כולם יודעים על המיזם, ולכן אני קורא מכאן לכל משפחה של חלל צה"ל שמעוניינת, פשוט לפנות אלינו דרך לשכת סוכני הביטוח. אנחנו פה צבא של 80 איש שעומד לרשותם".
כאמור, מ־7 באוקטובר בן פורת ואנשיו עשו מעבר חד לטיפול גם במשפחות הנפגעים והחללים של השבת השחורה והמלחמה, כולל גם טיפול בענייני מס רכוש של רכבים שנהרסו במסיבה, בתים שנפגעו, נשרפו ונהרסו. "הרי הטפסים הדיגיטליים של מס רכוש לא ידידותיים גם לאנשים שלא עברו שום טרגדיה", הוא אומר.
איפה המדינה יכולה להשתפר כדי להקל על מי שאיבדו את היקרים להם מכל?
"יכולה ועוד איך. קודם כל לשחרר את קצבאות השארים דרך מופת בלי שהאנשים יצטרכו להמציא את המסמכים. קודם כל שחררו את הכסף, אחרי זה יביאו לכם את המסמכים. זו שעה קשה שמעולם לא ידענו כמותה. תקלו על האנשים שנפגעו. תפרקו את הבירוקרטיה, תנגישו את המידע. למשל, תנו גישה למסלקה הפנסיונית בלי ייפוי כוח. נכון, צריך בשביל זה שינוי חקיקה, וכיוון שזה תהליך ארוך, תעשו משהו מיידי שיאפשר למשפחות החללים את הגישה למסמכים.
"תחום נוסף שצריך בו עזרה הוא תמיכה בשארים של העצמאים. הרי העסק של המילואימניקים העצמאים לא מתפקד מהרגע שגויסו, העסקים שלהם בקשיים, התזרים נעצר, וברור שאם הם לא מפרישים פנסיה לעצמם, אין מי שמפריש להם. לכן המדינה חייבת לדאוג להם בהקשר הזה מהרגע שבו הם מגויסים. אין להם מעסיק כמו לשכירים שדואג לזה. המדינה צריכה לדאוג לכל חייל מילואים מרגע הגיוס בצו 8, ולהעניק לו סכום שיכסה גם את ההפרשות שהעצמאי צריך להעביר לקרן הפנסיה לכל תקופת המלחמה, כי בזמן הזה המדינה היא בעצם המעסיק שלו".
