מכבי חיפה זאת קבוצה של סגל משוגע. ביחס לכדורגל הישראלי, כמובן. באמת עומס כישרונות, שמאפשר גמישות לא רק בכל הנוגע למתרחש על הדשא אלא גם מחוצה לו. אפשר, למשל, להכניס להקפאה חלוץ כמו דיא סבע כלקח לימי תחילת המלחמה. למרות שבינינו, אפשר היה מזמן לשחרר מהעניין. זה לא המקרה ללקח.
ועדיין, למרות אין־ספור האפשרויות בסגל, נדמה שככל שחולף הזמן מכבי חיפה מפתחת תלות בענאן חלאילי. הוא באמת עושה מה שהוא רוצה במגרש. מהירות של לך תשיג אותו. יצירתיות, ביטחון הולך וגובר, כיבושים מארץ הטרפת. לא פלא שפתאום שומעים על הצעות מחו"ל. בהצלחה לחיפה עם להחזיק אותו. ואיזה כיף שגדל עוד כוכב לנבחרת ישראל.
אז כל הכבוד לחלאילי, באמת. ועדיין, יש אחד שחתום לא פחות על האירוע הזה: המאמן מסאי דגו. כשמונה למאמן מכבי חיפה יותר מדי גבות הורמו. אמרו שזה גדול עליו. וכשהתנדנד, כשמכבי ת"א ברחה, היו שמיהרו לתת לו את הדחיפה המטאפורית החוצה. אבל דגו נשאר, ומוכיח דבר אחד שחשוב שנזכור. כן, למרות שהעונה עוד בשלבים מוקדמים ומוקדם למסקנות – הלקח הוא שהדרך קודמת לכל.
המאמן לקח לעצמו משימה לבנות את הדור הבא של האלופה. לא רק חלאילי. גם השוער שריף כיוף, עילאי חג'ג', סוף פודגוראנו. הרכש ליאור קאסה הוא עוד הצהרת כוונות בעניין. זו לא חוכמה לבנות על צעירים כשאין לך הרבה ברירות, נגיד כשאתה הולך על עונה פיננסית. או כשאתה קבוצה קטנה. אבל כשיש לך סגל שאין לו סוף, ובכל זאת אתה מחליט ללכת עם השינוי, זה כבר משהו אחר. על אחת כמה וכמה כשהתוצאות לא ממהרות להגיע והכיסא שלך מתנדנד.
ועכשיו, אחרי שהמשבר מאחוריו, ואחרי שהצליח להתניע קבוצה בדמותו, פרויקט דגו תופס תאוצה. איזה כיף זה שתוכניות גדולות שנראות נכון על הנייר מסתדרות גם על הדשא; איזה כיף זה שלצד הדרך באות גם תוצאות; איזה כיף זה שנבנה משהו לשנים ארוכות. ויש כמובן גם בונוס. פתאום פורח לך חלאילי. ולא סתם, פורח־פורח.
איזה כיף שפורח לנו כוכב כמו ענאן חלאילי. ועדיין, יש אחד שחתום לא פחות על ההצלחה של מכבי חיפה: מסאי דגו. אמרו שזה גדול עליו, ניסו לדחוף אותו החוצה. אבל המאמן נשאר, ומוכיח דבר אחד חשוב: הדרך קודמת לכל