8 בדצמבר, יום שישי, גבול הצפון. שופט הכדורגל ניב שטייף, שגויס למילואים עם פרוץ המלחמה, נפצע קשה מפגיעת טיל נ"ט ומפונה במסוק לבית החולים רמב"ם. שטייף עבר לא פחות משבעה ניתוחים, חלקם מורכבים, ובחלוף חודש וחצי של אשפוז הועבר בתחילת השבוע לשיקום בבית החולים שיבא. לשופט בן ה־28 צפוי תהליך שיקום ארוך ולא פשוט, אך מי שפוגש אותו מבין שמדובר בטיפוס נחוש, כזה שלא מתכוון לוותר לרגע ובטוח שעוד יחזור למגרשים. גיבור אמיתי.
בחדר השיקום שלו בשיבא תלוי דגל ישראל, עליו הקדשות לרפואה מלאה מנשיא המדינה יצחק הרצוג, חברים והרבה מאוד אנשים שהגיעו לחזק. עוד בחדר: חולצת נבחרת עטורת הקדשות שאותה הביאו המבקרים אלון חזן, יוסי בניון ואלון חרזי, וחולצה מהמחווה שעשו לו חבריו השופטים.
שטייף סובל מפציעה קשה ביד ובגב, אך הוא חדור אמונה שיצליח להחלים ולחזור לתפקוד. מעבר למבקרים הרבים שמגיעים לחדרו, משפחתו וארוסתו ניצן לא משים ממיטתו. בחודש ספטמבר הוא צפוי להתחתן והוא מקווה ומאמין שהוא יהיה אחרי השיקום ויחזור לאיתנו.
באיגוד השופטים נחשב שטייף, מהנדס מערכות מידע במקצועו, לשופט מאוד מוערך ומבטיח. הוא הספיק לקחת העונה חלק ב־11 משחקים במסגרת גביע הטוטו וליגת העל, וכשמדברים איתו על כדורגל ניתן לחוש כמה הוא מתגעגע למגרשים.
ניב, בוא נחזור לרגע הפציעה. אתה זוכר מה קרה שם?
"המוח שלי נמחק. אני זוכר מה עשיתי שנייה קודם, הלכתי להביא אוכל מהרכב, הסתובבתי אחורה וזה הדבר האחרון שאני זוכר, קאט בראש ומפה אני זוכר שמעירים אותי בבית החולים אחרי שני ניתוחים. אני מנסה להשלים את הפאזל מהצוות בשטח, מה אמרתי לחבר'ה, איך פינו אותי, איך הגעתי למסוק. אין לי את הפציעה בזיכרון".
איך הרגשת כשהתעוררת בבית החולים?
"חטפתי כאפה. התעוררתי במקום שלא היה לי מושג איך הגעתי אליו ומה עברתי, לא הבנתי כלום. מילמלתי 'איפה אני?' לא הרגשתי את אזור היד. הסבירו לי שהייתה פציעה ושפוניתי במסוק, ואני בטיפול נמרץ. אחרי שעה נשארתי עם רופא אחד שהסביר לי את מהות הפציעות, זה היה הרגע שבו התחלתי לעכל את המצב. הבנתי שזה תחילת המסע ושאני נכנס לאירוע גדול".
חודש וחצי אשפוז, עוד תקופה ארוכה של שיקום, לא פשוט.
"לא פשוט בכלל. מה שהיה חסר לי ברמב"ם זה לשלוט במצב, להתחיל לעבוד, להיות פעיל. פה בשיקום החיים אחרים, אין רגע דל. מרגע שאני מתעורר אני עובר מטיפול לטיפול, פיזיותרפיה, בריכות, פסיכולוגיה".
איך אתה מתמודד עם הפציעה?
"המון עליות וירידות, מציאות חדשה, זה ייקח זמן. אני מאוד אופטימי, רואה את היעדים שבהמשך, חתונה בספטמבר, חזרה למגרש. היעדים והאופטימיות מאוד ברורים, אבל זה לא פשוט".
"גם הנשיא הגיע"
עברה מתישהו מחשבה שאולי סיימת עם השיפוט והכדורגל?
"קודם כל, כן. זה אחד הפחדים הגדולים שלי. ברגעי הדאון זה מגיע גם למחשבות האלה, הכל על השולחן, זה פחד ענק, אבל לא מתמקד בו. יש עוד פחדים, כמו להיכנס לחופה עם כיסא גלגלים, לא לחזור לתפקוד כמו ניב שלפני. אני ספורטאי מאז שאני זוכר את עצמי, וכל מחשבה שלא אחזור לאותה רמת תפקוד וחוזק מבעיתה".
אתה בטוח שעוד תחזור למגרשים?
"ניב יחזור לשפוט ולמגרשים".
הגיעו לפה מאות מבקרים, היה מישהו שריגש אותך במיוחד?
"זה מטורף, קיבלתי חיבוק ענק. הגיעו מלא מעולם הכדורגל, קבוצות, בעלי תפקידים, אוהדים, נשיא המדינה הגיע עם אשתו ופמליה גדולה. זה היה רגע מיוחד, לא חשבתי שאיפגש איתו בבית חולים".
המדינה עברה טלטלה אמיתית ב־7 באוקטובר.
"אף אחד לא העלה בדעתו אירוע בסדר גודל כזה, כמות כזו גדולה של חטופים. טילים ומלחמות הכרנו, אבל חטיפות בכמות כזו גדולה של אזרחים זה מפחיד. אמא של חיילת חטופה הגיעה לפה לחזק וזה היה רגע מטורף, היא הרגישה שזה השליחות ואני מתפלל שכולם יחזרו".
מחובר לחדשות?
"כן ולא, זה קשוח. לצערי, את הדברים הקשים אי־אפשר לפספס. יש לי חברים בכל הגזרות וכל 'הותר לפרסום' ישר מכניס אותי ללחץ עד שהפרטים מתבהרים. זה הזוי שכל פוש מקפיץ מדינה שלמה".
חזרת לראות כדורגל?
"התנתקתי מכדורגל לתקופה, אבל בשבועיים האחרונים חזרתי לפתוח חמ"ל בכל מחזור: באייפד משחק אחד, בטלוויזיה שני, במחשב משחק שלישי, אני יכול לעשות מפה VAR (צוחק). רק ליגת העל מעניינת אותי, חזרתי לצפות כמו מטורף".
האב ושופט העבר שמוליק שטייף סיכם: "החיים שלנו השתנו מאז 8 בדצמבר. אני, אשתי, האח והאחות של ניב עוטפים אותו מהרגע הראשון. עכשיו נכנסנו לפרק ב' והחשוב ביותר של תקופת השיקום. ארוכה ככל שתהיה. כולנו אמונה, תקווה ותפילה שניב יחזור לאיתנו ולתפקוד מלא".
