1. "לא יהיו העלאות מסים". כך הבטיח נתניהו. פעמיים הוא הבטיח ופעמיים הבטחתו הופרה. בפעם הראשונה זה היה עם הקמת הממשלה. אז הוא הבטיח שעליית הארנונה תוקפא, החשמל והמים לא יתייקרו. אבל ראו זה פלא — הארנונה עלתה, החשמל והמים גם, אם כי בשיעור נמוך מהמתוכנן. חלפה שנה ובינתיים פרצה המלחמה. "לא יעלו מסים", הבטיחו נתניהו וסמוטריץ'. אז הבטיחו. חלק מהמסים כבר עלו: הדלק, הארנונה והמכוניות החשמליות. בעוד שבוע יעלו החשמל ואח"כ המים, וגם הדלק צפוי להתייקר. אה, כמעט שכחנו, גם המע"מ יעלה ב־2025.
2. אם כל זה לא מספיק להכבדה הכלכלית על משקי הבית, כאשר רבים מהמפרנסים מגויסים למילואים בעזה ובגבול הצפון, והעתיד הכלכלי נראה מעורפל, הצטרפה גם ההסתדרות לנדב כסף למימון המלחמה והפעם מכיסי העובדים במשק. כל אחת ואחד, כך לפי תוכנית ההסתדרות, יתרמו 470 שקל מדמי ההבראה שמגיעים להם. גזירה צודקת פחות לא נמצאה. דווקא מי שעובדים ונלחמים — ורק הם — יתרמו כמעט חמש מאות שקלים לקופת המלחמה. לא כסף קטן בכלל למשפחה ממוצעת בימים האלה.
3. האם יש עדיין סיכוי שטובת האזרחים תעמוד לנגד עיני חברי הכנסת כאשר יתבקשו החל מהשבוע הקרוב לאשר את התקציב המתוקן ל־2024? אולי פעם אחת יגלו 120 הח"כים אחריות, יפנימו שהכנסת היא לפי חוק מעל הממשלה, ויעשו את מה שנדרש מבית נבחרי העם: צמצום חלק מהגזירות, ביטול הכספים הקואליציוניים וסגירת משרדי הממשלה המיותרים — מהלך שנתניהו וסמוטריץ' מסרבים לעשות. הגיע הזמן שלפחות פעם אחת, בימי מלחמה, הח"כים לא יהיו חותמת גומי, אלא יפעלו לטובת 10 מיליון אזרחי המדינה. נראה אם יעזו.
