אליפות אוסטרליה הפתוחה בטניס היא בסך הכל תחרות הגראנד סלאם השנייה בקריירה של גיא ששון (43), אבל הוא כבר רשם הישג ענק - עלייה לגמר הזוגות ולגמר היחידים בכיסאות גלגלים, משהו שאף טניסאי פראלימפי ישראלי לא עשה לפניו. הוא ניצח בחצי הגמר את המדורג 1 בעולם, ההולנדי נילס פינק, ומחר בגמר מחכה לו הולנדי נוסף, המדורג שני בעולם, סם שרודר. עוד לפני כן הוא יתייצב היום לגמר הזוגות יחד עם שותפו מדרום אפריקה, דונלד רמפאדי – קצת אירוני לנוכח מה שקורה בתקופה האחרונה בבית הדין בהאג.
ששון (איל"ן ר"ג) הגיע לטניס בכיסאות גלגלים בגיל 35, אחרי שנפצע בתאונת סנובורד וחלק מעמוד השדרה שלו נקרע. הוא ניסה מספר ענפי ספורט כחלק מהשיקום, אחרי שאומץ על ידי מועדון ספיבק, עד שגילה את הטניס. "כבר קמתי מהכיסא ונעזרתי במקל הליכה", הוא מספר, "ואז הוצע לי הטניס. אני אוהב טניס, שיחקתי כשהייתי ילד, אבל הבנתי שאצטרך לחזור לכיסא הגלגלים בשביל זה. העדפתי לנסות שחייה, אבל התיישבתי פעם אחת, ראיתי כמה זה מאתגר ולאילו רמות אפשר להגיע - והתאהבתי".
חי על קו ישראל־יוסטון
ששון הוא קודם כל איש נדל"ן ומודה שהשילוב בין זה לספורט המקצועני שכרוך בטיסות מסביב לעולם הוא דבר מאתגר. "אני מצליח לעשות את זה הרבה בזכות הצוות הטוב שיש לי", הוא מודה. "אני גם גר בשנתיים האחרונות ביוסטון, ועדיין ספיבק וההתאחדות הפראלימפית תומכים בי. עברנו לשם לפני שלוש שנים בעקבות העבודה של אשתי, איה מור־ששון, שהיא גינקולוגית. גם הילדים שם. אני הרבה על קו ישראל־יוסטון ושאר העולם".
"בהתחלה הסתרתי את עניין הטניס מאשתי והילדים", הוא אומר. "לא רציתי שיידעו שחזרתי לכיסא גלגלים. אמנם התקדמתי, אבל הנה, אני חוזר ללכת ומתמודד עם הבעיה. זה לא היה מחולשה, אלא מהמקום שבו אני מחפש את הדבר הבא". במשך חצי שנה הוא היה חוזר הביתה עם יבלות בידיים, שגרמו לאיה להרים גבה ולתהות מנין הן. הוא צוחק כשהוא מספר שלא ידע איך לספר לה כשהחליט לחשוף את הסוד. בכל מקרה, הוא שמח שזה כבר מאחוריו. "איה תותחית, היא שמחה שמצאתי מסגרת מאתגרת, שדוחפת אותי קדימה. היא נותנת לי את החופש להסתובב. לא הייתי יכול בלעדיה", הוא מספר.
ליד המיטה שלו בבתי המלון ברחבי העולם ישנם שלושה שעונים: שעון ת"א, שעון יוסטון והשעון בעיר שבה הוא נמצא, בימים אלה במלבורן. "לפעמים זה מבלבל. אתה קם, שואל את עצמך איפה אני, בודק מה השעה אצל המשפחה ואם עוד אפשר להתקשר", הוא אומר.
המטרה הבאה: זהב אולימפי
אחרי שכבר ייצג את ישראל בטוקיו 2020, מקווה ששון לקבוע את הקריטריון גם לפריז 2024: כניסה לרשימת 12 הראשונים בעולם בקוואד (דרגת הנכות הקשה יותר, אליה עבר בעקבות הרעה במצבו הגופני). "כולם נלחמים על הניקוד", הוא מספר. "אני כרגע מדורג שלישי בעולם, ואני לא רואה תסריט שלא אהיה ב־12". עכשיו, כשהוא כבר מדורג בצמרת העולמית, ששון לא מהסס לומר שהמטרה שלו היא המקום הכי גבוה על הפודיום: "להביא את הזהב".
בתחרות באוסטרליה הוא נמצא עם השחקנים הטובים בעולם, והם חולקים את אותם הלוקרים, חדרי האוכל והחדרים. "זה מרגש להיות עם שחקנים כאלה, מה שיפה במעמד הזה הוא שעשו את התחרות משולבת לנשים, גברים, כיסאות גלגלים. אחרי שסיימתי את חצי הגמר שלי, הגיע יאניק סינר למגרש שלי. כולם מאוד נחמדים, מכבדים, מתעניינים, מאחלים הצלחה. נראה שיש הערכה מאוד גדולה מהצד השחקנים האלה".
אתמול באליפות אוסטרליה, ארינה סבלנקה (2) עברה משוכה גבוהה בדמות קוקו גוף (4) עם 6:7, 4:6, ועלתה לגמר – שם מחכה לה מחר (10.30) הסינית צ'ינוון ז'נג (12), שסיימה את סיפור הסינדרלה של דיאנה יסטרמסקה עם 4:6, 4:6.
