המדור הזה ניסה לרומם במעט שמחת ט"ו בשבט (גם אם קצת אחרי), אך נשמתנו הסוררת סירבה אף לחשוב על כך. כמו אחינו ואחיותינו בארץ כולה, שקועה נפשנו בנספים ובנופלים, בחטופים, בפצועים ובלוחמים, וממאנת להרים מבט. אנחנו עוסקות במחוות ובזיכרונות של אוכל, באבל קולני וחרישי. ובדמעות. חדשות לבקרים, מדי מהדורת חדשות.
אנחנו מנסות לייצר עבורכם, אבל גם עבורנו, אי קטן ושפוי פה במדור, מפלט ונחמה ללא הדי מלחמה, אבל גם אותנו לעיתים מכריע העצב. וגם לו יש מקום במטבח.
החלטנו הפעם, סמוך לראש השנה לאילנות, לתת שוב במה לנשות ואנשי האדמה. לעסוק במה שהרוב כאן עושים: להנציח באמצעות מנות אהובות את המתים.
כשהגיע התצלום היפהפה של גאולה בכר ז"ל מקיבוץ בארי אל שולחן המשפחה, פרצו כולם בדמעות של תדהמה. אנחנו מכירים אותה!
אבל לא. לצערנו לא פגשנו את גאולה בכר מעולם. היא נרצחה באכזריות בבית היפה שחלקה עם בעלה יצחק, בשבת השחורה. ביקרנו בבית שלהם בבארי כמה שבועות אחר כך. היא עודנה נוכחת בכל מקום ובכל פינה: החפצים שלה, השמלות הקלילות עוד תלויות על קולב, הכיסא שאהבה. מפלצות אדם רצחו אישה בת 81, חמושה באהבת אדם וארץ. ואותנו לוקחים להאג. לא נירגע מזה לעולם.
שבט בכר מקיבוץ בארי איבד מאז השבת הזו נכדים (עידן וסהר ברוך וכרמל בכר), כלה (דנה בכר) וסבתא אחת (גאולה), שמביטה על המשפחה שלנו דרך תצלום מקסים, מחייכת, חיה, מחבקת כלב.
אנחנו מכירים אותה! כולנו צועקים. ולואיס, בעלנו ואבינו נשנק ומצהיר שנדמה לו שהוא מכיר אותה כל חייו: היא דומה כל כך לסבתות שלו משני הצדדים, אפילו לאחיות של אמא שלו, נונה אסתר שלנו הנהדרת והחסרה.
בעצם, הדמיון המשפחתי הוא אחת הסיבות לבואנו אל הקיבוץ.
בתחילת המלחמה תפסה את רותי בתור בסופר־פארם אישה זרה ואמרה לה: אנחנו קרובות משפחה, מהצד של אבא שלך.
- אבל אין לנו משפחה בארץ מהצד הזה.
- תתפלאי! אני בת דודה ראשונה של סבתא אסתר. אמא שלי ואמא שלה אחיות.
זהבית ויינשטיין, קוראים לאישה הזו, והיא גרה בגוש עציון. יצחק וצ'יקו בכר מבארי, היא סיפרה באותו מפגש, גם הם בני דודים ראשונים שלה ושל נונה אסתר.
יכלה אפוא לפרוץ כאן שמחה אמיתית, גילוי משפחה ענפה, חדשה. מי ידע שיש לנו קרובים מרהיבים, משפחה של ממש, בגוש עציון ובקיבוץ בארי? הרווחנו משפחה בתור בסופר־פארם, ובעודנו בתור איבדנו חלקים ממנה ממש באותו הרגע.
מן ההספדים, הזיכרונות והאבל נודע לנו שגאולה הייתה רעיה אוהבת ליצחק זה 60 שנה, וכל הנכדים, רובם ככולם בני בארי, היו כרוכים אחריה. גאולה, כך אומרים, לא ממש אהבה את מלאכת הבישול, אבל נכדיה היו בבת עינה והיא נהגה לפנק אותם במאכלי הכנה מהירה כמו טוסטים או הסלט של שבת, ולכבודם היא גם פיתחה "עוגת גבינה של נכדים": פשוטה, טעימה ואהובה, שכשהיא הייתה מתחסלת עוד באותו יום, היא הייתה מאושרת. יצחק העיד שאחרי הצהריים נהגו הנכדים להיכנס ולהתכנס, והוא היה לשותף בקונסטרוקציה. "אני שמתי בתבנית את שכבת הביסקוויטים, ואז למעלה עוד שכבה, וציפיתי בקצפת". הייתה גם שכבה של קרם שוקולד, למי שרצה, וכיוון שלא היה פירוט, ציפינו אנחנו עם גנאש עשיר ומפואר של המדור המשותף. מי שירצה יוכל לוותר.
מקריאה רבה על גאולה בכר, למדנו בכאב על האהבה שלה לבעלי חיים, על עשרות כלבים עזובים שהיא טיפחה ואימצה, ושוב בכינו. יצחק בכר, בעלה, הוא ממייסדי דפוס בארי המפורסם. גם כיום, כמפונה למלון בים המלח, הוא נוסע יום־יום, כארבע שעות הלוך וחזור מים המלח לבארי וחזרה, לעבוד בדפוס הוותיק. מצאנו לנו אפוא משפחה עמלנית.
מהתצלומים למדנו שגאולה ויצחק דומים במראם למשפחתנו הספניולית. היא נראית כמו נונה ברש, ומשפחות מורחיים וכהן, מוקטל ומבורך. כל מיני גרסאות שלה מופיעות באלבומים הישנים שלנו, בתמונות שחור־לבן מצהיבות. איך זה שגילינו את גאולה רק עכשיו.
מאז 7 באוקטובר הלב שלנו הולך ונפרם, ואנחנו עושות הכל כדי להיאחז בפיסות קטנות של נורמליות. מסרבות להתנתק ונלחמות לא לשקוע.
אנחנו מוצאות רגע כזה בתיאור המקסים של גאולה, אשת אדם ואדמה, שוקדת על עוגת גבינה־ביסקוויטים בשביל המון נכדיה, עוגה שכולה ערבובים ללא אפייה, המתאימה למטבחון של הקיבוץ, ורצות מיד למטבח שלנו להכין בדיוק כזאת. שכבות של פתי בר, שכבות של קרם גבינה לבנה ויוגורט, קצפת וקצת שוקולד. וכל שכבות המשפחה צוללות לכל שכבות העוגה, וגאולה בתצלום, הלוואי שהיא יודעת, שיש לה קרובים חדשים במרכז הארץ, שהתאהבו בה דווקא עכשיו.
עוגת הגבינה עם הביסקוויטים של גאולה בכר ז"ל
החומרים:
200 גרם פתי בר
400 גרם גבינה לבנה 9%
400 גרם יוגורט 4.5%
8 שקיות סוכר וניל
לקצפת: (אפשרות)
1 מכל שמנת להקצפה
לגנאש:
150 גרם שוקולד מריר
80 מ"ל שמנת מתוקה
הכנה:
1. מערבבים את הגבינה הלבנה, את היוגורט ואת סוכר הווניל. אם בחרתם להוסיף אינסטנט פודינג, מערבבים גם אותו עד שיש תערובת אחידה.
2. שוברים את השוקולד לקוביות ושמים בקערה נפרדת עם השמנת.
3. ממיסים במיקרוגל בפולסים של 30 שניות. מערבבים אחרי כל סיבוב (צריך שניים־שלושה סיבובים כאלו, תלוי בעוצמת המיקרוגל). הגנאש צריך להיות רך ומבריק.
4. מקציפים את השמנת המתוקה לקצפת יציבה.
5. בונים את השכבות: שמים שכבה של ביסקוויטים, שכבה של קרם גבינה ומצפים בשכבה נוספת של פתי בר.
6. יוצקים על הכל את הגנאש ומשטחים עם מרית.
7. עורמים מעל את הקצפת, אפשר בזילוף או בכף.
8. מכסים ושומרים במקרר עד להגשה.
אפשרות: מקשטים את העוגה עם שוקולד מגורר על פומפייה וקצת קקאו. מגישים עם כף או אוכלים ישירות מהכלי.
הג'חנון של גלה
שמה הוא גלית אהרון, אבל בקיבוץ שלה, מפלסים שבעוטף, כולם קוראים לה גלה. יש ברשותה שני זוגות תאומים פלוס בן אחד, חיוך רחב, תלתלים יפים של תימנייה, והיא אכן תימנייה, ומטען חצוף של אופטימיות, אהבת האדם ואמונה באופן כללי. ביום הנורא ההוא היא שרדה לבדה בממ"ד, עד ששמעה במוצאי שבת גברים מסתובבים אצלה בבית. היא הציצה בהם. הם נשאו נשק. היא חשבה שזה הסוף, אך מהמסדרון צעקו: "צה"ל־צה"ל־צה"ל", והודיעו שבאו לחלץ אותה.
קשה להאמין שכוחות כאלה פעלו ביקום להגן עליה. היא עדיין מתקשה להשתחרר מן התופת. הכוכבים לא היו שם עבורנו, וגם לא הנהגת המדינה, אבל כנראה, מתוך הגיהינום של השבת השחורה, איזה כוכב קטן התעקש באותו יום על המשמרת שלו והצליח לעזור לה ולמשפחתה.
ביקשו ממנה לעצום עיניים בנסיעה. גם בעלה וילדיה לא נפגעו. בנס.
במעבר חד הם פונו מיד למלון דן אכדיה בהרצליה יחד עם כ־650 מחברי הקהילה. וגלה מעידה שמאותו היום, מורידים עבורם במלון את הירח.
כאן נכנס לתמונה הג'חנון שגלה אופה בכל שבוע ומוכרת מפה לאוזן במרחב העוטף כבר שנים.
גלה פנתה אל מטבח המלון כדי למצוא תעסוקה נמרצת כשהבחינה שהיא מאבדת כוחות נפש ישר לתוך החידלון, וביקשה שיאפשרו לה שוב להכין את הג'חנון שלה. אנשי המלון טעמו והודיעו מיד: "התקבלת! מחר את מתחילה. תקבלי כל מה שנחוץ לך ואנחנו גם נעזור".
בתחילה אפתה גלה את הג'חנונים שלה למעט אנשים ולצוות המלון, ואז לארוחת בוקר לכל מפוני המלון. ואז ל"עוטף" של המלון – הרצליה והשרון. אנשי האזור החלו להגיע ולרכוש הביתה. שילוב של תמיכה ועידוד מהשכנים עם הצורך במאכל מנחם. הלב הפגום שלנו התחיל לעלות על גדותיו.
אז איפה אפשר לקנות אותו אם גם אתם עכשיו מוצפים רגש ותיאבון לפחמימות? אפשר להתקשר ישירות לגלה אהרון: 054-3062669.
כמה סודות על ג'חנון:
מתכון הג'חנון של גלה הוא סוד מקצועי, אבל היא חלקה עימנו טיפים ברוחב לב.
* את מאפי הג'חנון היא מגלגלת עם חמאה מזוככת מסוגים שונים: גהי הודית, סאמנה, ויש גם ג'חנון על בסיס טחינה (נלך לטעום כדי לספר בבית).
* גלה פיתחה בצק דקיק ורך שהיא מגלגלת לשכבות רבות, וביניהן היא מותחת קורים דקיקים של דבש. יעני, ניחוח חמאה אפויה עם מתיקות עדינה ועמוקה. פלא שיש תור?
להפוך מעדן עדין וביתי ומפונק לעסק פועם? לא פשוט, אבל אנו מאמינות שנוסיף לה קוראים ולקוחות. ושביחד נתחיל מבראשית.
המלצה קטנה ומתוקה
היום פשוט זרקנו את עיקרי התזונה הדיאטטית מעבר לכתף. לרגל המצב, אנחנו ממליצות בהנאה על דילמה: Dilmah. התה הציילוני הקר. במיוחד על גרסת הג'ינג'ר המתובלת שלו. כשקודרים השמיים וחוט השחר דק, מזגנו את התה הטעים ביותר הזה על קרח מרוסק, ולגמנו, ומרגע לרגע נוצקו בנו חיים חדשים. למה? כי הוא כל כך עשיר וארומטי ופשוט טעים, וזהו. אפשר לדללו מטעמי מצפון במים ולהוסיף פיסות תות, למשל, ונענע קרועה.
