מתפרסם בשיתוף קרן רמון
הכל התחיל עם אילן רמון ז"ל, האסטרונאוט הישראלי הראשון. כשהמריא לחלל, רמון לקח איתו ניסוי שהמציאו תלמידי תיכון אורט קריית־מוצקין. הוא אף הבטיח שכאשר יחזור מהמשימה בחלל, הוא יפנה לתחום החינוך. המורשת שלו ושל משפחתו ממשיכה היום דרך הפעילות של קרן רמון, שאותה הקימה אלמנתו של אילן, רונה ז"ל, לזכרם של בעלה ושל בנם, אסף ז"ל, ושמתמקדת בחיבור בין עולם המדע והחלל לחינוך.
אחת מהפעילויות שמובילה הקרן היא תוכנית ספייסלאב (SpaceLab), שמתקיימת בשיתוף משרד החינוך וסוכנות החלל הישראלית במשרד החדשנות, המדע והטכנולוגיה. במסגרת התוכנית, כיתות מכל רחבי המדינה מתחרות על הזכות לשלוח את הניסוי שלהן לתחנת החלל הבינלאומית. עד היום, סוכנות החלל האמריקאית נאס"א אימצה 34 ניסויים מדעיים של תלמידי ספייסלאב מישראל, ואיפשרה לבצע אותם בתנאי מיקרו־כבידה בתוך תחנת החלל.
"ספייסלאב היא הזדמנות", אומרת אוריאן הרצוג, רכזת התוכנית מטעם קרן רמון, "זו הזדמנות להיפגש בין כותלי בית הספר, בכיתה המוכרת, וללמוד דרך התנסות, דרך חוויה. זו הזדמנות לפתח מיומנויות שלא נרכשות במסגרת תוכנית הלימודים הרגילה".
מה קורה בתוכנית? במסלול מובנה ומונחה, התלמידים צוברים בשנה הראשונה ידע כללי בתחום לצד כישורי עבודה בקבוצות תוך ביצוע משימות ייעודיות. בשנה השנייה התלמידים מגבשים, מתכננים ובונים את הניסוי, בשיתוף פעולה עם חוקרים ומעבדות. בתחרות חצי הגמר, שמתקיימת בכל בית ספר שמשתתף בתוכנית, הקבוצות השונות מתחרות על הזכות לייצג את הכיתה בגמר הגדול, שייערך השנה ב־13 במארס בבנייני האומה בירושלים ויגיעו אליו משתתפים מכל הארץ. שם הם יציגו את הרעיונות שלהם מול אסטרונאוטים מנאס"א ואנשי מדע מכל העולם שיבחרו את הניסויים שיגיעו לחלל. וכל זה קורה להם בגיל 15 בלבד.
"הגיל הוא לא פקטור"
נעמי דאר (16) מירושלים, תלמידת כיתה י' בבית הספר הגימנסיה העברית רחביה, זכתה יחד עם הכיתה שלה בתחרות ספייסלאב ב־2023. "הכיתה שלי התחילה את השנה באיחור כי המורה שלנו חלה לצערנו בסרטן", מספרת דאר, "לבסוף החלטנו לייחד את הניסוי שלנו למחלה שלו". הניסוי עוסק באימונותרפיה, שיטת הטיפול המתקדמת ביותר לסרטן, שבה מבצעים שינויים שונים בתאי הדם הלבנים כדי שיידעו לאתר את הגידול ולהילחם בו בצורה יעילה יותר. "המחקר התבצע יחד עם ד"ר בנצי כץ מהמחלקה ההמטולוגית באיכילוב", אומרת דאר, "גילינו כי בעבר נערך ניסוי בחלל שהוכיח שתאי דם לבנים פעילים שם יותר – ולכן אנחנו מניחים כי גם תהליך האימונותרפיה יעבוד טוב יותר בחלל, והתאים יחזרו לכדור הארץ יעילים יותר לטיפול בחולים".
דאר קיבלה את תפקיד "המפקדת" של הצוות. "הייתי אחראית לפרזנטציה. דאגתי שכולם יודעים את החומר המדעי כדי שהפרופסורים לא יתקילו אותנו עם השאלות שלהם", היא מסבירה, "התוכנית בנתה את האישיות שלי. הבנתי שאם משקיעים, מתאמצים ולא מרימים ידיים – יכולים להשיג כל דבר בחיים, והגיל הוא לא פקטור. לשלוח ניסוי לחלל זו מחשבה שעולה על כל דמיון, וכמובן הישג משמעותי עבורנו".
גם לצוות של אורי נבון, תלמיד כיתה ט' מבית הספר ליידי דייויס בתל־אביב, הרעיון לניסוי נבע מהחיים עצמם. "כנגן גיטרה וחובב מוזיקה, תמיד התעניינתי בפיזיקה שמאחורי הצלילים", הוא מספר. "כשהתחלנו לעבוד על מציאת רעיון לניסוי, חשבתי שיהיה מרתק לבדוק איך יישמעו צלילים בחלל. אנחנו יודעים שצליל הוא גל וכל עוד יש אוויר הוא יכול לעבור ולהישמע. חשבנו שיהיה מעניין לבדוק האם תדירות הגל בתנאי מיקרו־כבידה תהיה דומה לזו שקיימת בכדור הארץ".
לדבריו, אחד הרכיבים החשובים ביותר בתוכנית הוא עבודת הצוות. "יש מפקד משימה, מהנדס, מומחה משימה, חוקר ראשי ואיש יחסי ציבור", הוא מסביר, "לכל אחד בקבוצה יש תפקיד וחייבים לפעול בשיתוף פעולה".
מאיר חי ידעי, מחנך ומורה למדעים מקריית החינוך הראל חינוך בחולון, מספק את נקודת המבט של המורה: "באופן כללי, מערכת החינוך נותנת מענה לתלמידים בקצוות – המצטיינים והמתקשים", הוא טוען, "התלמידים ה'רגילים' לא מקבלים מספיק, ועבורם מתאימה תוכנית כמו ספייסלאב, שמעצימה אותם. הכיתה שלי היא כיתה רגילה לכל דבר, אך המפגש של התלמידים עם חוקרים מהטכניון או עם אסטרונאוטים שצריך לדבר איתם באנגלית – זה דבר שנותן מוטיבציה עצומה. לראיה, הכיתה שעברה איתי את התהליך פורחת עכשיו בבגרויות. חשוב להבין גם שלא צריך לזכות בתחרות: עצם התהליך נותן כלים להצלחה, שעוזרים להתמודד בהמשך באקדמיה, בהייטק. המפגש עם אנשים מהעולמות האלה פותח את הראש ואת הדלת".
מעבר להעצמה שלה זוכים התלמידים, התוכנית מספקת כלים להצלחה גם למורה. "הלמידה שונה מכל שיעור", אומר ידעי, "המורה הופך תלמיד, מגבש את הניסוי יחד עם התלמידים, קורא מאמרים ומחקרים בעצמו. התוכנית איפשרה לי כמורה להכיר את התלמידים יותר טוב ולהבין מה היכולת האינדיבידואלית של כל ילד".
גם המנטורים של התוכנית עוברים תהליך ייחודי. עומר אסיסקוביץ היא פיזיקאית ומהנדסת אלקטרו־אופטיקה בחברת Prospera, המפתחת טכנולוגיות לשיפור ענף החקלאות. בשנים האחרונות ליוותה אסיסקוביץ בתי ספר בתוכנית ספייסלאב. בשנה החולפת זה היה בתיכון חדש בתל־אביב. המחקר עסק בחקר אלצהיימר בחלל תחת הכותרת "דה פוספורילציה של חלבון ה־Tau במיקרוגרביטציה".
"אנחנו מעודדים את התלמידים לדבר עם חוקרים כדי לקבל כמה שיותר מידע על הנושא שבחרו", היא מסבירה, "הם נפגשים עם מאמרים מדעיים ואנחנו מלמדים אותם איך קוראים אותם ואיך מחפשים מידע איכותי באינטרנט, שזו מיומנות שלא רבים זוכים לה".
"במה לכל תלמיד"
ליאור כהן, סטודנטית לתואר ראשון בניהול שמתחילה במקביל תואר שני במינהל עסקים, מלווה זו השנה השנייה את תוכנית ספייסלאב במקיף רבין באר־שבע. בעקבות המלחמה, העברת התכנים החלה באיחור ונערכה כולה דרך הזום. כתוצאה מכך, חצי הגמר, שנערך לאחרונה בבית־הספר, היה גם המפגש הפיזי הראשון של כהן עם התלמידים, אחרי קרוב לחצי שנה שבה לא התראו. "היה מרגש מאוד. המפגש כלל הרבה חיבוקים והתרגשות", היא מעידה, ומספרת ש"למרות הקשיים הנובעים מהמלחמה, התלמידים נכנסו לתהליך באופן מעורר השראה, ודרך הזום הצלחנו להרים פרויקט ברמה גבוהה ובזמן קצר".
הכיתה שאותה כהן מלווה בודקת את ההשפעות של תנאי המיקרו־כבידה בחלל על מחלת האלצהיימר, תוך כדי שימוש בצמח הקנאביס. "בשנה השנייה כבר ממש רואים את התקשורת בין כל חברי הקבוצה. חלוקת העבודה מממשת את נקודות החוזקה של כל אחד", אומרת כהן, "מי שבטוח בעצמו עושה את הפרזנטציה. מישהי שיודעת לצייר בנתה את הלוגו. יש אחד ביישן שהוא אשף דיגיטל, אז הוא מייצר סרטונים ומפרסם את הניסוי ברשתות החברתיות. התוכנית נותנת במה לכל תלמיד".
