את סמ”ר נ' (21), לוחם ביחידת עוקץ מצור יגאל, אנחנו פוגשים במסדרון הארוך לחדר 129 במרכז הרפואי השיקומי בית לוינשטיין ברעננה. הוא נע לעיתים בכיסא גלגלים ולעיתים עם קביים.
נ' נפצע מרסיסים ברגלו בהיתקלות בח'אן־יונס. הכוח שבו היה ניסה להשתלט על מבנה שבו היו מחבלים. "נכנסתי לבית עם כוח של צנחנים והנדסה מגדוד 101", הוא מספר, "עשינו סריקה בקומה הראשונה, ואז התעקשתי שזיגי, הכלב המסור והאהוב שלי, יעשה סריקה גם בקומה השנייה של בית המגורים. כשהוא היה במדרגות – המחבלים ירו עליו. זיגי נהרג במקום, אבל הציל את החיים שלי ושל עוד שישה לוחמים שהיו במבנה".
זה היה הסימן לתחילתו של קרב מורכב ומסוכן. "המחבלים ירו לעברנו מטווח קרוב מאוד", מספר נ', "חמישה מאיתנו נפצעו. הספקתי לטפל בפצוע שהיה לידי ואז חטפתי הרבה רסיסים בצד השמאלי של גופי. הברך קיבלה כמות נוראית. אחרי שהכל נגמר פינו אותנו. עברתי ניתוח מורכב, אני נע עם כיסא גלגלים או קביים, וצפוי לי עוד שיקום ממושך".
גופתו של זיגי הועברה לשטח ישראל ונשמרת בקירור עד שנ' יעמוד על רגליו, ואז הוא ייטמן בבית הקברות לכלבים הגיבורים של יחידת עוקץ. "יש לי אהבה גדולה אליו", אומר נ', "היינו יחד שנה וחצי והוא חסר לי מאוד. וכמובן שבזכותו אני פה יושב בבית לוינשטיין ומדבר איתך. אני מקווה שבקרוב אוכל לבוא עם שאר החברים שאותם הוא הציל ונוכל לקבור אותו. הייתי אמור לצאת ממש בימים האלה לקורס קצינים, אבל בגלל הפציעה המורכבת זה לא יקרה. מה שכן, אין ספק שעוד אשוב ליחידת עוקץ המדהימה שלנו".
תמר אלנתן מוסלי, פיזיותרפיסטית במחלקה לשיקום אורתופדי במרכז לוינשטיין, מלווה את נ' מקרוב. היא חובשת את רגליו ומבצעת איתו תרגילים במשך שעות ארוכות. "הוא עבר ניתוח מורכב בברכו", היא מספרת, "אני מאמינה שעם עבודה קשה הוא יעמוד על רגליו, אבל הכל יקרה לאט־לאט".
בחדר הפיזיותרפיה מבצעים צעירים קטועי רגליים תרגילים עם כדורים, מנסים לעשות צעדים ראשונים בליווי רפואי צמוד. ד"ר אמיר חיים, מנהל היחידה לשיקום ביו־מכני ורופא בכיר במחלקה לשיקום אורתופדי, מספר שנכון לעכשיו נמצאים בבית החולים כ־70 פצועים, 57 חיילים והיתר אזרחים. "רובם הגדול סובלים מפגיעות בגפיים", הוא מסביר, "חלקם עברו ניתוחים מורכבים, חלקם קטועים – צעירים בני 20-19 שיצאו להילחם ושבו ללא רגליים, חלק ספגו רסיסים רבים, ויש גם פגועי ראש ופגועי עמוד שדרה. יש כאן צוותים רב־מקצועיים שמסייעים להם. צריך להבין שבמצבים האלה תהליכי השיקום ממושכים. זו בהחלט תקופה מורכבת".
במחלקת הטיפולים נמצא גם סרן (מיל') א' מיחידת הלוט"ר – מנסה לבצע תרגילים על הסולם ועם כדור. הוא בן 27, תושב גנות הדר שבשרון, עובד באזרחות כמדריך ירי. א', מפקד צוות, גויס למילואים ב־7 באוקטובר. "נסעתי לעוטף ולקחתי פיקוד על צוות של חיילים בסדיר שבדיוק סיימו לחימה מול המחבלים באורים", הוא מספר, "משם המשכנו לעוד קרבות עם מחבלים בבארי, שאותם חיסלנו אחרי קרבות קשים שבהם היחידה איבדה מספר לוחמים. עם סיום הלחימה בעוטף המשכנו באימונים ואז נכנסנו לעזה כחלק מאוגדה 36".
סרן א' נפצע בדצמבר בקרבות בשג'אעיה כשרימון נזרק לעבר הכוח שעליו פיקד במהלך טיהור בית ספר ממחבלים שהתחבאו בתוכו. "המחבלים יצרו שם חורי ירי וחיכו לנו במארב מתוכנן", הוא מספר, "היה שם גם מתווה תת־קרקעי שהוביל למסגד. הם זרקו עלינו רימונים, נפצעתי ביד וברגל, אבל המשכתי לירות ולהפעיל את הכוח למרות הפציעה. טנק של גדוד 74 זיהה את המיקום שלנו והגיע, ושתי פרמדיקיות גיבורות של הגדוד הבחינו שאני מאבד דם רב ופינו אותי תוך כדי הקרב לאחור. הן טיפלו בי על 'אכזרית', משם הועברתי לנחל עוז, מסוק לקח אותי לבית החולים סורוקה, ושם עברתי כמה ניתוחים. הרופאים אמרו שניצלתי הודות לטיפול המהיר והמקצועי שהפרמדיקיות העניקו לי. עכשיו אני כאן בשיקום בבית לוינשטיין. תהיה לי עוד עבודה ממושכת של שיקום, גם על היד ובעיקר על הרגל, שהיא כרגע הבעייתית. אני חייב להמשיך לעבוד קשה כדי שהתפקוד שלה ישתפר".
