הכניסה של "ילוסטון" לנטפליקס נותנת סוף־סוף לצופה הישראלי הזדמנות לצפות באחת הסדרות הכי פופולריות בארה"ב בשנים האחרונות, ויש האומרים הכי פופולרית. לכאורה סדרה מיושנת בסגנון מערבון על משפחה בעלת חווה לגידול בקר, המנסה לשמור על הנכסים שלה מפני בעלי הון ואינדיאנים כאילו אנחנו בשנות ה־50. אבל "ילוסטון" היא הרבה יותר ממערבון, בעיקר בזכות קווין קוסטנר המגלם את ג'ון דאטון – בעל החווה וגיבור הסדרה.
דאטון הוא הכלאה מוזרה בין דון ויטו קורליאונה מ"הסנדק" ללוגן רוי מ"יורשים". אדם חסר מעצורים, בעל קשרים ענפים עם הממשלה ועם גורמים מפוקפקים אחרים – שעושה הכל בשביל המשפחה שלו.
סתם, לא באמת, דאטון עושה הכל בשביל לספק את האגו העצום שלו. הוא ישקר, ירמה ויסכסך בין בני משפחתו. אין שום דבר שיגרום לו לחשוב פעמיים. בשם "ערכי המשפחה" הוא מוכן לרמוס את כל העולם, בלי להסס ובלי למצמץ. מבחוץ הוא יכול להיראות כמו שריף מודרני, דמות אצילית עם ערכים נעלים. אבל דאטון לא שם. הוא רחוק מלהיות, למשל, מישהו כמו גארי קופר ב"צהריי היום", מה שהופך אותו לדמות חד־פעמית. יוצר הסדרה אמר שהיא "הסנדק, גרסת מונטנה" – ובאמת הצליח לו. דאטון הוא הדבר הכי קרוב בטלוויזיה לדון ויטו קורליאונה האגדי – חסר רק שהוא יפתח אובססיה למיץ תפוזים. "כל העולם הוא מבחן", הוא אומר לילד שלו בפאתוס, משפט שבהחלט אפשר לדמיין את מרלון ברנדו אומר ב"הסנדק".
אפשר לראות ב"ילוסטון" סטירה לערכי ה־woke הפרוגרסיביים. סדרה שיש בה ערכי משפחה חזקים וכבר בפרק הראשון שלה יש שיר על הכמיהה להגיע הביתה, זה כבר לא משהו שרואים. נראה שיוצריה נהנו מאוד לדחוף אצבע לעין של השמאל האמריקאי ולהוליווד העכשווית. היא עושה את זה בצורה בוטה, לא מתנצלת ולכן היא מאוד כיפית. אל תחפשו אצלה שוויון וייצוג הולם.
כן, גם סדרה עם ערכים שמרניים ומיושנים לכאורה יכולה להיות מאוד כיפית בימינו, אם עושים אותה נכון. זאת נקודת החוזקה של "ילוסטון" – היא עושה הכל נכון מבחינת בניית עלילה. סדרות רבות בעידן הנוכחי מנסות להמציא את הגלגל. "ילוסטון" נוסעת במכונית הכי ישנה. מאוד ברור מההתחלה מי נגד מי, מה ג'ון דאטון רוצה ומה הולך לסבך אותו בעתיד. זה פשוט, זה לא חופר, זה בסיסי ועשוי בצורה טובה מאוד – כן, בדיוק כמו מערבון מפעם.
בקטנה
"אנחנו במלחמת העצמאות השנייה", קבע אראל סג"ל בערוץ 14 , "אם היינו מפנימים זאת, לא היינו שולחים סיוע הומינטרי לעזה". אבחנה מעניינת. רק שאלה קטנה אם אפשר: מי נמצא בשעה זו בתפקיד ראש הממשלה וקובע האם ומתי נכנס סיוע הומינטרי לעזה? זאת שיטה ששוכללה בערוץ 14 לדרגת אמנות: לבקר את מה שנתניהו עושה בלי להגיד את השם המפורש. אין מה להגיד, זה עובד בכל פעם מחדש. עוד כמה שנים אנשים בכלל יגידו שנתניהו היה בתקופה זו ראש האופוזיציה.
